פסוק א
אשר עשה אלהים למשה -
שלא הזיקו פרעה ושהגדילו הקדוש ברוך הוא בעיני פרעה ועבדיו ועשה לישראל נסים על ידו.

פסוק ב
אחר שלוחיה -
לאחר שהחזירה ושלחה משה ממצרים, שלא ראינו עד עכשיו שהחזירה לבית חמיו.

ויש מפרשים:
ואחרי כן שלח לה נדוניתה, כדכתיב: שילוחים לבת פרעה.
ונראה הוא פשט, שלא מצינו מקראות בענין זה, אלא קודם ששלחה יתרו לה ולבניה במדבר היה לו לכתוב למעלה אחר פרשת דמים למולות, ואח"כ חזר משה ושלחה אצל אביה (לה ולבניה) דוגמת וחם הוא אבי כנען.

אחר שלוחיה -
כמו: ואחר תטהר.
וכמו שפירשתי אחר נאחז בסבך.
קדמו שרים אחר נוגנים.

פסוק ו
ויאמר -
שליח יתרו אל משה.

פסוק ח
התלאה אשר מצאתם בדרך -
רדיפת פרעה לים. ומן ובשר שנתן להם הקב"ה.

פסוק ט
ויחד -
מגזירת (חדה) [חדות] כמו: עוז וחדוה.
כדין כל תיבה של בג"ד כפ"ת שמגזרת חטופי למד פעל שסופם דגשים.
מן בכה ויבך.
מן פתה ויפת בסתר לבי.
יפת אלהים ליפת.
אל תוסף על דבריו.
מן שבה וישב.

פסוק י
אשר הציל אתכם -
משה ואהרן.

מיד מצרים ומיד פרעה -
ואת העם הושיע משיעבוד מצרים.

פסוק יא
מכל האלהים -
כי אין כח בהם לנקום צרת מאמיניהם.

כי בדבר -
כלומר: כי על כל דבר - אשר זדו - מצרים - עליהם - נתעולל בהם, זהו עיקר פשוטו.

פסוק יב
ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה -
לכבוד יתרו באו ומשה לא הוצרך להזכיר כי האהל שלו הוא.

פסוק יג
לשפט את העם -
אפילו אם בא יתרו קודם מתן תורה דיני ממונות היה להם מעולם. אף כי אמרו רבותינו כי במרה נתנו להם דינים, כדכתיב שם: שם לו חוק ומשפט. ונראים הדברים שאחר מתן תורה בא.
כתיב כאן: אשר הוא חנה שם הר האלהים.
ולפנינו הוא אומר: בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחן שם ישראל נגד ההר, נמצאת פרשת רפידים וחניית ההר קדמה לפרשה זו וכדי שלא להפסיק בפרשיות של מצות, הקדים פרשת יתרו.

מן הבקר עד הערב -
לפי שהוא לבדו שפט את כל העם ואין לו מסייעים.

פסוק יד
מדוע אתה יושב לבדך -
ולפיכך כל העם נצב עליך מן הבקר עד ערב.

פסוק טו
כי יבא אלי העם לדרש אלהים -
כלומר: אני לבדי צריך לשאול אל אלהים. ואין בהם רגיל לדבר אל אלהים כי אם אני לבדי.

פסוק יח
נבל תבל -
כמו: ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו.
לשון שלך מתבלבלת להשיב לכמה בני אדם יחד וגם הם מתבלבלים לשונם, זה צועק וזה צועק ואין בך כח להשיב לכולם כסדר, זה אחר זה.

פסוק יט
ויהי אלהים עמך -
כלומר: ויכלת עמוד.

היה אתה לעם מול האלהים -
לאותם דינים שצריך לדרוש אלהים, אתה תשמע מה יאמר לך הקב"ה והזהרתה אתהם.

וזה הדבר הקשה יביאו אליך
אבל שאר דינים הנודעים (בקל לחכמי ישראל שתשים עליהם ישפטו הם והקל מעליך.

פסוק כא
אנשי חיל -
אנשי ממון וגבורה שלא יגורו מפני איש.

שונאי בצע -
שוחד וגזל קרוי בצע בכל מקום, הוי בוצע בצע רע לביתו.
מה בצע כי נהרוג את אחינו. מה שכר.
כי יבצע כי ישל אלוה נפשו.

פסוק כב
כל הדבר -
לדרוש אלהים.

פסוק כג
וצוך אלהים -
כשיצוך אלוה לשפטם.

ויכלת עמוד -
ע"י מסייעך.

וגם כל העם הזה -
הנצב עליך מן הבקר ועד הערב יבא מהרה איש איש אל ביתו בשלום.

פסוק כו
ישפוטו הם -
כמו: לא תעבורי מזה.
בכמה מקומות (וא"ו מלאפו"ם במקום וא"ו חול"ם).

הפרק הבא