פסוק ב
כי יפליא -
יבדיל, כמו לשון מפרש שהנודר צריך לפרש באיזה ענין הוא נודר וכמה הוא נודר.

פסוק ג
ערכך -
שני הכפין כפל הוא, כמו שתאמר מאודם אדמימות מן לבן לבנונית.

פסוק ט
כל אשר יתן ממנו לה' -
אם הקדישו סתם.

יהיה קודש -
לקרבן ולא בדק הבית.

פסוק יא
ואם כל בהמה טמאה -
של קדש שהוקדשה לקרבן ונעשה טמאה בעלת מום.

והעמיד את הבהמה לפני הכהן -
ויביא בדמיה קרבן.

פסוק כ
ואם מכר -
הגזבר

לאיש אחר -
לא יוכלו בעליה לפדותה עוד, אלא מתחלקת לכהנים ביובל לכהנים של אותו משמר.

פסוק כא
תהיה אחזתו -
של מקדיש.

פסוק כד
לאשר קנהו מאתו -
שהקונה אותו לא היה יכול להקדישו, אלא הפירות שיש לו בו עד היובל.

פסוק כו
לא יקדיש איש אותו -
לקרבן אחר, כי הוא עצמו קדוש כבר לקרבן בכור.

פסוק כז
ואם בבהמה הטמאה -
ממש יקדיש אדם. באותה יש פדיון ובבהמה טמאה ממש [דלעיל] פירשו חכמים שלמים כבעלי מומים, כמו שפירשתי.

פסוק כט
יחרם מן האדם
אדם שיתחייב מיתת בית דין, אין לו פדיון.

פסוק ל
מעשר הארץ -
מעשר שני.