פסוק י
וחרבה -
מנחת חוטא ומנחת סוטה.

פסוק יב
אם על תודה -
שנדר בלשון תודה ולא הזכיר לשון שלמים. וסתם תודה מביא קרבן על שניצל מצרותיו, כמו שאמרו חכמים: ארבעה צריכין להודות.

ורבותינו פירשו:
כל החלות ארבעים הם ופירשו שמנן כמה, וכמה עשרונים

פסוק טז
ואם נדר או נדבה -
שאמר הרי עלי שלמים, שזהו לשון נדר ותשלומים כמו שפירשתי למעלה. כלומר, שאינו תודה אלא נדר.

ביום הקריבו -
ביום שהקריב הוא כבר את זבחו, יאכל לאחר הקרבה.

פסוק יח
ואם האכל יאכל -
חכמים עקרוהו מפשוטו.
ופירשוהו במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי באחד מד' עבודות:
שחישב בשחיטה,
או בהולכת הדם,
או בקבלה,
או בזריקה.

פסוק יט
כל טהור יאכל בשר -
טהור.

פסוק כה
מן הבהמה אשר יקריב -
ממין אותה הבהמה.

אשה לה' -
ואפילו חולין.

פסוק כו
בכל מושבותיכם -
אף על פי שודאי הן חולין בגבולין.

פסוק לה
זאת משחת אהרן [ומשחת] בניו -
שכר משחת אהרן ובניו כמו שנאמר בצו את אהרן:
עור העולה,
בשר חטאת ואשם,
לחמי תודה,
וחזה ושוק של שלמים,
והנותרת מן המנחה.


הפרק הבא