רשב"ם לבמדבר פרק ה

פסוק ב
[וישלחו מן המחנה]
לאחר שנסדרו ונקבעו סדר המחנות וחנייתן, הוצרך לומר שילוח טמאים מן המחנות.


פסוק ו

חטאת האדם -
הכתובים בפרשת אשם גזילות בסוף פרשת ויקרא: וכחש וגו' בעמיתו בפקדון וגו' - ובשביל גזל הגר שאין לו גואל נשנית כאן.

פסוק ז
והשיב את אשמו -
הקרן.

פסוק ח
מלבד איל -
האשם האמור בויקרא.

האשם המושב -
הקרן ישוב לכהנים.

פסוק ט
וכל תרומה -
תרומת ראשית, שישראל מפריש ותרומת מעשר שהלוים מפרישים, המפורשין בפרשת שלח לך.

פסוק י
איש אשר יתן לכהן -
שיתנדב דבר הראוי לכהנים, כגון: חרמים וכיצא בהם.

לו יהיה -
כלומר: לכהן יתננו.

ומדרש אגדה:

איש אשר יתן לכהן -
מה שחייב ליתן לו. יהיה - לו ממון הרבה ולפי שמיותר הוא דרשו כן.

פסוק יב
כי תשטה -
כי תסור, כדכתיב: שטה מעליה ושחטה שטים העמיקו.

פסוק יג
ועד אין בה -
שזינתה.

והיא לא נתפשה -
לא נאנסה, שאם הסתירוה באונס פטורה.

פסוק יז
מים קדשים -
מי כיור.

פסוק כא
לאלה ולשבועה -
כשמשביע אדם את חבירו יאמר: הנני משביעך בשם על זה הדבר, שאם תכזב בי תהיה מקולל, כאשה פלונית שצבתה בטנה ונפלה ירכה.

פסוק כח
ונזרעה זרע -
תתעבר.

פסוק לא
ונקה האיש מעון -
אף על פי שגרם לה פורענות זו ע"י קנוי שקינא לה.

ולי נראה:
ונקה האיש מעון -
שלא סבל אשתו להיות מזנה תחתיו ואילו שתק לא היה מנוקה מעון שהיא אסורה לו, אלא היא תשא את עונה שהרי זינתה, ולפיכך קבלה פורענותה.

הפרק הבא