פסוק א
בא בימים -
והרי הגיע עת להשיא את בנו בחייו.

וה' ברך את אברהם [בכל] -
להודיע האמור לפנינו שלא שלח עבדו לקחת אשה ממשפחתו מחמת חוסר נשים בארץ כנען, שלא היו רוצים להזדווג לו, שהרי נתברך בכל וכל העולם מתאווים להזדווג לו, אבל הוא לא רצה כי אם ממשפחתו. וזהו שאמר העבד: וה' ברך את אדני מאד ויגדל ולכך הוצרך לפרש תחלה ברך את אברהם בכל. כמו: וחם הוא אבי כנען.

פסוק ב
שים נא ידך תחת ירכי -
וכן ביוסף כשנשבע ליעקב.
כריתות ברית ושבועה של בן ועבד לאדוניו כך הייתה, שדומה ענין השעבוד.
וכן כתב: בן יכבד אב ועבד אדוניו, אבל תקיעת כף אל כף, או כריתות ברית דבר לשנים ולעבור בין בתריו מצויה בשאר בני אדם.

פסוק ד
כי אל ארצי -
ולא לאותם שאינם קרובי, אלא למולדתי שבארצי תלך.

פסוק ה
ההשב אשיב את בנך -
אל ארץ אבותיך ואף על פי שזרעו של אברהם לא היה שם קורא אותו השבה, הואיל והיה אברהם שם.

פסוק ז
ה' אלהי השמים -
שהביאני כאן ויתן לזרעי זאת הארץ ידעתי שאינו רוצה שירחק זרעי מכאן, שא"כ מה לו להקב"ה להביאני כאן, לפיכך יודע אני שישלח מלאכו להצליח דרכיך לקיים לי הבטחתו.

פסוק ט
על הדבר הזה -
על התנאי שפירש לו אברהם.

פסוק י
וכל טוב אדוניו -
האנשים החשובים של בית אברהם הוא שנאמר לפנינו: והאנשים אשר עמו.

פסוק יא
ויברך הגמלים -
שני ברכים יש לגמל זה על גב זה וצריך להבריכו פעמים קודם שישתה מפני גובהו.
והוא שאמרו חכמים בשחיטת חולין, וכנגדו בגמל ניכר.

פסוק יד
אותה הוכחת -
כלומר: אותה שהוכחת ליצחק, היא תאמר לי כן ולא אשה אחרת שלא הוכחת.

פסוק טז
ואיש לא ידעה -
אפילו מעשה חידודין כי צנועה הייתה.

פסוק כ
ותער -
כמו ותערה כמו ותכל ותכלה מגזרת וקיר ערה מגן.

השוקת -
מלשון וישק צאן לבן. שם דבר, כמו בושת מלשון גם בוש לא יבושו.

פסוק כא
והאיש משתאה -
מלשון תשאה שממה, והתי"ו כמו תי"ו בישתבח מן שבח.
וישתמר חוקות עמרי. מלשון שמר כלומר: משתומם ומחשב על שאמרה לו זאת הנערה. והמפרש לשון שתייה אי אפשר, מפני שהאל"ף שבו לא תהיה בלשון שתייה.
ועוד, שלא אמרה לו רבקה להשקות את גמליו עד לאחר שתייתו ואז התחיל להיות מחשב ותוהא.

פסוק כב
ויקח האיש נזם זהב -
יש לומר שאחר ששאל לה בת מי את, נתן לה כמו שכתוב בפנינו בסיפור דבריו, אלא שלא להפסיק סדר דבריו ותשובת דבריה, לכן הקדים מעשה נתינתה שנתן לה.

בקע -
חצי שקל, כמו: נטה ידך על הים ובקעהו.

פסוק כג
מקום לנו ללין -
מקום לנו בביתך ולמה אנו צריכין.

ללין -
לבית לינה שם דבר הוא, כמו: כי יהיה ריב בין אנשים
מן וירב בלבן.
בין דין לדין.
שם דבר מן וילן שם בלילה הוא.
אבל היא שאמרה: גם מקום ללון. פירושה ללון גופכם, כמו לקום לשוב מצרימה.
ואילו היא אמרה גם מקום לכם כמו שאמרו הם מקום לנו, היה לה לומר ללין כמו שאמרו הם, שהיה משמע גם מקום לכם.

ולמה?
לבית לינה.
אבל ללון אין צריך פירוש שהרי משמע ללון בו בני אדם זהו עיקר פשוטו למדקדק לשון הקודש.

פסוק כה
גם תבן -
שלא שאלת

גם מקום ללון
ששאלת.
דרך המקרא לכפול גם, כמו: גם לי גם לך.

פסוק לב
ויפתח -
כמו: אל יתהלל חוגר כמפתח, התיר חבישתם.

פסוק לג
עד אם דברתי דברי -
אחרי שראה שהסכים הקב"ה על ידו, לא היה לו להתעסק באכילה ושתיה תחילה.

פסוק לה
ברך את אדוני -
לכן הקדים למעלה ברך את אברהם בכל ויגדל וכל אנשי המלכות היו חפצים להזדווג עמו, אך אינו חפץ.

פסוק לו
ויתן לו את כל אשר לו -
לא יחלקו אחיו עמו.

פסוק מ
ישלח מלאכו -
יודע אני שיתנו לך.

פסוק מב
ואמר ה' אלהי אדוני אברהם וגו' -
כל אריכות דברים, להודיעם שמאת הקב"ה יצא הדבר.

פסוק מח
בדרך אמת -
שנאמנו דברי הקב"ה לעשות חסד לאברהם ולבנו.

פסוק מט
על ימין או על שמאל -
אל שאר קרובים שיש לאדוני.

פסוק נ
לא נוכל דבר אליך רע או טוב -
לא הסתירה ולא הבנין תלוי ברצוננו, כי על כרחנו רוצים ולא רוצים, כי הקב"ה עשה שהיכולת בידו.

פסוק נג
כלי כסף וכלי זהב -
תכשיטי נשים של כסף וזהב כדכתיב: איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וגו'.
וכתיב: ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם.

פסוק נו
וה' הצליח דרכי -
אין הקב"ה רוצה שיהא איחור בדבר, שאין זה עיקר הצלחה אם יתעכב.

פסוק נז
נקרא לנערה -
אם תרצה להתעכב ימים או עשור כדברינו, או מיד לילך כדברך, דרך ארץ הוא כן כלומר: אף על פי שהקב"ה חפץ בזיווג זה, אעפ"כ אמרו לה: התלכי עם האיש הזה או עם אדם אחר לאחר ימים או עשור, שמנהג הוא כמו ששנינו נותנים לבתולה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה.

פסוק נח
ותאמר אלך -
איני חושש להתעכב בשביל קישוט עצמי.

פסוק ס
את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך -
ממך יצאו אותם הבנים שנאמר בהם בשעת עקידה ויירש זרעך את שער אויביו. זהו פירוש ר' יוסף בר שמעון קרא.

פסוק סב
ויצחק בא מבוא -
כמו: באכה סדומה.
ויצחק באותו היום שבא העבד בא מבארה של באר לחי רואי, שהרי יצחק יושב בארץ הנגב ששם באר לחי ראי, כדכתיב: על העין בדרך שור.
וכתיב: ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור.
ולפי שבא משם ביום ההוא ולא היה יודע מה היו עושים פועלים שלו. והיו נוטעים גנות ופרדסים.

פסוק סג
ויצא יצחק לשוח בשדה -
כדכתיב: וכל שיח השדה כלומר: לטעת אילנות ולראות ענייני פועליו ואז בהיותו בשדה ראה גמלים באים והלך לקראתם לראות אם הם גמלי אביו שהוליך העבד.

פסוק סד
ותפול מעל הגמל -
לצניעות, לפי שהייתה רוכבת כמו איש, משום ביעותא דגמלא כדמפרש בפסחים.

פסוק סה
מי האיש הלזה -
ההולך בשדה לקראתנו. (גמגום יש על פס' זה.

וכי הייתה שואלת בכל האנשים שהייתה פוגעת?
ועוד, למה כתיב: בשדה לקראתנו?

ונראה שהמקרא קצר וחסורי מחסרי והכי ר"ל).
מי האיש הלזה ההולך בשדה ופנה מדרכו לבוא לקראתנו?

הלזה
צ"ל ב"ל מרחוק רגיל לומר כן, וכן: בעל החלומות הלזה בא, אבל כשאדם בקרוב אומר: המן הרע הזה.

פסוק סו
ויספר העבד ליצחק -
להודיעו נסים שנעשו לו, לדעת כי בת מזלו היא.

הפרק הבא