פסוק ג
לא יהי וגו' -
שאני לבדי הוצאתיך.

פסוק ה
לשנאי -
אם הבנים שונאי.

פסוק ו
ועושה חסד לאלפים -
לבנים שלשים רבעים חמשיים עשיריים מאות ואלפים בנים אלפים הם אלף דור. ולא קשו קראי אהדדי לפי הפשט, בכאן מדבר בבנים ובבני בנים וכל בנים דור אחד ובני בניהם דור שני והבנים של דור אחרון. אחרון של אלף קורים בנים, בנים אלפים, אבל במשנה תורה שאינו מזכיר לא בנים ולא שלשים ולא רבעים, דכתיב שם: וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים וגו' לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור ואותו אלף הוא בנים אלפים.

פסוק ז
לא תשא וגו' -
כל זה מכבודו של הקב"ה וגם שמירת שבת שאחריו. וגם כיבוד אב ואם שהוקש כבודם לכבוד של מקום, כדכתיב: כבד את ה' מהונך.

פסוק ח
זכור את יום השבת -
כל זכירה הכונה על ימים שעברו, כמו: זכור ימות עולם וגו'
בהנחל עליון גוים.
זכור את היום הזה.
לעולם כי לשעבר ביום הזה יצאתם ממצרים.
זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר.
זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה.
אף כאן זכור את יום השבת - של ששת ימי בראשית, כמו שמפרש והולך כי ששת ימים עשה ה' וגו' - כמ"ש כאן. ולפיכך נכתב כאן זכור, כדי לקדשו להיות שובת ממלאכה.

פסוק יא
על כן ברך ה' את יום השבת -
כמו שפירשתי בבראשית.
כי על כן - אשר ברך ה' את יום השבת - שבהגיע את יום השבת כבר ברא הקב"ה כל צרכי הבריות ומזונותם ונמצא השבת מבורך מכל טוב. ולכך ויקדשהו - לשבות בו לעדות, כמו ששבת הקב"ה שברא תחלה הכל ואח"כ שבת.

פסוק יג
לא תרצח -
כל רציחה - הריגה בחנם היא בכל מקום. מות יומת הרוצח.
הרצחת וגם ירשת.
צדק ילין בה ועתה מרצחים.
אבל הריגה ומיתה יש בחנם כמו: ויהרגהו דקין.
ויש בדין כמו: והרגת את האשה.
ומה שכתוב: אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, לפי שמדבר בענין רוצח במזיד, לכך הוא אומר: ואם רציחה זו בבלי דעת פטור.
זו תשובה שהשבתי לאפיקורסים והודו לי. ואף על פי שיש בספריהם אני אמית ואחיה בלשון לטי"ן של לא תרצח, הם לא דקדקו.

פסוק טו
רואים את הקולות -
הברד והאבנים, כדכתיב: קולות אלהים וברד.

פסוק טז
ויאמרו אל משה -
לאחר ששמעו עשרת הדברים.

דבר עתה עמנו -
ואלמלא שאמרו כך, יש לומר שהיה אומר להם הקב"ה כל המצות מפיו.

פסוק יז
נסות -
להוכיח אתכם.

פסוק כ
אלהי כסף ואלהי זהב -
אפילו לזכרון שמים.

לא תעשו -
שיש בהם טועים וסבורים שיש בהם ממש ואף על פי שצוה הקב"ה לעשות כרובים על הארון לשבתו. נעשה דוגמת כרובי כסא של מעלה ולא להשתחוות להם.

פסוק כא
מזבח אדמה תעשה לי -
לפי שהעובדי כוכבים היו עושים אשריהם על המזבחות. כדכתיב בגדעון: ואת האשרה אשר עליו תכרת וכתיב בזכר: בניהם מזבחותם ואשריהם וגו' לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח. לכך אומר הקב"ה: אפילו אם תעשה לי מזבח לא תעשהו אלא מאדמה שאין רגילים [לעשות] ציורים וצלמים כי אם מלאכה חלקה.
ואף אם תרצה לעשות מזבח אבנים - אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלהיך. מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל, ככתוב במשנה תורה.

פסוק כב
לא תבנה אתהן גזית -
כי כשבונין אותם גזית בכלי ברזל רגילין המסתתים לעשות בהם ציורים וצלמים, כדכתיב בישעיה גבי צלמים: חרש ברזל מעצר ופעל בפחם וכמקבות יצרהו. יתארהו בשרד יעשהו במקצעות ובמחנה יתארהו.

פסוק כג
לא תעלה במעלות -
לפיכך עשוי של אבנים משופע גבוה עשר וארכו של שלשים וגם מלח משליכים עליו, שלא יחליקו הכהנים בעלותם בו.

הפרק הבא