פסוק א
ויקרא אל משה -
לפי שכתב למעלה בסוף הספר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' - לכך קראוהו הקב"ה מתוך אהל מועד, וכן פירוש המקרא: ויקרא אל משה מאהל מועד וידבר אליו לאמר.
מאהל - מוסב על ויקרא - כמו: ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר.
וישמע את הקול מדבר מאהל - מעל האהל שמע את הקול.
ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה לאמר.
כפל לשון של וידבר, כמו שפירשתי בפרשת נח, כאשר יאמר: דבר אל אהרן ואמרת.
כן יאמר: וידבר למשה לאמר למשה.

פסוק ב
כי יקריב -
כשיתנדב קרבן שאינו חובה, בשביל חטא.

אם עלה -
שהתנדב בלשון זה. ולפנינו מפרש ואם זבח שלמים.

לרצונו -
אם זכר תמים יקריבנו ולפתח אוהל מועד אז יהיה לו לרצון. אבל בחולה ובעל מום כתיב: הירצך או הישא פניך.
וכן: ומנחה לא ארצה מידכם.

פסוק ה
והקריבו -
קבלת הדם והולכתו כדי לזורקו על המזבח.
וגם רבותינו כך פירשוהו.

אשר פתח אהל מועד -
ולא מזבח שבתוך אהל מועד.

פסוק ח
הפרד -
חלב.

פסוק ט
וכרעיו -
רגליו

פסוק טו
ומלק -
חכמים פירשו היאך, מדכתיב: ומלק את ראשו - ולא כתיב ומלק אותו, כמו שכתוב: ושחט אותו.

פירש דונש:
כי ראיה הוא לדברי רבותינו שראו עבודת בית המקדש, כי הוא חותך בצפורנו שדרה ומפרקת מאחריו, עד שמגיע לצואר ויורד וקוצץ עד שמגיע לסימנין וקוצצן.

ונמצה -
בדבר רך ראוי לומר כן, כדכתיב: את קובעת כוס התערלה שתית מצית.
אך שמריה ימצו.

פסוק טז
מראתו -
כמו: ושמתיך כראי.
הוי, מוראה ונגאלה. ענין טנוף המה.
ותרגומו: זקפיה.
והוא כריעי וזבל.

בנצתה -
גם הנוצה עם הזפק.


הפרק הבא