פסוק א
קטורה -
לפי הפשט אין זו הגר.

פסוק ו
הפילגשים -
הגר וקטורה.

מתנות -
ממון הרבה.

קדמה אל ארץ קדם -
שירשו בניו נחלותיו שיש לו שם.

פסוק ח
בשיבה טובה -
כמו שאמר לו הקב"ה ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה שלא אירע העינוי בימיו.

פסוק יב
אשר ילדה הגר המצרית -
כלומר: אין זה בנו הנקרא על שם זרעו אלא בן שפחה, אבל ביצחק כתוב לפנינו: אלה תולדות יצחק בן אברהם.

כיצד היה בנו?
אברהם הוליד את יצחק כלומר: זה הוא עיקר תולדתו של אברהם כמו: פרץ הוליד את חצרון וגו'.

פסוק יז
ואלה שני חיי ישמעאל -
חכמים פירשו במגילה: למה נמנו שנותיו של ישמעאל?

ולפי הפשט:
לכבודו של אברהם, הואיל ונתפרש שעת לידתו ואברהם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל וגם שעת מילתו, כדכתיב: וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה וגו' חזר עתה ופירש כל ימי חייו.

פסוק יח
על פני כל אחיו נפל -
שכן כדכתיב: על פני כל אחיו ישכן.


פסוק יט
ואלה תולדות יצחק -
אברהם הוליד את יצחק לפי פשוטו של מקרא, לפי שאמר למעלה בישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית, אבל כאן יצחק עיקר בן היה לאברהם שהוא הוליד את יצחק מאשתו גמורה, כדכתיב: כי ביצחק יקרא לך זרע.
וכן בדברי הימים לאחר שכתב כי בני אברהם היו יצחק וישמעאל ובני קטורה חוזר וכותב סתם: ויולד אברהם את יצחק.

פסוק כ
בן מ' שנה -
וכתיב: בן ס' שנה בלדת אותם.
משני הפסוקים הללו למדנו, שהייתה עקרה עשרים שנה.

פסוק כא
ויעתר -
רבוי דברים, כדכתיב: העתרתם עלי דבריכם.

לנכח -
בשביל.

פסוק כב
ויתרוצצו הבנים בקרבה -
לשון רץ לקראת רץ, שהיו רצים ומתנענעים בתוך גופה כדרך עוברים.
וכן: מן קם מתקוממים, מן לן מתלוננים, אבל מלשון רצץ עזב דלים היה לומר וירצצו כמו בטרם יתנגפו רגליכם.

לדרוש את ה' -
אל הנביאים שבאותן הימים, כדכתיב: לדרוש את ה' מאתו.
וכתיב: כי יבא אלי העם לדרוש את ה'.

פסוק כג
ויאמר ה' לה -
ע"י נביא.

שני גוים -
אל תיראי, כי צער העיבור שלך בשביל שני תאומים יש בבטנך, שמרובה צער העיבור של שנים מעיבור אחד.

ושני לאומים -
מלכויות, כדכתיב: מלכי ארץ וכל לאמים כפל לשון הוא.
אבל לאומים הוא עמים ומתוך שהנביא התחיל לומר לה, גמר ופירש לה כל העתידות.

ורב יעבוד צעיר -
ולכן אהבת את יעקב שאהבו הקב"ה, וכדכתיב: ואהב את יעקב.

פסוק כד
והנה תומים -
בכל דבר חידוש רגיל לומר כן.
וכן: ויהי בבקר והנה היא לאה כי עד עתה היה סבור שהיא רחל.
וכן: ויקץ פרעה והנה חלום כי לא היה סבור שהיה חלום, עד שניער משנתו.

פסוק כה
אדמוני -
רוש בלעז.

כאדרת שער -
שלובשים התועים.

ויקראו -
כל העולם.

שמו עשו
אדם עשוי ונגמר שהיה בעל שער.

פסוק כז
יודע ציד -
לצוד ציד להביא.

יושב אהלים -
רועה צאן אביו.
כמו שפירשתי: איש יושב אהל ומקנה.

פסוק כח
ציד בפיו -
פשוטו כתרגומו.

אוהבת את יעקב -
שהייתה מכרת בתומתו וגם ממה שאמר הקב"ה: ורב יעבוד צעיר והוצרך להקדים כאן אהבת יצחק לעשו ורבקה אוהבת את יעקב, להודיע מה שכתב לפנינו יצחק רצה לברך את עשו ורבקה הערימה לברך את יעקב.

פסוק ל
מן האדום האדום הזה -
דרך אדם הממהר לשאול מחברו כופל את דבריו וזה שהיה רעב הרי הוא כאומר: תן לי מהרה לאכול.

על כן קרא שמו אדום -
הוא אדמוני ונתאווה לאכול אדום. ובשביל רעבתנותו מכר בכורתו ולשם בזיון קרא לו כן, שבשביל מאכל אדום מכר בכורתו.

פסוק לא
מכרה כיום -
כלומר: לאלתר, מיד מכור לי חלק בכורתך הראוי לך, בממון אבי בממון שאתן לך, ואח"כ אתן לך המאכל לעדות ולקיום, כדרך שמצינו ויאכלו שם על הגל לקיום ברית בין לבן ליעקב.

פסוק לב
הנה אנכי הולך למות -
בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים המצויים שם דובים ואריות וחיות רעות ואני מסוכן למות, למה זה לי להמתין חלק בכורה לאחר מיתת אבינו. כך פירש אבי הרב רבי מאיר מ"ס.

פסוק לד
ויבז עשו את הבכורה -

וימכר את בכורתו
בדמים, ואחר כן ויעקב נתן לעשו וגו' כמנהג בני אדם לקיום דבר.

ויבז עשו -
לפי שלסוף נתחרט על כך, כדכתיב: את בכורתי לקח.
לכן הקדים כאן להודיע שטותו עתה בשביל אכילה ביזה את הבכורה, אבל לבסוף היה מתחרט.

ויבז -
כמו ויבזה מן דבר ה' בזה, כמו: ויקן מן קנה.

הפרק הבא