פסוק ט
והיו המים וגו' -
כפולות כעין, נשאו נהרות ה' קולם עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו.

כי כבד פה וערל לשון אנכי -
איני בקי בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים.
וכן מצינו ביחזקאל, שמי שאינו בקי בלשון המלכות קרוי כן, כדכתיב: ויאמר אלי בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת דברי אליהם.
כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל בית ישראל לא אל עמים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם וגו'.
וכי אפשר נביא אשר ידוע השם פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו?! ואין דבר זה בדברי התנאים והאמוראים ואין לחוש לספרים החיצוניים.

פסוק יג
ביד תשלח -
ביד אשר תרצה לשלוח ולא אותי.

פסוק יד
ויחר אף ה' במשה -
וחרון אף עשה רושם לפי הפשט כאמור לפנינו: ויפגשהו ה' ויבקש המיתו - כדפירשתי אצל יעקב כשנעשה צולע על יריכו.

כי דבר ידבר הוא -
הוא נתגדל שם ויש לי חיתוך לשון מצרים.

פסוק טז
ודבר הוא לך -
בשבילך.

תהיה לו לאלהים -
שר ושופט, מה שתצווה לו יעשה.

פסוק יח
וישב -
מן המדבר -
אל יתר חותנו.

פסוק יט
ויאמר ה' אל משה במדין -
שנתיישב שם בבורחו מפני פרעה וישב במדין, כדכתיב: ויברח מפני פרעה וישב במדין. ועתה אמר לו במדין שוב כי מת אותו פרעה המבקש את נפשך ועתה אמר לו במדין כי מת אותו פרעה והמלשינים. כדכתיב לעיל: וימת מלך מצרים אחר בריחתו של משה.

פסוק כד
ויפגשהו ה'
המלאך -
כי היה מתעצל בהליכתו ומוליך אשתו ובניו.

פסוק כה
צֹר -
כמו: חרבות צורים, תער מלוטש איזמל חריף.
וכן: אף תשיב צור חרבו. נתעקם ונכפף חידוד חרבו. ולכך לא הקמתו במלחמה.

ותכרות וגו' -
הועילה לו למשה המצוה להצילו כמו קרבן, כעין שעשו גדעון ומנוח כשנראה להם המלאך.

וַתַּגַּע -
לשון מפעיל, אבל וַיִּגַּע בארבע פינות הבית לשון פועל.
נגע, לרגליו - של משה התרצה המלאך בכך. כי לרגליו של מלאך אינו רוצה לפרש. כי מי יודע אם ראתה רגלי המלאך.

כי חתן דמים אתה לי -
בדמים הללו ישאר לי חתני.

חתני -
בעלי.

פסוק כו
וירף -
המלאך ממנו. מן רפה היום לערוב יאמר וירף. מן קנה. ויקן.

אז אמרה חתן דמים למולות -
על עכוב המילה נתחייב בעלי מיתה. כי המילה הצילתו עתה.

פסוק כז
לך לקראת משה -
לקיים מה שאמר לו הקב"ה: וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.



הפרק הבא