רשב"ם לויקרא פרק כו

פסוק א
משכית -
מן שבה כמו מרבית מן רבה. ואיני מוצא לו חבר כי אם חברו עברו משכיות לבב - לשון ראיות לבבו, אף כאן אבן רואה שיש לו כה צלמים וציורים להסתכל בהן.

פרשת בחקתי

פסוק י
וישן מפני חדש תוציאו -
מהגרנות למכור, כדכתיב: תוציא את כל מעשר תבואתך ונתת ללוי וגו'.

פסוק יג
מטת עלכם -
כדכתיב: עשה לך מוסרות - היא הרצועה שקושרין בה העול של עץ הקרוי מוטות, לפי שמטה ומרכין את צואר השור.

קוממיות -
כשהוסר העול זוקף את ראשו.

פסוק יח
שבע על חטאתיכם -
כלומר: הרבה מכות על חטאתיכם. כמו: שבע יפול צדיק וקם
ואור החמה יהיה שבעתים.
והחזיקו שבע נשים.

פסוק יט
ושברתי את גאון עזכם -
כדכתיב: בשברי לכם מטה לחם.
וכדכתיב: גאון שבעת לחם היה לה.

ובאגדה:
היא בית המקדש, כדכתיב: הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם.

ולפי הפשט:

כמו שפירשתי, שכך מוכיח סוף המקרא: ונתתי את שמיכם וגו'.

פסוק כ
כחכם -
כי האדמה לא תוסף תת את כחה לכם.

פסוק כא
ואם תלכו עמי קרי -
מנחם פירש:

לשון מניעה מגזרת הוקר רגלך. והבל הוא.
כי הוקר מגזרת חטופי פ"א הפעל כמו הושב את אביך.
מן אברם ישב.
וקרי מן קרה. מגזרת אקרה בה.

וזה פירושו:

אם תלכו עמי במקרה ולא תדיר, כאדם שאינו הולך תדיר אצל בוראו.

פסוק כה
נקם ברית -
שעברתם, כמו שכתוב למעלה: להפרכם את בריתי.

פסוק כו
עשר נשים
כלומר: הרבה, כמו זה עשר פעמים תכלימוני.

בתנור אחד -
כי אשה אחת לא תוכל למלא את התנור פת.

והשיבו לחמכם במשקל -
כי במשקל הביאוהו לתנור ובמשקל השיבוהו להאכילו לבעלים ובמשקל ובצמצום לחם צר ומים לחץ. כדכתיב: בן אדם הנני שובר מטה לחם בירושלים ואכלו לדם במשקל ובדאגה ומים במשורה.
אף כאן כתיב: בשברי לכם מטה לחם - יאפה ויאכל במשקל.

ואכלתם ולא תשבעו -
כי במשקל ובצמצום יאכלהו.
וגם יש לומר שאותו לחם אף על פי שאוכל ממנו הרבה לא ישביע ויסעד האדם, כי מארה תמצא בו.

פסוק כח
ויסרתי -
מן ייסר איש את בנו - יאמר ויסרתי.
וכן ויסרו אותו.
כן מן ישב, יאמר וישבו בך טירותם - ביחזקאל.

פסוק ל
על פגרי גלוליכם -
כי בבית במותיכם תהרגו, כדכתיב בירמיה: כי אם גיא ההרגה וקברו בתוס' מאין מקום.

פסוק לג
ושממו עליה אויביכם -
כשבאים לשבת בה, כדכתיב: כל עובר עליה ישום וישרוק על מכותיה.

פסוק לה
כל ימי השמה תשבות -
כל שבעים שנה של גלות בבל.

פירשו רבותינו:

כנגד שנים שהיה לה לשבות ולא שבתה. תשבות מלאפום באתנחתא, אבל בלא אתנחתא, אז תשבת הארץ פתח.
וכן וימת וינס באתנחתא כולם מלאפום. וַיָמֹת, הים ראה וינס.

פסוק לו
מרך בלבכם -
אינו לשון רך הלבב. ואל הרך לבי. כי המ"ם של מרך עיקר שהרי הניגון במ"ם. כמו אהל אוכל בכסף.
וקראת לשבת עונג.

ואין חבר כי אם בתלמוד בשחיטת חולין נתמה באלו טריפות.

פסוק לט
ימקו -
מן נמקו חבורותי, כמו: מן נטע יסעו.

פסוק מב
וזכרתי וגו' -
אם יכנע לבבם.

פסוק מג
והארץ תעזב -
בחשבון ביטול שבועות שיתרצה ויכופר עונם. ואז - וזכרתי וגו'.

ותרץ -
מן רצה כמו ויבן מן בנה.
יען וביען במשפטי מאסו ואת חוקותי געלה נפשם.

יען -
במשפטי מאסו.

וביען -
את חקתי געלה נפשם.

פסוק מה

ברית ראשנים -
אשר למענם הוצאתי אותם.

פסוק מו
בהר סיני ביד משה -
שכן התחילה פרשת שמיטה: וידבר ה' אל משה בהר סיני.
וגם גמר התוכחות האלה בשביל השמיטה הם כדכתיב: כל ימי השמה תשבות, כי כל מצות של פרשת בהר סיני בשמיטות ויובלות מדבר ושליחות עבדים וחזרת קרקעות, לכך נאמר כאן התוכחות של עבירות השמיטות בהר סיני, הכל בפעם אחת.

הפרק הבא