פסוק ב
זב מבשרו -
רבותינו פירשו:
מראה זוב ומראה קרי.

פסוק ג
רר בשרו את זובו -
כמו: יורד רירו על זקנו, כלומר: אם מריר ומטפטף בשרו את זובו. שהזוב קלוש כעין קרי.

או החתים -
שהוגלד ומידבק על הבשר.

פסוק ד
אשר ישכב עליו
אפילו הוא תחת האבן שלא נגע בו כלל.

כללו של דבר:

זב וזבה ונידה כולם מטמאין מה שתחתיהם טומאה חמורה לטמא אדם ובגדים.

אם הכלים שתחתיו מיוחדין לישיבה אע"פ שלא נגע בהם כלל.

פסוק יא
וידיו לא שטף במים -
הזב לא טבל. כך דרשו חכמים.

ולי נראה לפי פשוטו:
לפי שאמר למעלה: רר בשרו את זובו, או החתים בשרו מזובו - שהוגלד ונדבק על בשרו, לכך דבר לשון נקייה: וידיו לא שטף במים - שאם לא שפשף יפה את בשרו וגם פי האמה שהחתים כמפורש במסכת נדה, אף על פי שטבל עדיין טמא הואיל ולא שפשף יפה קודם טבילה וכל הנוגע בו יטמא.
ולפי שדרך פי האמה הזוב יוצא וצריך שישפשף, דיבר לשון שטיפת ידיו למשל כעין מה שכתוב אצל זונה: אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און.
וכן: אך מסיך הוא את רגליו.
לפי שמדבר על יציאת חוץ, אף כאן שטיפת ידים על מקום יציאת הזוב מאותו מקום.
וגם לשון שטף מוכיח שהוא להעביר לכלוך שום דבר ממקומו.
כמו: ומורק ושוטף במים - להעביר שומן של חטאת שבכלי.
וכן: מים כבירים שוטפים.
וכן: תשטף ספיחיה עפר ארץ.
אף כאן להעביר את הזוב שעל בשרו.

פסוק יט
דם יהיה זבה -
אדמימות מטמא בה ולא לובן כזוב ושכבת זרע שהם לבנים.

פסוק כג
ואם על המשכב הוא וגו' -
השוכב או היושב על מדרס שלה אף על פי שאינו נוגע בו, בנוגעו בו יטמא עד הערב. כלומר או אפילו נוגע במרכב יטמא עד הערב ולא יטמא לטמא בגדים. שהמרכב חלק מגעו ממשאו, שהנושאו מטמא אדם לטמא בגדיו ולא הנוגע מטמא אלא האדם בלא בגדיו.

ואשר היא יושבת עליו
פירשו חכמים:
במרכב.

פסוק כד
אשר ישכב עליו יטמא -
לטמא אוכלין ומשקין. תחתונו של בעול נדה כעליונו של זב, בפרק בנות כותים.

פסוק כה
בלא עת נדתה -
לאחר ימי נדתה. כמפורש במסכת נדה אין אשה קרויה זבה להביא קרבן אלא לאחר שבעת ימי נדה בין אם תראה ג' ימים רצופים בתוך אחד עשר יום [בין] בתחילתן בין בסופן צריך שבעת ימים נקיים רצופים וקרבן בשמיני.
הפרק הבא