פסוק א
ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך וגו' -
וזר לא יקרב -
והזר הקרב יומת -
הרי הזהרתים בחיוב מיתה. ומעתה אין לחוש - הקרב הקרב - שהרי אסרתים באל יקרב. וחייבתים מיתה.

פסוק ז
עבדת מתנה -
ונמצאו ישראל פטורים מן העבודה ומתוך שאינם מצווים לא יקרבו עוד, שהרי - והזר הקרב יומת.

פסוק ח
לך נתתים למשחה -
הרי הן לך כעין סימן שרים הנמשחים למלוך.

פסוק ט
מן האש -
לאחר הקטרת אימורין, הנותר מן האש.

אשר ישובו לי -
האשם המושב לה' לכהן - זהו גזל הגר, שאין לו יורשין.

פסוק יב
כל חלב יצהר -
כדכתיב: בהרימכם את חלבו ממנו.

פסוק יט
ברית מלח -
נראה לי לשון קיום. וכן בדוד: לו ולבניו ברית מלח - כי פתרונם לפי ענינם, אבל לא תשבית מלח ברית אלהיך. מדבר במלח ממש, ברית מלח ברית קיום ועומד לדורות.

פסוק כז
כדגן מן הגורן -
שהוא בלאו וכל זר לא יאכל קודש בפרשת תרומה, באמור אל הכהנים.

לא תחללו -
לאוכלם בטומאה.

הפרק הבא