פסוק א
שלמים -
מאחר שאינו לשון עולה אינו כליל אלא לשון שלמים. שמשמע לשון נדר וצריך לשלם את נדריו שהוא לשון תשלומים, אז יהא דינו כמו שמפרש והולך.

ורבותינו פירשו:
לשון שלום, שהכל זוכין בו:
אימוריו לגבוה,
חזה ושוק לכהנים,
בשרו נאכל לבעלים.

פסוק ד
היתרת -
שמייתר וגדל על הכבד.

פסוק ט
לעומת העצה -
הכליות -
חכמים פירשו בשחיטת חולין היאך מסירין אותה.

פסוק יז
בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו -
אפילו בכל מושבותיכם שנאכלין חולין ואיך שם קרבן וחלב ודם למזבח.

הפרק הבא