פסוק ב
מי א' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל -
שהם עבדי מארצו לעובדו, מה חלק יש לו בעם הזה שיעבדוהו.

פסוק ג
ויאמרו אלהי העברים וגו' -
כלומר: עם ישראל מעבר הנהר באו לגור הנה וזהו אלהי בני עבר הנהר והן עמו וצריכין לעובדו - פן יפגענו וגו'.

פסוק ד
תפריעו -
תבטלו או תנתקו ותפרידו כמו: ופרע את ראש האשה.

לסבלותיכם -
למלאכה שלכם ואל תבטלו מעסקיכם, וגם תבטלו אחרים ממלאכה שלי.

פסוק ו
הנוגשים -
ממונים על השוטרים, כמו: שופטים ושוטרים ממונים לצוות את השוטרים, והשוטרים רודים בעם לעשות מה שהשופטים מצוים.

פסוק ז
לתת תבן -
תבן היו מערבים בחומר ועושין ממנו לבנים.

פסוק ח
מתכנת -
חשבון.

כי נרפים הם -
ויכולים לעשות יותר.

פסוק ט
ישעו -
אינטנדאנ"ט בלע"ז כמו: וישע אל הבל.
ולא ישעה אל המזבחות (ישעיה יז).

פסוק יא
כי אין נִגְרָע -
קמץ גרוע לשון פעול. ואילו היה פתח היה לשעבר. וכן נשגב קמץ, אבל נשגב פתח לשעבר ואילו היה לשעבר היה לו לכתוב כי לא נגרע בפתח.

פסוק יג
אצים -
דוחקים וממהרים, כמו: ויאיצו המלאכים.

פסוק טז
תבן אין נִתָּן -
קמץ אין נתון לנו
אבל נתן בפתה לשעבר, ניתן הסכל (קהלת י).

וחטאת עַמֶּךָ -
אם דגש וקמץ הוא כן צריך לפרשו. אנו מוכים והרי חַטָּאת עושים עמך. אבל אילו היה חטאת פתח היה פתרונו חטאת של עמך.

פסוק כב
וישב משה -
אל המקום שהיה מדבר עמו שם.

למה הרעתה -
בשביל שהוא סמוך (לה"י) (נ"א לעי"ן)

למה הרעתה לעם הזה -
ואם תאמר כי נתחייבו בשביל רוב חטאתם ואין ראוים ליגאל, א"כ - למה זה שלחתני - אם אינן ראוין לגאולה ולהיוושע.

הפרק הבא