תנחומא, שמות, פרק כה

סימן א

ילמדנו רבנו:
מותר תרומה מה היו עושין בה?

כך שנו רבותינו:

מותר תרומה ריקועי זהב היו עושין מהן צפוי לבית קדש הקדשים.
את מוצא שתי תרומות בחר בהן הקדוש ברוך הוא:
אחד למשכן,
ואחד לכוהנים.

תרומת כוהנים, על מנת שיהיו בני תורה.
אמר רבי ינאי:
כל כהן שאינו בן תורה, מותר לאכול על קברו תרומה.

אמר רבי יצחק בשם רבי יוחנן:
ראה מה כתיב: כוהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי ( יחז' כב כו).

למה?

בין קדש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו (שם). כיון שאינו בן תורה, אינו יודע להבדיל בין קדש לחול ובין הטמא לטהור.
ואומר: קדשי בזית ואת שבתותי חללת (שם שם ח).

למה מבזה את הקדשים?

שאינו יודע לשמור שבת.
ראה כמה חביבה תרומת כוהנים, שנתנה לכוהנים בני תורה. אבל תרומת המשכן, קראה הקדוש ברוך הוא לשמו, שנאמר: ויקחו לי תרומה:

סימן ב

ויקחו לי תרומה
זה שאמר הכתוב: כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד ב).

אמר רבי שמעון בן לקיש:

שני פרקמטוטין עומדין זה עם זה, אחד בידו מטכסא ואחד בידו פלפלין.
אמרו זה לזה: בוא ונחליף ביני ובינך. נטל זה את הפלפלין, וזה המטכסא. מה שביד זה אין ביד זה, ומה שביד זה אין ביד זה.
אבל התורה אינה כן, זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר מועד, השנו זה לזה, נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים, יש פרקמטיא יפה מזו! הוי, כי לקח טוב נתתי לכם.

מעשה בחבר אחד שהיה בספינה עם פרקמטוטין הרבה, היו אומרים לאותו חבר:
היכן פרקמטיא שלך?
היה אומר להם: פרקמטיא שלי גדולה משלכם.
בדקו בספינה לא מצאו לו כלום, התחילו שוחקים עליו. נפלו עליהם לסטים שללו ונטלו כל מה שנמצא בספינה. יצאו ליבשה ונכנסו למדינה, לא היה להם לא לחם לאכול ולא כסות ללבוש.

מה עשה אותו חבר?

נכנס לבית המדרש ישב ודרש.
עמדו בני המדינה כשראו שהוא בן תורה מרובה, נהגו בו כבוד גדול ועשו לו פסיקתו כהוגן וכראוי בגדולה ובכבוד.
התחילו גדולי הקהל לילך מימינו ומשמאלו וללוות אותו. כשראו הפרקמטוטין כך, באו אצלו ופייסו ממנו ואמרו לו: בבקשה ממך, עשה עמנו טובה ולמד עלינו זכות לפני בני העיר, שאתה יודע מה היינו ומה אבדנו בספינה.
בבקשה ממך עשה עמנו חסד, דבר להם אפילו על הפרוסה שינתן לתוך פינו ונחיה ולא נמות ברעב.
אמר להם: הלא אמרתי אליכם, שפרקמטיא שלי גדולה משלכם, שלכם אבד ושלי קיימת. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם:

סימן ג

ויקחו לי תרומה
זה שאמר הכתוב: אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו (מלאכי א ב).
וכתיב: ואת עשו שנאתי (שם שם ג).

מעשה בטורנוסרופוס ששאל את רבי עקיבא.
אמר לו: למה הקדוש ברוך הוא שונא אותנו, שכתב ואת עשו שנאתי?
אמר לו: למחר אני משיבך.
למחר אמר לו, רבי עקיבא: מה חלמת זה הלילה ומה ראית?
אמר לו: בחלומי היה לי הלילה שני כלבים, אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינא. מיד כעס. אמר לו: לא קראת שם כלביך, אלא ושמי ועל שם אשתי, נתחייבת הריגה למלכות.
אמר לו רבי עקיבא: ומה בינך לביניהם, אתה אוכל ושותה והן אוכלין ושותין, אתה פרה ורבה והן פרין ורבין, אתה מת והן מתים. ועל שקראתי שמם בשמך, כעסת?!
והקדוש ברוך הוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ממית ומחיה, אתה נוטל עץ וקורא אותו אלהים כשמו, לא כל שכן שיהא שונא לכם. הוי, ואת עשו שנאתי!

כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד ב).
בנוהג שבעולם, אדם שהוא לוה מן אחרים ולקח סחורה יוצא לדרך, פעמים שהוא מפסיד. אבל סחורה של תורה אינו כן.
למד אדם מכאן פרק אחד ומכאן פרק אחד, מכאן מסכת אחת ומכאן מסכת אחת, והוא משתכר בהם. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם.

דבר אחר:
כי לקח טוב, למי שעושה פרקמטיא והוא משתכר, פעמים שעומד בידו פעמים אינו עומד, אבל התורה עומדת לו בעולם הזה ולעולם הבא. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם.
אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: התורה שלי ונטלתם אותה, קחו אותי עמה, שנאמר: ויקחו לי תרומה.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
כך שנו רבותינו:
חמשה לא יתרומו. ואם תרמו, אין תרומתן תרומה. אלו הן:
חרש,
שוטה
וקטן,
והתורם את שאינו שלו.

ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו, אין תרומתו תרומה.
אמר רבי שמעון בן לקיש:
וכולן מן הפסוק הזה.
חרש, דכתיב: דבר אל בני ישראל, יצא חרש שאינו שומע ולא מדבר.
והשוטה, דכתיב, כל איש אשר ידבנו לבו, יצא שוטה שאין לבו נודבו.
והקטן, דכתיב: מאת כל איש, יצא קטן שאינו איש.
התורם את שאינו שלו, דכתיב: מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו, תקחו משלכם.
ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו, דכתיב: דבר אל בני ישראל, יצא נכרי שאינו ישראל.

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה
כל דבר שאמר הקדוש ברוך הוא בתורה לי, ישנו בעולם הזה ולעולם הבא.
כיצד?
והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ (ויק' כה כג), בעולם הזה ולעולם הבא.
כי לי כל בכור (במד' ג יג), בעולם הזה ולעולם הבא.
והיו לי הלוים ( שם ח יד), לעולם הזה ולעולם הבא.
ישראל, דכתיב: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות יט ו), בעולם הזה ולעולם הבא.
ויקחו לי תרומה, בעולם הזה ולעולם הבא:

סימן ד

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה
כל דבר שנאמר בה לי, יש בה ברכה. והתרומה יש בה ברכה.

אמר רבי יוחנן:
ראה מה כתיב: והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שם לו ג).

מהו בבקר בבקר?

לשני בקרים הביאו את כל נדבות המשכן, שנשתלחה ברכה בנדבותיהם, שנאמר: ויקחו לי. אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא בשביל שאמרתי לכם קחו לי תרומה תהיו מלגלגין בתרומה ותאמרו: לא כהן הוא שהוא אוכלה, שאם אינו נותן לו אחד ממאה, יהא יודע שאינו גוזל אותו השבט אלא לי, שכן כתיב: ויקחו לי תרומה, וכתיב: תקחו את תרומתי.

ויקחו לי תרומה
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: איני מטריח על האומות, אלא עליכם בלבד.
ראה מה כתיב: הנה עפלה לא ישרה נפשו בו, וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד).
הנה עפלה לא ישרה נפשו בו, זה נבוכדנצר.

כיצד?

המליך אותו הקדוש ברוך הוא על כל העולם ולא היה שמח בחלקו, שנאמר: לא ישרה נפשו בו (שם). והיה מביט בעצמו ומתבייש בפני הבריות ואומר: אני מלך, ולא ישרה נפשו בו.

למה?

שהיה קטן כבד, לכך נקרא שמו נבוכדנצר.

וצדיק באמונתו יחיה. לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא דן את כל בני האדם, כל אחד ואחד עם בני אמונתו, וצדיק עם אמונתו יחיה.
אומר להם הקדוש ברוך הוא: כל אחד ואחד מכם מן אמונים, ואני גאלתי אתכם ממצרים ואין אתם מפרישין לי תרומה. לכך כתיב: ויקחו לי תרומה:

סימן ה

וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב
אמר להו הקדוש ברוך הוא: אין אתם מביאין משלכם, אלא מביזת הים שנתתי לכם, שנאמר: כנפי יונה נחפה בכסף (תהלי' סח יד).

ותכלת וארגמן
תכלת, שצובעין אותו בדם, זכר לאות שכבר התקינו אבות העולם.

תולעת,
שנאמר: אל תיראי תולעת יעקב ( ישע' מא יד).

ועורות אלים
בזכות יעקב, שנאמר: ואת עורות גדיי העזים (ברא' כז טז).
אמר הקדוש ברוך הוא: השמים ושמי השמים לא יכלכלו אותי, ואשרה שכינתי בתוך עורות גדיי עזים?!

דבר אחר:
ותכלת וארגמן, ועורות אלים, ושמן למאור וגו'
אמר רבי יהודה בר רבי סימון:

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי.

שלושה עשר דברים שהפרשתם לי, כנגד שלשה עשר דברים שעשיתי לכם במצרים.

ואלו הן:
ואלבישך רקמה,
ואנעלך תחש,
ואחבשך בשש,
ואכסך משי,
ואעדך עדי,
ואתנה צמידים על ידך
ורביד על גרונך,
ואתן נזם על אפך,
ועגילים על אזנך,
ועטרת תפארת בראשך ( יחז' טז י-יב),

ולחמי אשר נתתי לך סולת שמן ודבש האכלתיך (שם שם יט). הוי, כנגד שלושה עשר דברים שהפרשתם לי, ואני מעלה עליכם שאתם גומלים עלי.

אמר דוד: אשירה לה' כי גמל עלי (תהל' יג ו).
ולעולם הבא אני פורע לכם כנגד שלשה עשר דברים אלו, וברא ה' על כל מכון הר ציון, ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה, וסוכה תהיה לצל יומם מחרב ומחסה ולמסתור מזרם וממטר (ישע' ד ה-ו).
אתם פורעים לי, ואני מעלה עליכם כגומלים עלי.
וכתיב בתריה: אשירה נא לידידי (שם ה א). הוי, אשירה לה' כי גמל עלי:

סימן ו

וזאת התרומה וגו', וערת אלים מאדמים ועורות תחשים
רבי יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אומר:

חיה טהורה גדולה הייתה במדבר וקרן אחת היה לה במצחה, ובעורה ששה גוונים, ונטלו אותה ועשו ממנה יריעות.

ורבי נחמיה אומר:
מעשה נסים הייתה, ולשעה שנבראת, בו בשעה נגנזה.

ועורות תחשים
למה?
דכתיב: אורך היריעה האחת שלשים באמה.

מי מביא לך יריעה של שלושים אמה?

אלא מעשה נס, לשעה שנבראת נגנזה:

סימן ז

וזאת התרומה אשר תקחו וגו'.
זהב,
כנגד מלכות בבל, דכתיב ביה: אנת הוא ראשה די דהבא (דני' ב לח).
כסף, כנגד מלכות מדי, דכתיב: ועשרת אלפים ככר כסף (אסתר ג ט).
נחושת, כנגד מלכות יון, שהיא פחותה מכולם.
ועורות אלים מאדמים, כנגד מלכות אדום, שנאמר: ויצא הראשון אדמוני ( ברא' כה כה). אמר הקדוש ברוך הוא: אף על פי שאתם רואין ארבע מלכויות מתגאות ובאות עליכם, אני מצמיח לכם ישועה מתוך שעבוד.

מה כתיב אחריו?

שמן למאור, זה מלך המשיח, שנאמר: שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (תהל' קלב יז). ודניאל היה רואה ארבע מלכויות אלו ומתיירא, וכתיב, אתכרית רוחי אנה דניאל בגו נדנה וחזוי ראשי יבהלני (דני' ז טו).

ומה דניאל רואה?
כיון שראה נבוכדנצר את החלום, ובא דניאל ופתר ואמר לו: הצלם שראית, אנת הוא רישא די דהבא (שם ב לח). חדוהי ודרעוהי די כסף (שם שם לב), זו מלכות מדי, ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מינך (שם שם לט). מעוהי וירכתה די נחש (שם לב), זו מלכות יון, ומלכו תליתאה אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא (שם שם לט). שקוהי די פרזל (שם שם לג), זו מלכות רביעית היא מלכות אדום, ומלכו רביעאה תהוא תקיפא כפרזלא (שם שם מ), יהא מושל בכל הארץ כברזל שהוא מהדק כולה.

ולמה מושלה כברזל וכחרס?
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
המלכות הזו עתידה להשתמש במטבע של חרס.

דבר אחר:
למה נמשלה כברזל וכחרס?
שהיא עתידה להשתמש בברזל ובחרס.
מה הברזל קשה,
כך המלכות קשה.

מה החרס נוח להשתבר,
כך היא משתברת בפתע, ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמול ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשוף מים מגבא (ישע' לד יד).

דבר אחר:
למה נמשלה בבל כחרס?
שהיא עתידה להשתמש בכלי חרס.
והוא היה רואה את מלך המשיח, שכן דניאל אומר: חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון (דני' ב לד).

אמר רבי שמעון בן לקיש:
זה מלך המשיח.
ומחת לצלמא, לכל מלכות שהם עובדות לצלם בצלמות.

ובזכות מה הוא מושל מלך המשיח באבן?

בזכות התורה שישראל יגעים בה, שנאמר: לוחות אבן כתובים באצבע אלהים (שמו' לא יח).

דבר אחר:
בזכות יעקב, שכתוב בו: משם רועה אבן ישראל (ברא' מט כד).

דבר אחר:
למה כאבן?
לשבר את לב האבן, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחז' לו כו).
ומחת לצלמא, שהוא מכלה את כל האומות, שנאמר: והכה ארץ בשבט פיו וגו' (ישעי' יא ד). ובאותה שעה ישראל יושבים בהשקט ובטח בעולם, שנאמר: וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח (יחזקאל כח כו):

סימן ח

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
אימתי נאמר למשה הפרשה הזו של משכן?
ביום הכיפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל.

אמר רבי יהודה ברבי שלום:
אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר: נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה ו), מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשיותיה. הוי, ביום הכיפורים נאמר למשה ועשו לי מקדש.

מנין?

שכן עלה משה בששה בסיוון, ועשה ארבעים יום וארבעים לילה, ועוד עשה ארבעים, ועוד עשה ארבעים, הרי מאה ועשרים.
ואתה מוצא, שביום הכיפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה העגל. ולכך נקרא משכן העדות, שהוא עדות לכל באי העולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשכם.
אמר הקדוש ברוך הוא: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו את העגל, שכתוב בו: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' (שמו' לב ג). ולכן מתכפרין בזהב.

וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב
אמר הקדוש ברוך הוא: כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך (ירמיה ל יז):


הפרק הבא