פסוק ב
זאת תורת העולה -
כל הקורבנות האמורים בפרשת ויקרא, חוזר וגומר כל דיניהם.

היא העולה
הנקטרת ביום, כדכתיב: ביום זבחכם - ביום הקריבו את זבחו.

כל הלילה -
תגמר הקטרתה.

ואש המזבח תוקד בו -
בלילה כמו ביום.

פסוק ג
מדו -
כמו: בנו [ציפור] בנו [בעור]
ומדיו קרועים לשון בגדים.

והרים את הדשן -
[תרומת הדשן] היא זו מצותה בכל יום [קודם] לתמיד של שחר, אבל והוציא את הדשן - הוא לזמן מרובה לפנות את המזבח מרוב דשן שעליו.

פסוק ט
בחצר אהל מועד -
בעזרה ולא בירושלים.

פסוק יא
יקדש -
קודם הנגיעה יהיה טהור.

פסוק יג
זה קרבן אהרן ובניו -
לפי הפשט:
בני אהרן הכהנים הגדולים העומדים תחתיו.

וחכמים דרשו:
על כהן הדיוט, כשעושה עבודה ראשונה צריך חינוך במנחה.

פסוק יד
מרבכת -
לפי ענינו רכה בשמן לפי שהיה מאפה תנור צריך להרביכה בשמן.

תפיני -
לשון אפייה, אלף חסירה. והרבה יש. לא יהל שם ערבי - לא יאהל.
וימש חשך, כמו ויאמש.

פסוק כ
תכבס -
שלא יהא נאמר כנותר שבשריפה.

פסוק כג
וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' -
חטאות הפנימיות.
פר כהן המשיח,
ופר העלם דבר של צבור,
ופר ושעיר של יום הכפורים,
ושעיר עבודת כוכבים,
כל אלו ה' כתיב בהם מתנות לפנים בהיכל על הפרכת ומזבח הזהב. וזהו פשוטו.

הפרק הבא