פסוק א
ויאמר ה' אל משה -
בעמדו לפני פרעה.

עוד נגע אחד וגו'
ואחרי כן השיב משה לפרעה: כה אמר ה' בחצות הלילה וגו'.

כלה -
הכל גברים ונשים טף ומקנה.

פסוק ב
וישאלו -
לשם מתנה גמורה כמו: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך.

פסוק ד
ויאמר משה לפרעה כה אמר ה' כחצות -
כחצות מן חצה כמו כעשות מן עשה.
כעלות המנחה מן עלה. כלומר: כשיגיע זמן יציאת ישראל כשיחצה הלילה אני יוצא בתוך מצרים. ובשעת מעשה ראוי לכתוב ויהי בחצי הלילה בבי"ת זהו לפי פשוטו.
כי כשאמר למשה לפני הזמן של מכת בכורות אז ראוי לומר כחצות כלומר: כשיגיע אותו זמן שיחצה הלילה.

פסוק ה
אשר אחר הרחים -
ולהלן הוא אומר: עד בכור השבי אשר בבית הבור. שני הפסוקים א' הם, כי בכור השבי הוא אחר הרחיים שהיו מטחינום אותם, כמ"ש: ויהי טוחן בבית האסורים.

פסוק ו
אשר כמוהו לא נהייתה -
הרבה מצינו לשון זכר ולשון נקבה בדבר א', המחנה האחת והכהו.

פסוק ז
לא יחרץ כלב -
המלאך המזיק ומשחית בכורי מצרים, אבל מבור ישראל אפילו קול ניבוח של מזיקי החיות לא יזיק אותם.

פסוק ח
וירדו כל עבדיך -
דרך כבוד אמר לו, שהרי בשעת מעשה ויקם פרעה לילה ויקרא למשה ולאהרן לילה. וכל זה אמר לו משה לקיים מה שאמר לו: לא אוסיף עוד ראות פניך. אתה ועבדיך תבואו אלי.

פסוק ט
לא ישמע אליכם פרעה -
כלומר: אחר כל מכה ומכה היה אומר הקב"ה למשה ולאהרן: לא ישמע אליכם עד לבסוף.

ויחזק ה' -
בכל פעם ופעם.

הפרק הבא