פסוק ב
ולחם מצות -
אפוי בתנור קרוי לחם וגם שמן היה בו, כי הוא לחם האמור עם חלות ורקיקין בעשיית מלואים בפ' צו את אהרן. חלות ורקיקין מפורשים במס' מנחות ומכל מין ומין עשר הם.

פסוק ג
והקרבת אותם בסל -
בסל תביאם לעזרה.

פסוק ו
נזר הקודש
הוא הציץ

פסוק ט
וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו -
בזה נחלקו במסכת יומא, לפי שאין סדר לבישתן הכתוב כאן כסדר לבישתן בפ' צו את אהרן ולפי הפשט אין לדקדק.


פסוק כז
וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה -
שניהם לשון הפרשה, אפס החזה קורא תנופה כי לבדו הונף ונאכל, אבל השוק של כאן נקטר אבל של דורות שניהם נאכלים.

פסוק כט
למשחה בהם -
להתגדל בהם, כעין משיחת שמן וגם בכל מקום קורא הגדולים משוחים, אל תגעו במשיחי.

פסוק ל
ילבשם הכהן -
בהתחנכו להיות כהן גדול.

שבעת ימים תמלא ידם -
שבעת ימים לפני יום השמיני שהיתה עבודה באהרן ובניו. היה משה מקים את המשכן בכל יום ומקריב קרבנות בכל יום ולערב היה מפרקן וביום השמיני, שהוא באחד בניסן הוקם המשכן לגמרי, כדכתיב באלה פקודי. ומכאן ואילך עבודה באהרן ובניו.

פסוק לז
כל הנוגע -
וקרב אל המזבח.

יקדש -
תחילה בטרם יקרב אל המזבח.

פסוק מג
ונקדש בכבודי -
שאהיה נראה לישראל כשאקים המשכן ותבא אש מלמעלה ותאכל את הקרבנות כדכתיב: ביום שמיני כי היום ה' נראה אליכם.
וכתיב: וירא כבוד ה' אל כל העם ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה וגו'.

פסוק מו
הוצאתי אותם מארץ מצרים -
כדי לשכני בתוכם.

הפרק הבא