פסוק א
אשר ילכו לפנינו -
כעין תרפים העשויות במכשפות שיגידו צורכיהם.

פסוק ד
ויצר אותו בחרט -
הזהב לקח מיד כל אחד וקבץ אותו וקשר את כולם בבגד עד שעשו דפוס של חמר ושל שעוה בדרך המתיכין ועשו בו צורת עגל והשליכו הזהב בתוכו ונעשה עגל, כדכתיב: ואשליכהו באש ויצא העגל הזה.
וכתיב: ויצר ככרים כסף בשני חריטים.

אלה אלהיך ישראל אשר העלוך -
וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה שנולד היום לא העלם ממצרים?
כל עובדי עבודת כוכבים יודעים שאלהינו בשמים ברא את העולם, אך בזה היו טועים, שהתרפים יש בהם רוח טומאה כמו הנביאים שיש בהם רוח הקדש, וסבורים שהעגל שהיה מדבר ברוח הטומאה כאילו היה מדבר ברוח הקדש של מעלה, ולכך אומרים: אלה אלהיך ישראל אשר העלוך - כלומר רוח הקדש יש בו וכאילו רוח הקדש הולך לפנינו.
וכן לבן אמר על התרפים: למה גנבת את אלהי.
ולנסות בו את ישראל נתן בו רוח הטומאה שלכל מיני מכשפות ואוב וידעוני כח בו להבחיש פמליא של מעלה ולהגיד נולדות, לדעת אם יהיו תמים לה' אלהיהם ולא יהיה בהם מעונן ומנחש ומכשף ולא מאמין לאות ומופת של רוח הטומאה, כדכתיב: כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלהיכם וגו'.

פסוק יא
עמך אשר הוצאת -
עמך ולא עמי.

אשר הוצאת
ולא אני העליתי אלא אתה.

פסוק יב
למה יאמרו -
עשה למען שמך שלא יתחלל.

פסוק טז
מעשה אלהים המה -
ולא פסל אותם משה. אבל האחרונים כתוב בהם: פסל לך.

חרות -
כמו חרוט, או חרוש.

פסוק יח
חלושה -
נצחון, כדכתיב: ויחלוש יהושע.

פסוק יט
וישלך מידיו -
כשראה את העגל תשש כחו ולא היה בו כח להשליכם רחוק ממנו קצת שלא יזיק את רגליו בנפלם, כדרך כל משליכי משאוי כשאין בהם כח לשאת.
וכן ראיתי בפרקים של רבי אליעזר ועיקר פשוטו כך.

פסוק כ
ויזר -
ויפזר. ויקן מן קנה. ויזר מן זרה.
הנה הוא זורה.
ואת האש זרה הלאה.

וישק את בני ישראל -
בדקן כסוטות.

פסוק כד
ויצא העגל הזה -
נגמרה מלאכתו, כדכתיב: ויצא לצורף כלי.
ומוציא כלי למעשהו.

פסוק כה
כי פרוע הוא -
בטל מן המצות, ממצות בוראו, כדכתיב: ותפרעו כל עצתי.
פרעהו אל תעבר בו.

לשמצה -
לדברי לעג וקלס בשונאיהם. כמו: ותקח אזני שמץ מנהו, כעין דבור.

פסוק כז
איש את אחיו -
החוטא בעגל.

פסוק כט
מלאו ידכם היום -
כמו: כי מלאו אחרי ה' - לשעבר.

היום -
הגבו כל יד ויד שלכם בקרבן לה'. שהרי איש בבנו ובאחיו - שלחתם ידיכם לשמים.

פסוק לב
[מחני נא] מספרך -
ספר חיים.

אשר כתבת -
כדכתיב: כל הכתוב לחיים בירושלים.
הרג ני נא הרג.

פסוק לד
נחה -
לארץ ישראל.

וביום פקדי -
כלומר: לפרקים לכשארצה ולא הכל ביחד.

הפרק הבא