פסוק ב
כל נשיא בהם -
עיקר פשוטו כך:
אלה שנים עשר אנשים תקח מאותם שבישראל שנשא אותם לבם ללכת, שתכוין את העם מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ. ומאותם שיאמרו ללכת תקח ותבחר מהם שנים עשר ולפי שהאנשים גבורים שאינם יראים ורך לבב ראוים ללכת בארץ נכריה וגם להתחזק ולקחת מפרי הארץ, לכך הוצרך להכריז ולא נקבם הקב"ה בשמות, כשם שעשה לנשיאים שמנו את ישראל ובנשיאים שהנחיל את ישראל את הארץ באלה מסעי. שאותם היו נקובי שמות.

כל נשיא בהם -
הטעם שתחת כל מוכיח פירושו. כל אלה הי"ב הנה יהיה נשיא באותם המתנדבים ללכת, כמו: כל שתה תחת רגליו.

פסוק טז
ויקרא משה להושע בן נון יהושע -
לא עתה קרא אותו כן, שהרי כבר קודם לכן נקרא יהושע אלא כך פירושו: הושע בן נון שאמרנו למעלה שנקרא כן בבית אביו הוא אותו שקרא משה [יהושע] כשנעשה משרתו והפקידו על ביתו, שכך היה מנהגם כמו: ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח.
ויקרא לדניאל די שמיה בלטשצר כשם אלהיה.

פסוק יח
וראיתם את הארץ מה הוא -
אם היא בתחלתה ארץ יערים, או חלקה או ארץ מטוננת ולחה, כי לפי מה שתראו את הארץ תכינו לו כלי מלחמה לסתת את היערים ולהכין הליכת חיילותיכם, כי בטוחים היו שה' יתן להם את ארץ כנען אך לא בלא טורח, כי אם בענין ערכי המלחמה.

החזק הוא -
כל זה להודיע באיזה ענין יערכו אתם מלחמה.

פסוק יט
ומה הארץ אשר הוא יושב בה -
ומה הארץ אשר אמרנו למעלה מְדַבֵּר בארץ שהיא בתחלת המלכות שאין שם יישוב, ועתה מְדַבֵּר בארץ אשר הם יושבים בה.

הטובה היא אם רעה -
אם מלאה תבואות הרבה וימצאו בה כל טוב למלחמותם ולא יצטרכו להקדים להם צדה כל כך, לעת מלחמה מקודם.

הבמחנים -
יושבים, או בערי המבצר. כל זה לדעת אם צריכים לעשות דייק וסוללות לכבוש את הערים.

פסוק כ
השמנה היא וגו' -
להודיע לישראל שימצאוה זבת חלב ודבש כמו שהבטיחם הקב"ה.

והתחזקתם -
כאנשים גבורים לקחת, ולא תגורו מפני איש.

והימים ימי בכורי ענבים -
זה מגיד הכתוב מפני אשכול של ענבים שנטלו.

פסוק כב
ויבא עד חברון -
הגדה נראית פשט:
שעל כלב אמר הכתוב שנאמר: ולו אתן את הארץ אשר דרך בה והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה.
לפיכך ויבא עד חברון - הוא כלב ונשתטח על קבורת אבות והתפלל שינצל מעצת מרגלים. ומצינו ביהושע שנתן לכלב את חברון, כדכתיב: ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה באחוזתו.

ומכל מקום לפי עיקר פשוטו:
ויבא כל אחד ואחד עד חברון, שהרי אמרו: וגם בני הענקים ראינו שם בחברון. וכתיב: ושם ראינו את הנפילים בני ענק.

לפני צוען מצרים -
לפי פשוטו:
נבנתה לפני צוען וגם כן חשובה יותר עיר הישנה מן העיר החדשה, שהיו ישראל מכירים חשיבותה של צוען, הוצרך לומר כי ערי ישראל חשובים יותר, וגם מתוך יושנה היו בה ענקים שהם מדורות הראשונים.

פסוק ל
ויהס -
שיתקם בחכמתו.

פסוק לג
מן הנפילים -
הראשונים, כדכתיב בבראשית: הנפילים היו בארץ בימים ההם.

כחגבים -
הנמוך נראה לגבוה ממנו הרבה כחגבים, שהם נמוכים מאד. וזה מוכיח: היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים.
הפרק הבא