פסוק א
למה תתראו -
כמו: לכה ונתראה פנים דאמציה שהגיס דעתו להראות גדולתו ליואש מלך ישראל, אף כאן למה תתראו בפני האנשים שיש לכם תבואה כל צרככם שאתם מתעכבין כאן ואין לכם תבואה וכל העם יורדים מצרימה לקנות תבואה ואתם יושבים ומתראים כאילו יש לכם.

פסוק ז
מאין באתם -
הראה להם שאינו מכירם. כי לא שאל להם למה באתם.

פסוק ח
והם לא הכירוהו -
כי בא עתה לפניהם בחתימת זקן.
ועוד שראוהו מושל בכל המלכות בבגדי מלכות וגם מן הקול לא היו מכירים אותו, כי ע"י מתורגמן היה מדבר עימהם, כדכתיב: כי המליץ בינותם.

פסוק ט
ערות -
פרצות החומות ומאיזה מקום נוחה ליכבש. כדכתיב: ערות יסוד.
ערו ערו עד היסוד.
ערות על יאור.
ולפי שהיו בעלי קומה וכולם עשרה היו כל שעה ביחד ולא היו נפרדים אלו מאלו כשאר בני אדם הבאים משאר מקומות לשבור בר, אמר להם: מרגלים אתם.

פסוק יא
כלנו בני איש אחד נחנו -
לכך אנו הולכים יחד ולא בשביל עצה רעה כמרגלים.

פסוק יב
ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות -
שאם כן איך לא נשאר אחד מכם את אביכם. כלומר אצלו, ולדעת אם בנימין קיים אמר להם כן. והם השיבו: שנים עשר עבדיך אחים וגו'. וכן כתוב לפנינו: שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו.

פסוק כא
הצרה הזאת -
מידה כנגד מידה, אנחנו השלכנוהו בבור והנה אנחנו נאסרים בבור השבי.

פסוק כג
כי שומע יוסף -
מבין.

כי -
עד עתה

המליץ בינותם -
כאילו אינו מבין לשונם.

פסוק כד
את שמעון -
להפרידו מלוי שלא יתייעצו בין שניהם לעשות תחבולה, כאשר עשו בשכם.

פסוק כח
מה זאת עשה -
מידה כנגד מידה, יש כאן להוסיף לנו ממון על פירעון עונינו.

פסוק לה
כספיהם -
לפי שהסמ"ך מבלעת את החטף נדגשת הפ"א של כספיהם. וכן נסך נסכיהם.


הפרק הבא