רשב"ם לבראשית פרק מא
פרשת מקץ
פסוק א
ויהי מקץ שנתים ימים -
שתי שנים שלמות, כדכתיב:
ימים תהיה גאולתו, ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה.
וכן:
ימים או עשור.
וכן:
למועדה מימים ימימה בפסח מדבר שהוא משנה לשנה שלימה.
אבל
מקץ שנתים, בלא ימים היה משמע מקץ שנה ויום אחד, כדכתיב:
בן שנתו בתוך השנה קורהו בן שנתו.
פסוק ב
והנה מן היאור עולות -
דרך ארץ לשתות הבהמות ביחד וחוזרות ועולות ורועות באחו.
באחו -
מקום עשבים, כדכתיב:
ישגא אחו בלי מים.
פסוק ד
וייקץ פרעה -
ויישן מיד
ויחלום וגו'
בין שינת מעט לשינה שנייה רגיל חלום להתחלף לעניין אחר ועדיין אינו נותן לב להבין שזה חלום הוא, עד שנגמרה שינתו וניעור לגמרי ואז
וייקץ פרעה, לבסוף
והנה חלום, אבל עד עתה לא ידע.
פסוק ה
בקנה אחד -
זהו סימן לשובע לכל גרעין שבע שבלים.
פסוק ו
והנה חלום -
כמו:
והנה היא לאה, אבל עד עתה היה סבור שראה ממש ולא חלום.
פסוק ח
ותפעם רוחו -
נתחלפה דעתו טרישפש"א בלע"ז וחשב לבקר ולדעת הפתרון.
וכן בדניאל:
ויאמר המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום.
ואין פותר אותם -
דברים המתיישבים לפרעה.
פסוק י
פרעה קצף על עבדיו -
כל פרעה בלשון מצרים מלך, וכן כל מלכי מצרים נקראים כן.
ושל פלשתים אבימלך, אפילו בימי דוד
בשנותו את טעמו לפני אבימלך.
ושל ירושלים מלכי צדק ביהושע
אדני צדק מלך שלם.
ובימי דוד
על דברתי אני מבטיח שתהיה מלכי צדק מלך ירושלים.
ושל עמלק אגג. בימי משה
וירום מאגג מלכו.
ובימי שאול
אגג מלך עמלק.
אף כאן פרעה לשון מלכות כי בשמו של מלך אין אומרים לפניו [דוד] (
פרעה קצף על עבדיו. אלא כך אמר לפניו:
אדוני קצף על עבדיו.
וכן לפנינו
אני פרעה. אני אהיה המלך לבדי כדכתיב:
רק הכסא אגדל ממך. לכן נקרא יוסף
אברך. אבי המלך. ובספר לקח טוב פירש כמותי.
פסוק יב
איש כחלומו פתר -
במשמעות חלומו פתר וגם כמו שפתר לנו כן היה.
פסוק יג
ויהי כאשר פתר וגו' אותי השיב על כני -
פסוק טו
תשמע חלום -
תבין חלום ויודע לפותרו.
פסוק טז
בלעדי -
אינו תלוי בי, אלא הקב"ה יודיעני לפתור חלומך.
פסוק כא
ולא נודע כי באו אל קרבנה -
כך אמר פרעה עכשיו ליוסף. עתה אני זוכר, כי בשעת החלום נדמה כאילו לא באו אל קרבנה. אבל למעלה לא היה ראוי לכתוב אלא ראית האכילה שראה שזו אוכלת זו, אבל מה שחשב פרעה בלבו על מה שהיה תמיה שמראיהן רע כבתחילה, לא היה ראוי לכתוב.
פסוק כג
צנומות -
פתרונו לפי עניינו ואין לו חבר במקרא.
ויש לומר, כי לשון צונמא שבתלמוד הוא קשים כאבן בלא ליחלוח.
פסוק כה
אשר האלהים עושה -
מה שעתיד לעשות הגיד לפרעה. כי על המלך תלויים תקנות המלכות.
פסוק כט
שָׁבָע גדול -
כולו קמץ כי טעמו למטה ושם דבר הוא כמו: דָבָר בָּקָר רָעָב ומהם יאמר דְּבָרְךָ בְּקָרְךָ וכו'.
פסוק ל
ונשכח כל השבע -
דוגמת
ולא נודע כי באו אל קרבנה.
פסוק לב
ועל השנות החלום וגו' -
אבל חלומות של יוסף אף על פי שנשנו באלומות ובכוכבים, אילו היה בלילה אחד כאלה היו נמהרים.
פסוק לד
ויפקד פקידים וגו' וחמש -
שהממונים יגבו חומש כל התבואות לצורך המלך אשר משפטו בשאר שנים לעשר כדכתיב בשמואל:
את שדותיכם יעשר עתה יטול פי שנים וכמו כן הנהיג יוסף לבסוף על אדמת מצרים לפרעה לחומש.
פסוק לה
ויצברו בר תחת יד -
ממונה
פרעה -
וכל זה היה בעל כרחם של מצרים ולכך כתב:
ויפקד פקידים ויצברו, שכן מצינו באחשורוש:
ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה וגו' אל יד הגי וגו'.
ויקבצו -
היא הגבייה מבעלי השדות.
ויצברו -
היא האסיפה ע"י שומרי האוצרות וכן תמצא ביוסף
ויקבוץ ויצבור אכל בערים כי כל עיר ועיר יוכלו למכור בשני הרעב.
פסוק לח
אשר רוח אלהים בו -
בפתרון חלומות וכל שכן בחכמת דרך ארץ.
פסוק לט
נבון -
מבין עתידות ורואה הנולד.
וחכם -
קיבץ חכמות ממה שראה ושמע.
פסוק מ
ישק -
יזדרזו בכלי קרב של מלחמה לצאת על האויבים. לשון עיר מבצר.
והנשק.
נושקי רומי קשת.
פסוק מא
נתתי אותך -
נותן אני אותך. בשעת נתינת טבעת ע"י יוסף אמר לו כך.
פסוק מב
בגדי שש -
של מצרים חשובים, כדכתיב:
שש ורקמה ממצרים.
רביד -
לשון רבד הפרוש ופשוט על האדם, כמו:
מרבדים רבדתי ערשי.
פסוק מג
במרכבת המשנה -
סוס או פרידה המיוחדת לרכוב עליה האיש משנה למלך,
אשר לו.
אברך -
הוא אב למלך, כדאמרינן:
לא רכא ולא בר רכא. כלומר: אב למלך. וזהו
וישימני לאב לפרעה כי פרעה לשון מלך כמו שפרשתי למעלה, אב שר לצורך המלך.
פסוק מד
אני פרעה -
אני מלך וזהו
רק הכסא אגדל ממך.
לא ירים איש את ידו -
לעשות שררה כמו שכתוב בירבעם:
אשר הרים יד במלך, רמה ידו ושררתו ע"י המלך שלמה כמ"ש שם:
ויפקד אותו לכל סבל בית יוסף.
פסוק מה
צפנת פענח -
כתרגומו ולשון מצרים הוא.
וכן היה דרכם לקרוא לאדם בשעת שממנים אותו על ביתם שם הראוי.
וכן:
ויקרא משה להושע בן נון יהושע כשנעשה משרתו.
וכן: ויקרא לדניאל בלטשצר. כדכתיב:
די שמיה בלטשצר כשם אלהי.
פוטיפרע -
אין זה פוטיפר לפי הפשט.
כהן און -
שר של אותה העיר, כדכתיב:
ובני דוד כהנים היו שלטונים.
פסוק מו
בן שלשים -
וראוי לשררה.
פסוק מז
ותעש הארץ -
הוציאה הרבה תבואה.
כמו:
ועשת את התבואה לשלש השנים.
לקמצים -
בקנה אחד מלא קומץ שבלים ולכך היה השבע גדול.
פסוק נ
בטרם תבא שנת הרעב -
ולפי שבא יעקב בתחילת ימי הרעב בשנה שניה ולסוף שבע עשרה שנה בשעת מותו אמר ליוסף:
שני בניך הנולדים לך עד באי אליך לי הם. אבל מולדתך אשר הולדת אחריהם אחרי באי אליך לך יהיו, לכך פירשם כאן שאפרים ומנשה נולדו לפני שנות הרעב קודם שבא יעקב, אבל אחרי כן הוליד בנים ובני בנים שנקראו על שם אחיהם בנחלתם כמו שאמר יעקב.
פסוק נא
נשני -
מן נשש.
כמו
חנני אלהים מן חנן.
הדגש תחת אות החסרה ואילו היה מגזרת
לא תנשני
נשיתי טובה שהוא מחטופי למ"ד פעל.
היה לו לומר נשני. כמו
עבדי רמני.
האיש אשר כלני
רמני מן
רימה את רעהו.
כלנו.
כלה ה' את חמתו.
פסוק נד
ובכל ארץ מצרים היה לחם -
כי נתן יוסף אוכל בערים.
פסוק נו
וישבור -
לשון קנין מאכל ומשתה, כדכתיב:
לכו שברו ואכלו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב.
פסוק נז
וכל הארץ באו מצרימה אל יוסף לשבור.
הפרק הבא