פסוק ב
ויפגעו בו -
לשומרו, כדכתיב: והנה אנכי עמך.


פסוק ה
ויצו אותם לאמר -
צוה אותם ואמר להם: כה תאמרון. והשלוחים לא יודעין דאגתו של יעקב.

עם לבן גרתי -
כאשר ידעת במצות אבי ואמי שלא יחשוב בשבילי ברח.

ואחר -
כמו: וָאַאחֵר
כמו: ואהב את יעקב.
כמו: וָאֹאַהָב
וכן וָאֹכַל.
וָאֹמַר
חסרון אלף של יסוד.

פסוק ז
באנו אל אחיך אל עשו -
ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת.

וגם הנה הוא
מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך -

הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו
לכבודך. זהו עיקר פשוטו.
וכן: גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.

פסוק ח
ויירא יעקב -
בלבו, אף על פי שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוון, הוא לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה.

ויצר -
מגזרת צרור את המדינים.
וכן הוא ותקל גברתה. מן קלל.

ויחץ -
מן אשר חצה משה.

פסוק ט
לפליטה -
שהיו רחוקים המחנות זה מזה ואם יראו פורענות יברחו.

המחנה האחת -
לשון נקבה הוא, כדכתיב: אם תחנה עלי מחנה.

הנשאר -
לשון זכר.
הרבה מצינו תיבות פעמים זכר פעמים נקבה.
כמו: השמש יצא על הארץ.
ותך השמש.
רוח סערה עושה דברו.
ורוח באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית.

פסוק י
אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק -
שהבטחתני בל' זה בצאתי מבאר שבע: ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך וגו' ואלהי יצחק.

פסוק יא
קטנתי מכל -
מלהיות לי.

החסדים וגו'
וכן: קטן מהכיל את העולה ואת השלמים
ולפי שעשית לי חסדים ואמת יותר מן הראוי לי ואני עדיין לא קיימתי נדרי ולא עבדתיך כראוי, לכך אני ירא, אף על פי שהבטחתני שאינך דן את האדם אלא לפי מעשיו, כמו שמצינו בחזקיה שאמר לו הנביא: מת אתה ולא תחיה ואעפ"כ בתפלת חזקיה הוסיף הקב"ה על ימיו חמש עשרה שנה.

פסוק יב
פן יבא והכני -
לפי שקטנתי מכל החסדים כאשר פירשתי.

פסוק יג
ואתה אמרת היטב איטיב עמך -
אף על פי שאין אתה מחויב לקיים לי הבטחתך שהרי קטנתי וגו' אעפ"כ, עשה למען כבוד שמך שתתקיים הבטחתך, כמו שאמר משה להקב"ה כשרצה לכלות את ישראל: למה יאמרו מצרים ברעה.
ובמקום אחר: מבלתי יכולת ה' וגו' וישחטם במדבר וגו'.
ואמר לו הקב"ה: סלחתי כדברך וינחם ה' על הרעה.

פסוק טז
ובניהם -
לפי פשוטו:
בניהם ממש והיו בהם זכרים.

פסוק יז
ורוח תשימו -
דרך כבוד הוא למחנות הרבה זה אחר זה.

פסוק יח
למי אתה -
עבד?

והם השיבו:
לעבדך ליעקב.

פסוק יט
מנחה -
כמו שפירשתי בפ' בראשית והנה גם.

פסוק כא
כי אמר אכפרה פניו -
כן חשב יעקב בלבו ואין זה מדברי השלוחים.

הוא אחרינו -
ולפי שרצה יעקב לברוח בלילה דרך אחרת אם לא מפני שעכבו המלאך, לכך היה מתכוון להטעותו לעשו שלא יפגשהו.

פסוק כג
ויקם בלילה הוא -
נתכוון לברוח דרך אחרת לפיכך עבר הנחל בלילה כמו שמצינו בדוד בברחו מפני אבשלום בדרכים הללו של ירדן ומחנים שעבר יעקב ובלילה כמו כן: ויאמרו אל דוד קומו עברו את המים וגו' ויקם דוד וכל העם אשר אתו ויעברו את הירדן עד אור הבקר עד אחד לא נעדר אשר לא עבר את הירדן וגו' ודוד בא מחנים ואבשלום עבר את הירדן וגו'.

מעבר יבק -
מעברות המים כדי לברוח.

פסוק כה
ויותר יעקב לבדו -
כלומר: שהעביר כל אשר לו שלא היה עוד לעבור אלא הוא לבדו ורצה לעבור אחריהם, כדי לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עשו נתכווין.

ויאבק -
מלאך עמו שלא יוכל לברוח ויראה קיום דברו של הקב"ה שלא יזיקהו עשו.

פסוק כו
כי לא יכול לו -
המלאך ורצה לעבור ולברוח בעל כרחו.

ותקע -
נבדלה מן הירך כמו: פן תקע נפשי ממך.
[ירך יעקב]
הַיָרֵךְ טעמו למטה בריש כי שמה.
וכן: גָּדֵר מזה.
וכן: גָּזֵל.
וכשירך דבוק נהפכין להיות פתח קטן וטעמו באות הראשונה, יֶרֶךְ יעקב.
ירך המשכן.

פסוק כז
כי עלה השחר -
וכיון שהאיר היום מעתה יש לילך לדרכך.

כי אם ברכתני -
שתשלחני מאתך בשלום, שלא אהיה ניזוק כמה שנתאבקתי עמך, כי עתה עלה השחר אז ידע יעקב שהוא מלאך.

פסוק כט
כי שרית -
מגזרת באונו שרה את אלהים כמו קנה קנית. עשה עשית.
אבל וישר אל מלאך ויוכל מגזרת שב קם רץ שיאמר ויקם וישר וירץ.
ומה שלקה יעקב ונצלע, לפי שהקב"ה הבטיחו והוא היה בורח.

וכן מצינו בכל ההולכים בדרך שלא ברצון הקב"ה, או ממאנים ללכת שנענשו.
במשה כתיב: שלח נא ביד תשלח ויחר אף ה' במשה.

ולפי הדרש, אף על פי שאמרו חכמים בכל מקום חרון אף עושה רושם וכאן מה רושם יש?
הלא אהרן אחיך הלוי עתיד הוא להיות לוי ואתה כהן ועכשיו הוא יהיה כהן ואתה לוי.

אך לפי הפשט:
לפי שהיה מתעצל ללכת כתיב: ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו.

וכן ביונה שנבלע במעי הדגה.

וכן בבלעם ויחר אף אלהים כי הולך הוא ונעשה חיגר, כדכתיב: ותלחץ רגל בלעם. וילך שפי חיגר כמו: ושפו עצמותיו.

פסוק לב
והוא צולע על יריכו -
עתה כשהיה השמש ראוהו צולע על יריכו.
כמו: ויהי בבוקר והנה היא לאה, כי עד עכשיו לא נודע שהיא לאה.

פסוק לג
על כן לא יאכלו -
לזיכרון גבורתו של יעקב ונס שעשה לו הקב"ה שלא מת.

הפרק הבא