פסוק א
ויאמר ליוסף -
אדם אחד אמר וכן ויגד המגיד ליעקב.

פסוק ב
וישב על המטה -
היו רגליו למטה לארץ ולכך כתוב לפנינו: ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו וגם להגיד חוזקו של יעקב, שכל דברי צואתו עשה בישיבה ורגליו על הארץ עד שסיים כל דבריו ואח"כ ויאסוף רגליו אל המטה הכניסם אל המטה כמו: ואספתו אל תוך ביתך.
ואין איש מאסף אותם הביתה.

פסוק ג
נראה אלי בלוז -
בשובי מפדן ארם. וכתיב: אני אל שדי פרה ורבה.

פסוק ה
ועתה שני בניך וגו' -
כלומר: מאחר שנתן לי הקב"ה את ארץ כנען, הרי ברשותי לעשותך בכור ליטול פי שני שבטים ולכך שני בניך יטלו כנגד ראובן ושמעון.

עד באי -
לפני בואי.
כדכתיב: וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב כלומר: קודם שבאתי מצרימה.

פסוק ו
ומולדתך -
בניך או בני בניך שנולדו לך אחרי באי באלו שבע עשרה שנה שהייתי כאן, על שם אחיהם יקראו ולא יהיו שבטים כי אם בתי אבות, כי כל שבעים נפש שהיו בשעת ביאת יעקב בין בנים בין בני בנים היו בתי אבות ולהם נתחלקה הארץ, כדאמרינן בבבא בתרא, וכדכתיב בפנחס: אפילו בבני פרץ. לחצרון משפחת החצרוני לחמול משפחת החמולי.
וכן בבני בלע ארד ונעמן וגו'.
וכתיב לבסוף: לאלה תחלק הארץ בנחלה וגו' לשמות מטות אבותם ינחלו.
וכן בני בניו של יוסף שנולדו אחרי כן יקראו על שם אחיהם בנחלתם והיו בתי אבות, כדכתיב בפרשת פנחס.

פסוק ז
ואני בבאי מפדן -
באותו הדרך לאחר שברכני הקב"ה, מתה רחל באותו הדרך בעוד הרבה דרך עד היישוב לכן קברתיה בדרך, כי לא היה פנאי לקוברה אצל לאה במערת המכפלה ושלא יפשיעהו יוסף על אמו הוצרך לומר כן.

פסוק ח
וירא ישראל -
אף על פי שכתוב לפנינו ולא יוכל לראות. יש רואה דמות אדם ואין מכיר דמות פניו.
וכן: לא יראני האדם.
וכתיב: ראיתי את ה'.

פסוק ט
בזה -
במלכות הזאת.

פסוק יא
ראה -
כמו ראות וכן: עשה כיום הזה.

לא פללתי -
לא דנתי בלבי.
כל פילול לשון דין וכן: ויעמוד פנחס ויפלל עשה נקמה.
כדכתיב: ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו וגו' לשון נקמת דין.

פסוק יג
את אפרים בימינו -
להושיבו אצל שמאלו של ישראל.

פסוק יד
שכל את ידיו -
כמו שכל שהוא לשון אדם מעוקם ונפתל.

כי מנשה הבכור -
יודע היה יעקב שיוסף בנו הביאם, שיהא מנשה לימינו של יעקב ואפרים לשמאלו והוא רצה לתת ימינו על ראש הצעיר ושמאלו על ראש הבכור.

פסוק טו
ויברך את יוסף -
ברכת הבנים היא ברכת האב.

פסוק טז
ויקרא בהם שמי -
שיחיה זרעם וזרע זרעם.

וידגו -
מגזרת חטופי למד פעל של ה"י כמו מן בכה ויבכו, מן שבה וישבו.

פסוק יז
כי ישית -
קודם שיברכם וראה יוסף ששיכל את ידיו, ויאמר יוסף לאביו לא כן אבי.
אין לפרש ולומר לא יפה אתה עושה, הלא היה לו לשאול לאביו מדוע אתה עושה כן, אלא כך אמר יוסף ליעקב: לא כך סדורים הבנים כמו שאתה סבור שלא דקדקתי להביאם בסדר לפי ימינך ושמאלך לתת הבכור לימינך והצעיר לשמאלך, אלא בימיני לקחתי הבכור והצעיר בשמאלי, לכך אתה מעקם ידיך להבאתי להסיר אותה מעל ראש אפרים כדי לשימה על ראש מנשה.
וכן כל לשון הסרה כתובים בקוצר.
סורה אלי אל תירא, סורה משם לפנות אלי.
ויסורו אליו, סרו משם לבא אליו.

פסוק יח
לא כן אבי -
לא עשיתי כן אלא הבכור הבאתי לימינך והצעיר לשמאלך.
אמר לו יעקב: ידעתי בני ידעתי כי חכם אתה והביאתם כסדר לפי ימיני ושמאלי, מפני שאתה סבור שאשים ימיני על הבכור, אבל אני מתכוין לתת ימיני על הצעיר שהוא לימינך.

פסוק יט
ואולם -
ואלא.

פסוק כ
בך יברך ישראל -
איש איש את בנו.

וישם את אפרים לפני מנשה -
באומרו -

ישימך אלהים כאפרים וכמנשה -
וכן לשון שימה נופל בדברים.
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.
וזאת התורה אשר שם משה. שימה בפיהם.

פסוק כא
הנה אנכי מת -
ויודע אני שאחרי מותי יהיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם לאחר ד' מאות שנה שנאמר לאברהם.

פסוק כב
ואני -
באותה הארץ נתתי לך חלק אחד יותר על אחיך שמנשה ואפרים כראובן ושמעון יהיו לי לקחת שני חלקים בארץ, אשר אני ובני עתידים לקחת.

מיד האמורי בחרבי ובקשתי -
במלחמת יהושע.
ואף על פי שכתוב ביהושע לא בחרבך ולא בקשתך אותו פסוק בשני מלכי האמורי מדבר וכמו שאמרו חכמים: צרעה לא עברה את הירדן.
וכתיב ביהושע: ואשלח לפניכם את הצרעה. ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן, לא בחרבך ולא בקשתך זכותו של יעקב גרם להם.

הפרק הבא