פסוק א
ואל משה אמר -
מומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל. כל הפרשיות הללו עד כאן, ביום ששמעו עשרת הדברים.

ואל משה אמר
לבדו בשעת ירידתו בו ביום.


עלה אל ה'
למחר -

אתה ואהרן וגו'
ואח"כ מיד ירד משה - ויספר לעם את כל דברי ה' וגו'.
ואח"כ ירד ולמחר בנה מזבח והקריב קרבנות ובו ביום עלה - ויכסהו הענן ששת ימים וגו'.

ואל משה אמר -
מלאך.

עלה אל ה' - מדלא כתב אלי, כמ"ש לפנינו: עלה אלי ההרה.

פסוק ד
לשנים עשר שבטי ישראל -
לעד, שכולם נתרצו בקיום הברית.

פסוק ה
את נערי -
בכורות.

פסוק ז
ספר הברית -
דכתיב למעלה: ויכתוב משה וגו'.

נעשה ונשמע -
נעשה מה שדיבר וגם נשמע מה שיצונו עוד מכאן ולהבא ונקיים.

פסוק י
ויראו את אלהי ישראל -
כעין: וראית את אחורי.

לבנת -
לובן.

וכעצם -
מראה כמו: [איכה ד] אדמו עצם מפנינים.

לטהר -
כשהשמים ברור בלא עננים.

פסוק יא
ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו -
אף על פי שראו את אלהי ישראל לא שלה הקב"ה בהן ידו. (אף על פי שראו את אלהי ישראל) כמ"ש: כבלע את הקדש ומתו.
וכן באנשי בית שמש: כי ראו בארון ה'.
ובמשה רבינו: כי ירא מהביט.
וכאן חלק להם הקב"ה כבוד ומפני כריתות הברית נראה להם כמו שפרשתי בברית בין הבתרים אשר עבר בין הגזרים האלה. וכתוב שם: ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגו'.
וכן לפנינו בכריתות ברית פרשת כי תשא וראית את אחורי.
וכתיב: ויעבור ה' על פניו וגו'.
וכתיב בתריה: הנה אנכי כורת ברית.

ויאכלו וישתו -
העולות הקריבו והשלמים אכלו שכתוב למעלה: ויזבחו זבחים שלמים.

פסוק יב
אשר כתבתי -
הלוחות מכתב אלהים, שנתן לו בסוף ארבעים.

הפרק הבא