פסוק א
מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם -
כדכתיב: ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה לא הוצרך פסוק זה, אלא להודיעך שכשם שאברהם אביו היה הולך בשביל הרעב למצרים, כך יצחק היה יורד למצרים דרך ארץ פלשתים, דרך קצרה, כדכתיב: ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ולכך אמר לו הקב"ה: אל תרד מצרימה לפי שיודע הקב"ה שהיה יורד למצרים.

פסוק ג
כי לך ולזרעך וגו' -
ובשביל שנתתי לו ולזרעו את הארץ הזאת צויתי לו לצאת מארצו וממולדתו, כדכתיב שם: אל הארץ אשר אראך.

פסוק ה
עקב אשר שמע אברהם בקולי -
על העקידה, דכתיב: אשר שמעת בקולי.

וישמור משמרתי -
כגון מילה, דכתיב בה: ואתה את בריתי תשמור.

מצותי -
כגון מצות שמנה ימים, דכתיב: כאשר צוה אותו אלהים.

חוקותי ותורותי -
לפי עיקר פשוטו:
(מצות) הניכרות (=השכליות) כגון:
גזל ועריות,
וחימוד,
ודינין,
והכנסת אורחים,
כולם היו נוהגין קודם מתן תורה, אלא שנתחדש ונתפרש לישראל וכרתו ברית לקיימו.

פסוק ח
ויהי כי ארכו לו שם הימים -
לא נזהר מעתה כל כך שלא להתנהג עם אשתו מנהג אישות, מאחר שלא נתנו לב לגוזלה ממנו.

מצחק -
תשמיש, כדכתיב: בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי.
ובמקום אחר הוא אומר: בא אלי לשכב עמי.

פסוק יב
בארץ ההוא -
אף על פי שהארץ קשה היא.

בשנה ההיא -
אף על פי שהיא שנת בצורת ורעבון.

מאה שערים -
שדה ששיערוהו שיוציא כור א' הוציאה מאה כורין.

פסוק יד
ועבדה רבה -
עבודת שדה וכרמים, כי סתם עבודה עבודת קרקע היא.

פסוק טו
סתמום פלשתים -
שלא יחזיקו בניו בהם אחרי מותו והוצרך לכתוב בשביל כשנתרחק משם שב וחפרם דוגמת וחם הוא אבי כנען.

פסוק יח
אשר קרא להן אביו -
כדי שלא יוכל אדם לערער עליהם.

פסוק כב
ולא רבו עליה -
לפי שנתרחק ממרעיתם, דכתיב: ויעתק משם.

פסוק כג
ויעל משם באר שבע -
כי היה מתיירא מהם, שכן מוכיח שא"ל הקב"ה: אל תירא כי אתך אנ[כ]י נמצא שהיה מתיירא.

פסוק כה
ויכרו שם עבדי יצחק באר -
ולא קרא לו יצחק שם, עד לבסוף שאבימלך הלך אליו מגרר ונשבעו איש לאחיו ואז באו עבדיו והגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ואז קרא לו שבעה, על שם השבועה שנשבעו הוא ואבימלך.

פסוק כו
ואחוזת מרעהו -
כתרגומו:
חבורת אוהביו, כמו: ויתנה למרעהו והמ"ם כמו מ"ם של מריע ותוקע, וכמ"ם של אנכי מסב כלי מלחמה.
וכן יתר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם הצדיק יתר ויכונן דרך ישר את מרעהו,
כמו: ויתורו את ארץ כנען אבל דרך רשעים לעצמם ושכיניהם תתעם פייט' אשגרור בלע"ז. יתור, הוא את עצמו, יתר הוא את אחרים, כמו ישוב ישיב יקום יקים זה פועל וזה מפעיל.

פסוק כח
תהי נא אלה אשר בינותינו -
ביני ובין אביך שתתקיים גם עתה.

[בינינו ובינך]
שכן היה תנאי אם תשקור לי ולניני ולנכדי.

פסוק כט
אתה עתה ברוך ה' -
כמו כן: כרות ברית עמנו ושלחתנו בשלום כמו שעשינו לך.

אתה
שאתה

ברוך ה'
דוגמת בא ברוך ה' שכתוב בלבן.
וכן עשה יצחק וילכו מאתו בשלום.

פסוק לג
על כן שם העיר באר שבע -
ואין זו אותו באר שבע של אברהם, כי שני באר שבע היו, כדכתיב: ויבא באר שבע אשר ליהודה.

פסוק לד
ויהי עשו בן ארבעים שנה -
ואז היה יצחק בן מאה כי בן ששים היה בלדת רבקה אותם.
להודיענו בא מה שכתב אחריו ויהי כי זקן יצחק. ויקח אשה את יהודית כו'.

פסוק לה
ותהיין מרת רוח -
לפי שעתיד לומר אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה, לכך הוצרך לפרש תחילה.

מרת רוח -
כמו מן עושה, לזכר יאמר עושה דברו לנקיבה. וכשהוא דבוק יאמר עושת.
כן יאמר מן המורה לשון ממרה מן ימרה את פיך יאמר מורה לנקבה וכשהוא דבוק יאמר מורת רוח קונט"רריאנ"ץ אבל לב יודע מרת נפשו חטף קמץ לפי שהוא שם דבר, לשון מררות, אבל זה מלאפו"ם הוא לשון פועל מגזרת כי מרה מריתי, מחטופי למ"ד הפעל.

הפרק הבא