פסוק ב
פטר -
לשון פתיחה. כמו: פוטר מים ראשית מדון.

באדם -
עבודה מתחילה היתה בבכורות.

פסוק ד
האביב -
ביכור ובישול תבואה. כמו: עודנו באבו לא יקטף. באבי הנחל. הדגש [בבי"ת] במקום אות בי"ת החסירה.

פסוק ח
בעבור זה -
שעשה לי נסים במצרים. אני עובד עבודה הזאת.
וכן: זה היום אשר עשה ה' לי שהייתי לראש פינה.
נגילה ונשמחה בו.

פסוק ט
לאות על ידך -
לפי עומק פשוטו:
יהיה לך לזכרון תמיד, כאלו כתוב על ידך. כעין, שימני כחותם על לבך.

בין עיניך -
כעין תכשיט ורביד זהב שרגילין ליתן על המצח לנוי.

את החוקה -
חוקת הפסח.

פסוק יב
והעברת -
הסירהו מבהמותיך יתנהו לכהן ויקריבו.

שגר -
ל' שילוח מן הבטן.

פסוק יג
תפדה -
לאחר שנתקדשו הלוים תחת כל בכור בשנה שנייה שהוקם המשכן. ולקחת חמשת שקלים לגלגולת וכתיב: ופדויו מבן חודש תפדה בערכך וגו'.

פסוק טו
ויהי כי הקשה -
כל זה תאמר לבנך, וכן מוכיח מדכתיב: הוציאנו ה' ממצרים - כי הקב"ה אמר למשה כל פרשה זו. וישראל אומר לבנו: הוציאנו ה' וגו' - כי משה לא אמר לישראל פסוק זה מעצמו שיאמר משה לישראל: והיה לאות על ידכה כי בחוזק יד הוציאנו וגו' - אלא האב אומר לבנו כך.


פסוק יז
ויהי בשלח פרעה את העם -
ונתכוון הקב"ה להביאם לארץ כנען ולא רצה הקב"ה להנחותם -

דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא
דרך ישר ליכנס מיד בארץ כנען. ולכשיבאו לטורח מלחמות ארץ כנען יתנו ראש וישובו למצרים. כמו שעשו כמה פעמים, כדכתיב:
הלא טוב לנו שוב מצרימה.
נתנה ראש ונשובה מצרימה.
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים.

לפיכך ויסב את העם דרך המדבר -
ארץ רחוקה, כדכתיב: אחד עשר יום מחורב וגו', אבל פלשתים לבדם היו מפסיקין בין מצרים ובין ארץ כנען. כמו שמוכיח ביצחק שהיה יורד מארץ כנען ללכת דרך ארץ פלשתים לארץ מצרים מפני הרעב, עד שאמר לו הקב"ה: גור בארץ הזאת. וישב יצחק בגרר.

פסוק יח
וחמשים -
בכלי זיין שהיו הולכים לירש את ארץ כנען, כמו שכתוב למעלה: ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני וגו'. וכן: תעברו חמושים דיהושע.

פסוק כא
וה' הולך -
מלאך שהיה מוליך לפני ישראל, עמוד האש ועמוד הענן.

יומם ולילה -
שכשישמע פרעה יאמר: בורחים הם וירדפו אחריהם.

פסוק כב
לא ימיש -
הקב"ה לשון מפעיל ממיש את אחרים, אבל לא ימוש ספר התורה. ל' פועל.

הפרק הבא