תנחומא, שמות, פרק לא

סימן יב

וידבר ה' אל משה לאמר, ראה קראתי בשם בצאל
אמר שלמה: מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם (קהלת ו י).
זה שאמר הכתוב: מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישע' מא ד).

אמר הקדוש ברוך הוא: משהתקנתי מראש לעשות את המשכן, כבר קראתי לו שם ונודע אשר הוא אדם.
עד שאדם הראשון מוטל גולם, הראה לו הקדוש ברוך הוא כל צדיק וצדיק שעומד מזרעו,
יש שתלוי בראשו,
ויש תלוי בשערו,
ויש בצווארו,
ויש בשתי עיניו,
ויש בחוטמו,
ויש בפיו,
ויש באוזניו,
ויש בזרועו.

תדע לך, שבשעה שבקש איוב להתווכח עם בוראו ואמר מי יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו, אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות, אדעה מלים יענני ואבינה מה יאמר לי (איוב כג ג-ה).
השיבו: איפה היית ביסדי ארץ (שם לח ד).

אמר רבי שמעון בן לקיש:
איפה כתיב, אמר ליה: היכן הייתה איפה שלך באדם הראשון תלויה, בראשו, בשערו, בצווארו, בעיניו, באי זה אבר?

ואף הראה הקדוש ברוך הוא לאדם:
שאברהם מעמיד ממנו, ובניו יורדין למצרים ומשתעבדים שם.
והראהו למשה עומד וגאלן,
וליוסף זן את השבטים,
ולמשה מושח כהנים ונביאים,
ולשמואל מושח מלכים,
וליהושע מכניסן לארץ,
ולדוד מיסד את הבית,
ולשלמה בנו בונהו,
ולעתליה אם אחזיה בניה מנתקין מסמרות בית המקדש,
יהוידע מתקן,
אמון עושה צלמים,
יאשיה מבערם,
נבוכדנצר מחריב,
דריוש בונה,
בצלאל עושה את המשכן.

ראה קראתי בשם בצלאל
כבר נזכר שמו ונקרא מימות אדם. הוי, מי פעל ועשה קורא הדורות מראש:

סימן יג

בצלאל בן אורי
זה אחד משבעה בני אדם שנקרא להם שמות.
ישי נקרא לו ארבעה,
בצלאל ששה,
יהושע שמונה,
אליהו ארבעה,
משה שבעה,
מרדכי שמונה,
דניאל חנניה מישאל ועזריה ארבעה.
אליהו ארבעה.

אמר רבי אלעזר בן פדת:
איש ירושלמי היה, ומשבט בנימין היה, ומיושבי לשכת הגזית היה, ומכרך של יהודה היה, ובשני שבטים היה חלקו.
חמשה בבנימין, דכתיב: וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים גבעת קרית (יהושע יח כח). ושלישית ביהודה: צנן וחדשה ומגדל גד (שם טו לז).
צנן, שהוא צינה.
חדשה, שהקדוש ברוך הוא מחדשה לעתיד לבוא.
מגדל גד, שמשם הקדוש ברוך הוא יוציא ומגדד משכנותיהן ומשתותיהן של אומות העולם.

ונקרא לו ארבעה שמות בדברי הימים, שנאמר: ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם (דה"א ח כז).
יערשיה, שבשעה שהקדוש ברוך הוא כועס ומרעיש עולמו, עומד אליה ומזכיר אבות העולם לפני הקדוש ברוך הוא ומרחם. לפיכך כתיב: ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם, הרי ארבעה שמות.

בצלאל נקרא לו ששה, ואתה מיחס ובא משבטו של יהודה בדברי הימים, שנאמר: ובני יהודה פרץ חצרון וכרמי וחור ושובל (שם ד א).
והרי אין חצרון אלא בן בנו של יהודה היה, דכתיב: ויהיו בני פרץ חצרון וחמול (ברא' מו יב). וכתוב אחד אומר: ואחר מות חצרון בכלב אפרתה ואשת חצרון אביה ותלד לו את אשחור אבי תקוע (דה"א ב כד).
וכי יש שום אדם מת באדם שהוא אומר ואחר מות חצרון בכלב?!

אלא מה הוא?

משמת חצרון, בא כלב אל אפרת, זו מרים, שפרו ורבו ישראל על ידיה.
וכתיב: ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, וחור הוליד את אורי, ואורי הוליד את בצלאל (שם שם יט-כ).

וראיה בן שובל הוליד את יחת, ויחת הוליד את אחומי ואת להד, אלה משפחות הצרעתי (שם ד ב).
בצלאל, שם שקראה לו אמו אומתו.
והקדוש ברוך הוא קרא לו חמשה, על שמו של משכן של אהבה.
ראיה, שהראה הקדוש ברוך הוא לכל ישראל שהוא מתוקן מבראשית לעשות את המשכן.
בן שובל, שהוא בא להעמידו.
יחת, שנתן חתיתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל.
אחומי, שאיחה את ישראל להקדוש ברוך הוא.
להד, שהעמיד הוד והדר במשכן שהייתה הדרן של ישראל.

ורבי אדא בר חייא אמר:
להד, שהדל שבשבטים מדבק לו במשכן.

ואיזה?

ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ( שמו' לח כג).

אמר רבי חנינא בן פזי:
אין לך גדול מכל השבטים משבט יהודה. ואין לך ירוד מן שבט דן, שהיה מן השפחות, מה כתיב בו: ובני דן חושים (בראש' מו כג).
אמר הקדוש ברוך הוא: יבוא ויזדווג לו, שלא תהא רוחו גסה, שגדול וקטן שווין לפני הקדוש ברוך הוא.

אמר רבי חנינא:
לעולם אל יגיס אדם בכבודו, המשכן נעשה בשני שבטים אלו. ואף בית המקדש כן עשוהו, שלמה מיהודה וחירם מדן, שנאמר: בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי (מ"א ז יג).
ובדברי הימים כתיב: בן אשה מן בנות דן (דה"ב ב יג), שהיה אביו מנפתלי ואמו מדן.
אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה עשיתם משכן ומקדש שהיו בחומה.
ולעתיד אני אבנה את בית המקדש ותהיה מוקפת בחומת אש, שנאמר: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש (זכר' ב ט):

סימן יד

ויתן אל משה ככלותו
כך פתח רבי תנחומא בר אבא:

לך אדני הצדקה ולנו בושת הפנים (דני' ט ז).

אמר רבי נחמיה:
אפילו בשעה שאנו עושין צדקה לפניך, מביטין אנו במעשינו ואנו מתביישין.
אין לנו שעה שאנו באים בזרוע, אלא בשעת ביעור מעשרותינו מן הבית, שנאמר: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך (דבר' כו יב), כל עניין אותו פרשה.

השקיפה ממעון קדשך מן השמים (שם שם טו).
אמר רבי אלכסנדרי:
גדול כחן של בעלי מעשרות, שהופכין את הקללה לברכה. שבכל מקום שנאמר בו השקפה, לשון צער הוא, שנאמר:
וישקף על פני סדום (ברא' יט כח),
וישקף ה' אל מחנה מצרים (שמ' יד כד),
בעד החלון נשקפה ותיבב (שופטים ה כח),
וישקיפו אליו שנים שלשה סריסים (מ"ב ט לב),
כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים (משלי ז ו-ז).
והשאר כלם פתרונם לשון צער, חוץ מזו, השקיפה ממעון קדשך וברך (דברים כו טו).
ולא עוד, אלא שהופכין קללה לברכה.

אמר רבי נחמיה:
אפילו בשעה שאנו מביטין במעשינו, יש לנו בושת פנים.
בנוהג שבעולם, אדם נותן שדהו לאריסות, נותן הזרע והפעולה וחולק עמו בשווה. והקדוש ברוך הוא, לה' הארץ ומלואה (תהלי' כד א), והוא מוריד הטל והמטר, והוא משמר הכל, ואינו מבקש אלא אחד מעשרה מעשר, ותרומה אחד מחמשים. הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.

רבי יוסי אומר:
יש בושה גדולה מזו, ישראל עוברין בים סוף ופסל מיכה עובר עימהם, שנאמר: ועבר בים צרה (זכר' י יא), והים נקרע לפניהם. הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.

אמר רבי יודן:
כתיב: ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וה' עמם (שופטי' א כב).
הולכין לעבוד עבודה זרה, ואת אומר וה' עמם?!
וכי יש צדקה גדולה מזו! הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.

כיוצא בו: והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ויבאו על ליש על עם שוקט ובוטח (שם יח כז).
והמה לקחו את אשר עשה מיכה, צלמא. ואת הכהן, כומרא. ויבואו על ליש, זו פמיאס. על עם שוקט ובוטח, עובדין עבודה זרה והיא מצלחא בידהון, ואת אמר על עם שוקט ובוטח?!
יש צדקה גדולה מזו. הוי, לך ה' הצדקה וגו'.

את מוצא, שביום שעשו ישראל את העגל, בו ביום ירד להם את המן ונטלו ממנו והקריבו ממנו לפני העגל, שנאמר: ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי, נאום ה' אלוהים (יחז' טז יט).

מהו ויהי?
וירד למחר, כמה דאת אמר: והיה כזה יום מחר (ישעיה נו יב), ולא פסק המן. הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. ואף על פי כן, ומנך לא מנעת מפיהם ( נחמ' ט כ).

אמר רבי אלעזר:
מי אמר הפסוק הזה?
חנניה מישאל ועזריה אמרוהו.
בשעה שעלו מן הכבשן, נתכנסו כל אומות העולם, שנאמר: ומתכנשים אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא (דני' ג כז), ועמדו ורקקו לישראל בפניהם ואמרו להם: אתם ידעתם שאלוהיכם עושה נסים ונפלאות כאלו, וגרמתם לעצמכם להחריב את ביתו.
ורקקו בפניהם עד שעשו כל גופם רוק. והיו חנניה וחביריו מגביהים פניהם למעלה וצדקו את הדין, ואמרו: לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.

דבר אחר:
לך ה' הצדקה.
אמר רבי שמואל בר נחמן:
נאה לאבותינו לקבל את התורה ולומר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שמא נאה לומר להם אלה אלהיך ישראל!

את מוצא כשירד משה מן ההר מה כתיב שם?
וישמע יהושע את קול העם ברעה, ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה.
השיבו: אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע.

מהו קול ענות?

קול חרופין וגדופין.

וכן כתיב: וישמע יהושע את קול העם ברעה.
ובאו אנשי כנסת הגדולה ופרשוה, אף כי עשו להם פסל ומסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, ויעשו נאצות גדולות (נחמי' ט יח).

וכי חסר המקרא כלום, ולמה הוסיף המקרא ויעשו נאצות גדולות?
שהיו מחרפין ומגדפין כלפי עצמן, שבעים מן המן ומקריבין ממנו לעגל, מחרפין בכל כחן בשחוק, ואחר כל זאת, ומנך לא מנעת מפיהם. הוי, לך ה' הצדקה.

אמר רבי לוי:
ישראל יושבין למטן וחורטין את העגל, שנאמר: ויקח מידם ויצר אותו בחרט. והקדוש ברוך הוא למעלן חוקק לוחות ליתן להם דברות חיים, שנאמר: ויתן אל משה ככלתו:

סימן טו

ויתן אל משה ככלתו
זה שאמר הכתוב: מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו (משלי יח טז).

מתנה שאדם נותן משלו, ירחיב לו, כמעשה באבון רמאה שהיה בבצרה, והלכו רבותינו לשם לבקש פרנסה, ולא בקש לפסוק עד שפסקו כל בני בית הכנסת, ופסק הוא כנגד כולן, לפיכך קורין אותו אבון רמאה.

מה עשו רבותינו?

הושיבוהו אצלן, לקיים מה שנאמר: מתן אדם ירחיב לו וגו'.

דבר אחר:
ויתן אל משה
זה שאמר הכתוב: ותתן לי מגן ישעך (תהלים יח לו), אלו ישראל הבוטחין בהקדוש ברוך הוא. וימינך תסעדני (שם), מימינו אש דת למו (דבר' לג ב).
וענותך תרבני (תהלי' יח לו), יש ענו מן הקדוש ברוך הוא?!

אמר רבי אבא בר אחא:
בנוהג שבעולם, תלמיד יושב לפני רבו, ממתין לרבו. והקדוש ברוך הוא אמר ליחזקאל: קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך, ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר ואפל על פני (יחזקאל ג כב-כג).
ללמדך, שקדמו הקדוש ברוך הוא. יש ענו גדול מזה!

כיוצא בו: משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמו' יט יט).
היה צריך לומר, האלהים ידבר ומשה יעננו בקול.

כיוצא בו: ויאמר ה' אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבוא בו, כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור (יחזק' מד ב). וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח (שם מו א).
מלך בשר ודם כבודו ליכנס בשער הגדול, שמא בשער הקטן. והקדוש ברוך הוא בשער הקטן.

כיוצא בו: וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום (ברא' יח א).
בנוהג שבעולם, כשתלמיד חולה והרב הולך לבקרו, התלמידים מהלכין תחלה ואחר כך הרב. והקדוש ברוך הוא, כשמל אברהם, היה מצטער מן המילה, אמר למלאכים לילך לבקרו. עם שהמלאכים מהלכין, קדמן הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וירא אליו, ואחר כך וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים (שם שם ב).

בן עזאי אומר:
בא וראה ענותנותו של הקדוש ברוך הוא.
מלך בשר ודם, שגר פרודיגמאות במדינה ואומר, פלוני קומוס, פלוני איפרכוס, פלוני הגמון, משמזכיר שמו, מזכיר שבחו.
והקדוש ברוך הוא משמזכיר שבחו, אחר כך מזכיר שמו, בראשית ברא אלהים. יש ענו גדול מזה?!

בנוהג שבעולם מלך בשר ודם כל זמן שלגיונותיו מושלמין לו, פוסק להם מזונות ומתנות טובות, מחלק להם אוניניות. כפרו בו, אין זקוק להם.
והקדוש ברוך הוא, ישראל עושין להם את העגל מלמטה, והקדוש ברוך הוא עסוק ליתן להם חיים, שנאמר: כי היא חייך ואורך ימיך (דברים ל כ):

סימן טז

ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו
אמר רבי שמעון בן לקיש:

אדם שלמדו רבו את התורה, עד שלא למדו, היה הרב לומד ותלמידו עונה אחריו. משלמדו, אומר לו רבו: נאמר אני ואתה.
כך כשלמד משה את התורה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, בא ונאמרה אני ואתה, שנאמר: ככלתו לדבר אתו.

דבר אחר:
ככלותו
ככלתו כתיב.

אמר רבי שמעון בן לקיש:

אסור לתלמיד חכם להורות הלכה בצבור, עד שיהו דברי תורה עריבין על שומעיהם.
ככלה הזו שהיא עריבה על בעלה ומתאווה להיות שומע את דבריה.

אמר רבי לוי אמר רבי שמעון בן לקיש:
מה הכלה הזו מקושטת בעשרים וארבעה מיני תכשיטין,
כך תלמיד חכם צריך להיות פקח וזריז בעשרים וארבעה ספרים.

דבר אחר:
ככלתו
מה כלה הזו
צנועה בבית אביה ואינה מפרסמת עצמה עד שתכנס לחופה לומר כל מי שיודע בי כלום יבוא ויעיד,
כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ומפורסם במעשים טובים.

ויתן אל משה ככלתו.
אמר רבי אבהו:

כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן, היה לומד תורה ושוכח.
לסוף, אמר ליה: ריבונו של עולם, הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה, שנאמר: ויתן אל משה, ככלתו.
וכי כל התורה למד משה, והלא כתיב ארכה מארץ מידה (איוב יא ט)?!
אלא כללים כללים למדה הקדוש ברוך הוא למשה, שנאמר: ככלתו.


הפרק הבא    הפרק הקודם