במדבר פרק ל

פסוק ב
וידבר משה אל ראשי המטות -
נשאלתי ביוניוב [=שם עיר] בכרך לושרון [=שם מחוז בצרפת].
לפי הפשט היכן מצינו שום פרשה שמתחלת כן? שלא נאמר למעלה וידבר ה' אל משה לאמר איש כי ידור וגו'. והיאך מתחלת הפרשה בדיבורו של משה שאין מפורש לו מפי הגבורה?

וזה תשובתי:
למעלה כתיב: אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם - שאתם צריכין להביא באחד משלש רגלים משום בל תאחר כמפורש במסכת ר"ה, הלך משה ודבר אל ראשי המטות שהם שופטים להורות לישראל הלכות נדרים ואמר להם הקב"ה צוה לי שיקרבו נדריהם ונדבותם ברגל פן יאחרו נדריהם.
לפיכך -
איש כי ידור נדר לה' -
קרבן.

או השבע שבועה -
לענות נפשו.

פסוק ג
לאסור אסר - לא יחל דברו -
מוסב על הנדר. כלומר, לא יאחר את נדרו עד לאחר הרגלים כמו שציום הקב"ה שכך פירש: לא יחל כמו: ויחל עד בוש.
ויחל עוד שבעת ימים.
יחל ישראל אל ה' - ימתין ויחכה לו.
והמפרש לשון חלול לפי הפשט טעות הוא בידו.

ככל היוצא מפיו יעשה -
מוסב על השבע שבועה כענין שפירש בשעת שבועתו יעשה. לפי הזמן שפירש הן קרוב הן רחוק. וראייה לדבר כענין ב' דברים הללו פירש משה במשנה תורה: כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו.
מוצא שפתיך תשמור ועשית.
השבע שבועה וגו'.

פסוק יא
ואם בית אישה נדרה -
אבל למעלה כתיב: ונדריה עליה - אותו פסוק בנדרים הקודמים קודם שנשאה, ומשמע לפי הפשט שהבעל מיפר בקודמין.

פסוק טז
ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו -
והיא אינה יודעת ששמע - ונשא את עונה - שאינם מופרים והיא שוגגת שלא ידעה אם שמע עד עתה אם לאו.
הפרק הבא