פסוק ו
צחוק -
שמחה של תמהון.

פסוק ז
ותאמר מי מלל לאברהם -
כלומר: ידעו ויבינו כל השומעים מי האלהים שמלל לאברהם להיות לו בן משרה.

כי היניקה בנים שרה -
אחרי זקנותה ולזקוניו של אברהם כי אין גדול כאלהים.

פסוק ח
ויגמל -
נבדל מן הדדים, כדכתיב בשמואל: עד גמלך אותו.

ביום הגמל -
שעשה אז משתה, כמו שמצינו בשמואל כאשר גמלתו הביאתו שילה וקורבנות עמו.

פסוק ט
מצחק -
שכבר גדל הרבה ולא רצתה להשהותו עוד פן ירצה להחזיק בירושת אביו עם יצחק.

פסוק יב
יקרא לך זרע -
בריתי שהקימותי לזרעך לתת להם את ארץ כנען, כדכתיב: כי גר יהיה זרעך וגו', על יצחק הבטחתיך.

פסוק יד
ותתע במדבר באר שבע -
לפיכך -
ויכלו המים מן החמת -
שאלו הלכה דרך ישר היה מספיק לה החמת מים שנתן לה אברהם עד המלון.

פסוק טז
כמטחוי -
כתרגומו.

פסוק יז
באשר הוא שם -
לפי שלא היתה רואה אותו שהרי נתרחקה מאותו מקום, הוצרך לומר במקום אשר הוא שם נתן לו את המים.

פסוק כ
רובה קשת -
מושך בקשת ושני גזרות הן.
וימררהו ורבו.
וגם יסבו עליו רביו, מלשון רבב כמו סובו מן סבב, שומו שמים מן שמם.
דומו יושבי אי מן דממה דקה כולם נכפלים באות אחרונה, אבל רובה מגזרת רבה. עשה. בנה. קנה. שיאמר עושה. בונה. קונה.

פסוק כא
במדבר פארן -
כדכתיב: והוא יהיה פרא אדם.

פסוק כב
ויהי בעת ההיא -
שנולד יצחק משרה וידע אבימלך נסים שעשה לו הקב"ה, לכך בא עתה לכרות ברית עמו.
וכן כל בעת ההיא צריך לפרש לפי המאורע.

פסוק כג
ולנכדי -
בן בני.

פסוק לג
ויטע אשל -
פרדס היה להתפלל שם.

הפרק הבא