רשב"ם לשמות פרק כג

פסוק א
לא תשא שמע שוא -
כמו שהעד מוזהר לא תענה ברעך עד שקר.
כמו כן הדיינים מוזהרין שלא לקבל עדות ולשמוע שקר, אלא ודרשת וחקרת - ואפילו אם יש שני עדי שקר, אל תצטרף עמהם להעיד כמותם, ואף על פי שיוגמר על פיהם כי אין מכחישם.

פסוק ב
לא תהיה אחרי רבים לרעות -
אם הם דנים שלא כדין לפי דעתך ואף על פי שלא יאמינו לך כי אם למרובים.

ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות -
משפט ואפילו כשהם מזכים אדם ופוטרים ממיתה.

פסוק ג
ודל לא תהדר -
כדכתיב: לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול אלא בצדק תשפוט עמיתך.

פסוק ה
חמור שנאך -
דבר בהווה.

עזוב תעזוב -
לשון סיוע וחיזוק. כדכתיב: ויעזבו [את] ירושלים עד החומה ואפס עצור ועזוב.

פסוק ז
מדבר שקר תרחק -
ואם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים ואין אתה יכול להכחישן, התרחק מאותו הדין ואל תדין בו כלל. ואעפ"כ אם הוא נקי וצדיק בדין, שכבר נגמר הדין לזכות אל תהרגנו עוד, מאחר שכבר קבלת העדים וגמרת הדין ולא נתת לבך על זה, עד לסוף שאם אתה הצדקתו אני לא אצדיקנו וחייב מיתה, כדכתיב: והאלהים אנה לידו.

פסוק ח
יעור פקחים -
אצל פיקוח עין נופל לשון עיוורון . ואצל צדיק סילוף.

פסוק י
ואספת את תבואתה -
בביתך ולא תניחנה הפקר אלא בשביעית תשמטנה, שלא תזרע.

ונטשתה
שלא תאסוף תבואתה.

פסוק יא
לכרמך לזיתך -
כמו מן תבואה דרך המקרא להזכיר דגן ותירוש ויצהר והוא הדין לכל אוכלין שהן גידולי קרקע כדכתיב בפרשת בהר סיני.

פסוק יג
ובכל אשר אמרתי אליכם -
מיום התחלת הדברות עד עכשיו תשמרו. חוזר וכופל ושונה אזהרותיו.

ורבותינו דרשו:

לרבות שביתת כלים.

פסוק טז
וחג הקציר
[הוא חג השבועות שמקיבים בו] קרבנות הכתובים בפ' שור או כשב ושתי הלחם שהם מנחה חדשה.

בכורי מעשיך -
להתיר חדש במקדש.

וחג האסיף
חג הסוכות בשעת האסיף אשר מלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר וצוה הכתוב לישב בסוכות לזכרון, כי במדבר ישבו באהלים ולא היה להם קרקע ולא דגן ותירוש ויצהר. הרי שלשה רגלים תלוים כולם בפירות הארץ. אביב. וקציר. ואסיף.

פסוק יז
האדון ה' -
והארץ שלו שלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כמו שמפורש בפ' כי תשא. שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך ואת פני האדון ה' אלהי ישראל.
וסמיך ליה: כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות וגו'.
וכן בכל מקום לפי ענין המעשה (בהקב"ה) שבפרשה קורא את הקב"ה.

וגם רבותינו דרשו:

הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה בכל מקום שאתה תוצא את הלשון הזה מוציא דיורין ומכניס דיורין.

פסוק יח
לא תזבח על חמץ -
שתהא השבתת שאור קודמת לוא"ו שעות של ארבעה עשר שהוא זמן שחיטת פסח משבע ולמעלה.

חלב חגי -
הפסח. כתוב בו: ולא תותירו ממנו עד בקר. והוא הדין לאימורין.

פסוק יט
ראשית בכורי אדמתך -
משבעת המינים האמורים בפ' כי תבא ולקחת מראשית כל פרי האדמה. בעלותך ברגלים אז תביא ביכוריך.

לא תבשל גדי בחלב אמו -
דרך העזים ללדת שני גדיים יחד. ורגילים היו לשחוט אחד מהם ומתוך שרוב חלב בעזים. כדכתיב: ודי חלב עזים ללחמך וגו', היו רגילים לבשלו בחלב האם ולפי ההווה דבר הכתוב. וגנאי הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים.
ודוגמא זו: באותו ואת בנו ושילוח הקן.
ללמדך דרך תרבות צוה הכתוב ולפי שברגל היו אוכלים בהמות הרבה, הזהיר בפרשת רגלים שלא לבשל ולא לאכול גדי בחלב אמו. והוא הדין לכל בשר בחלב כמו שפירשו רבותינו בשחיטת חולין.

פסוק כ
שולח מלאך וגו' -
כדכתיב ביהושע: כי אני שר צבא ה' עתה באתי להושיע את ישראל.

פסוק כא
אל תמר בו -
מגזירת אם המר ימירנו. ואם הוא דגש. הרי הוא מן וריחו לא נמר. כמו: אל תפל דבר מגזירת נפל. אבל אינו מגזירת סרבנות מן מדה מריתם, שא"כ היה לו לומר אל תמרה. כמו: כל איש אשר ימרה את פיך.

כי שמי בקרבו -
בשמי הוא מצוה לכם. אבל לשאת לפשעכם אין בידו רשות.

פסוק כג
כי ילך -
שהרי ילך.

פסוק כד
כי הרס תהרסם -
מדעתי הגהתיו תָּהָרְסֵם משקל דגש מנעורי ושבשתי ספרי צרפת שנקד בהם תַּהַרְסֵם והוא משקל רפי. כמו: הרג תַּהַרְגֶּנּוּ. אבל מאחר כי הרס משקל דגש צ"ל כמו כן משקל דגש תְּהָרְסֵם דוגמת שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר. ושוב מצאתי בכל ספרי אספמיא ואשכנז כמו שהגהתי משקל דגש.

פסוק כה
והסירותי מחלה -
שבאה ע"י מים רעים, כמו שפירשתי במרה.

פסוק כו
לא תהיה משכלה -
ואפילו בגודלו ולא ימות. אלא את מספר ימיך אמלא. לבא בכלח אלי קבר.

פסוק כז
את אימתי -
חתת אלהים על בעלי מלחמתך.

והמתי -
והממתי מהומת קולי, כדכתיב: וירעם ה' בקול גדול על פלשתים ויהומם.
וכן: ברק ויהום. כמו מן סבב סבותי אבל לשון מיתה יאמר וְהֵמַתִּי.

פסוק לא

וְשַׁתִּי
כמו וְשַׁתְתִּי.
וכן כָּרַתִּי ברית כמו כָּרַתְתִּי.

מים סוף -
שהוא בתחלת מזרח א"י כמו שמוכיח בפרשת אלה הדברים.

ועד ים פלשתים -
שהוא במערב כדכתיב: ופלשתים מאחור.

וממדבר -
שהלכו בו ישראל מדרום.

עד הנהר -
נהר פרת בצפון. כדכתיב: מצפון תפתח הרעה, כי בבל בצפון.

הפרק הבא