פסוק א
הכבוד -
עוצם ממון, כמו: ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב.

פסוק ה
ואלהי אבי היה עמדי -
אף על פי שפניו רעים אני לא גזלתי ממנו כלום, אלא הקב"ה היה עמדי ונתן לי.

פסוק ז
מנים -
מניינים.

עשרת
אינו דווקא. כמו: עשר נשים לחמכם.
עשר פעמים תכלימוני כלומר: הרבה מניינים.

פסוק ח
וילדו כל הצאן נקדים -
בזה לא הועיל מחשף הלבן.

פסוק ט
ויצל -
הפריש, וכן כל לשון ישועה והמלטה וחליצה לשון הפרשה הם.

פסוק יג
אשר משחת -
להקדישה ועדיין לא הקרבת עליה נדריך.

פסוק טו
כספנו -
שנשתכר בנו בנשואינו, שהיה לך להשתכר ביגיע כפך לפרנסינו.

פסוק יט
ותגנוב רחל את התרפים -
שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח, כענין שנאמר: אין אפוד ותרפים.
כי התרפים דברו און, רגילים היו לקסום בהם.

פסוק כג
דרך שבעת ימים -
כי יעקב היה הולך לאט בשביל צאנו ולבן שהיה רחוק ממנו הלך לגזוז את צאנו כדכתיב: וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב והוא מיהר לרדוף והשיגו לסוף שבעת ימים.

פסוק כט
ואלהי אביכם וגו' -
ואני חולק לו כבוד.

פסוק לא
כי יראתי וגו'.

פסוק לב
עם אשר תמצא -
השיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

לא יחיה -
כלומר אני אעשה נקמה מגופו.

פסוק לג
ויבא לבן באהל יעקב -
ואח"כ באוהל לאה ואח"כ באהל שתי השפחות.

ולמה לא מצאם באהל רחל?
שהרי כשיצא מאהל לאה ויבא באהל רחל, ישבה רחל על כר הגמל שהתרפים בתוכו.

ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל -
כלומר: אעפ"י שאמרנו למעלה באהל לאה ובאהל שתי השפחות לא כך היה, אלא בתחלה כשיצא מאהל לאה נכנס באוהל רחל, אבל מפני אורך דברים שאמר לבן לרחל ורחל ללבן, לא היה רוצה להפסיק את הפסוק הראשון.

פסוק לד
בכר -
כר או כסת שנותנים על הגמל לשבת עליו.

פסוק לח
לא שכלו -
מתוך חוסר מרעה ומתוך שמירה פחותה.

ואילי צאנך -
דרך רועי צאן במדבר לאכול מן הכבשים הזכרים.

פסוק לט
אחטנה -
כמו אחטאנה, אני הפסדתי משלי כמו: אני ובני שלמה חטאים הרבה אלפין חסרים.

גנבתי יום -
יו"ד יתירה גנובת יום וגנובת לילה שלמתי כמו: רבתי עם שרתי במדינות. אבל גְּנֻבָתִּי קמץ פתרונו גניבת שלי.

פסוק מב
שלחתני
ולא בשמחה ובשירים.

פסוק מג
מה אעשה -
האיך אוכל לעשות להם רעה.

פסוק מט
והמצפה -
דכתיב: את מצפה גלעד.

יצף -
מן צופה נתתיך.
כמו ירב בארץ.
מן פרה ורבה.

פסוק נא
יריתי -
זקפתי, יעקב ירה אותה בעצת לבן, כמו: ירה בים.

הפרק הבא