פסוק א
ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא -
קודם שיצא האש מלפני ה' כבר לקחו איש מחתתו להקטיר קטורת לפנים על מזבח הזהב, שהרי קטורת של שחר קודמת לאיברים ונתנו בהן אש זרה אשר לא צוה אותם משה ביום הזה, שאף על פי שבשאר ימים כתיב: ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח - היום לא צוה ולא רצה משה שיביאו אש של הדיוט, לפי שהיו מצפים לירידת אש גבוה ולא טוב היום להביא את זה, כדי להתקדש שם שמים שידעו הכל כי אש באה מן השמים, כמו שאמר אליהו: ואש לא תשימו - לפי שהיה רוצה לקדש שם שמים בירידת האש מלמעלה.

פסוק ב
ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם -
והוא ותצא אש של פסוק ראשון. כמו שפירשתי אצל וישב משה את דברי העם.
וכן: וישב את הכסף לאמו, שכתוב ב' פעמים בפסל מיכה ששניהם אחד הם.
אף כאן ב' הפסוקים אחד הם.
כשיצא האש ותאכל את השלמים של מזבח החיצון, כשלקחו בני אהרן והקריבו אש זרה על המזבח הפנימי.

ותצא אש מלפני ה'
להקטיר קטורת לפנים תחלה ופגעה [ב]בני אהרן שם ומתו, ואח"כ יצאה משם ובאה אל מזבח החיצון ותאכל את העולה.

וימותו לפני ה'.
ומיד כששמע אהרן היה רוצה להניח העבודה ולהתאבל על בניו.

פסוק ג
ויאמר משה אל אהרן -
אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה, כי הדבר הזה אשר אני אומר לך: הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש - בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש ולא שיתחלל שמי ועבודתי, שכן אמר לי הקב"ה: והכהן הגדול מאחיו וגו' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם. ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו.
הא אם לא יצא קידש.
ואין מוקדם ומאוחר בתורה, ולכך אל תניח העבודה שאתה כהן גדול ולא תצא ולא תחלל, אלא יתקדש הקב"ה ועבודתו על ידך.

ועל פני כל העם אכבד -
זהו כבוד השכינה, שרואה בניו מתים ומניח אבלו בעבודת בוראו.

וידום אהרן -
מאבלותו ולא בכה ולא התאבל, שכן כתיב ביחזקאל: בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה וגו' האנק דום מתים אבל לא תעשה.
אף כאן וידום - ממה שהיה רוצה להתאבל ולבכות.
וזה מוסר ואמיתת פשוטו.

אבל האגדה שאומרת:
שהיה מנחמו משה לאהרן על שאמר לו הקב"ה: ונקדש בכבודי - וסבור הייתי או אני או אתה, עכשיו תדע שהם גדולים ממני וממך, אין זה לפי הפשט וכי היה מבשר הקב"ה למשה: עשו לי משכן - ובו ביום ימותו הגדולים שבכם?!

פסוק ו
ראשיכם אל תפרעו וגו' -
כך אמר לאלעזר ולאיתמר, אף על פי שכהנים הדיוטים אתם ואין אתם מצווים בפריעת ראש ובפרימת בגדים, כי בכהן גדול כן ולא בהדיוט, הרי אתם היום ככהן גדול לדורת.
למה? -

פסוק ז
כי [שמן] משחת ה' עליכם -
אתם נמשחים מחדש אם אביכם ובכהן גדול כתוב טעם זה: ראשו לא יפרע וגו' ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו. כי ינזר שמן משחת אלהיו עליו אני ה'.

פסוק י
ולהבדיל ולהורות -
כמו שאמרו חכמים:

שיכור אל יורה.

פסוק טז
ואת שעיר החטאת -
חכמים פירשו:
בשעיר של ר"ח שהוא קדשי דורות, אבל שעיר העדה ושעיר נחשון נאכלו.

פסוק יז
לשאת את עון העדה -
טומאת מקדש וקדשיו, כמפורש בשבועות.

פסוק יח
הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה בהיכל -
שכל חטאת הפנימיות נשרפין כמו שכתוב: וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף, אבל זו חטאת חיצונה היא.

פסוק יט
הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם -
היא העולה והחטאת של אהרן ובניו שכתוב למעלה: קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים - והבנים סייעו לאהרן בקבלת הדם כאמור למעלה.
וכן אמר אהרן: למה קצפת על בני הלא היום הזה הקריבו אני ובני קרבנותינו שנתחנכו בהם לעבודה ובתוך הגדולה הזאת באה לנו צרה גדולה.

ותקראנה אותי כאלה -
והאיך אוכל חטאת של קדשי קדשים ביום הזה שנתקלקל ונתערבה שמחתנו?!
דוגמת עלובה כלה שזינתה בקרב חופתה.

הפרק הבא