פסוק ג
צפונה -
לצד ארץ ישראל, כי בדרום ארץ ישראל הלכו במדבר.

פסוק ד
היושבים בשעיר -
לא אלה הם אותן אדום שיצאו בחרב לקראת ישראל, שהרי באלה כתיב: כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר, אבל אדום לא מכרו כלום, דכתיב בהם: ויט ישראל מעליו.
זה פירוש רבינו.

אבל לי הצעיר אין נראין דבריו בזה.
כי בני עשו היושבים בשעיר הם אדום, כי לא מצינו להם יישוב כי אם בהר שעיר ושמם הוזכר במקומו בכל קִרִיָה. ומה שקשה לרבינו כאשר עשו לי בני עשו אינו עונה, כי אם על מה שכתוב למעלה: אוכל בכסף תשבירני - כאשר עשו לי בני עשו שלא לקחנו מאתם שום דבר כי אם במכר, כמו שאמור בענין: אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' אבל אוכל תכרו מאתם בכסף ואכלתם. וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם.
וכן עשיתם כמו שצוה הקב"ה, כמו שנאמר: כאשר עשו לי בני עשו - דרך סיבתם אל הר שעיר שלח משה אל מלך אדום להניחם לעבור דרך ארצו אל ארץ ישראל. ולדבר הזה לא שמע אליהם שלא רצה שיכנסו כלם יחד בארצו, פן ישחיתו את הארץ ולפיכך: ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה ולפיכך ויט ישראל מעליו.
אבל מכל מקום היו קונים משלהם דרך הליכתם למה שהיו צריכים וזהו האמת והישר.

וייראו מכם -
מגזרת וְיֵשְׁבוּ וְיֵדְעוּ וְיֹאמְרוּ, אבל וְיָרְאוּ את ה', וידעו כי שמי ה' - מגזרת וְאָמְרוּ וְהָלְכוּ וכולם להבא הם.

פסוק ה
כי לא אתן לכם מארצם -
וכן כתיב במואב: אל תצר את מואב וכן בבני עמון: אל תצורם - כל האזהרות הללו הוצרך משה להודיע עכשיו פן ירך לבבם לאמר אם רצון הקב"ה לתת לנו נחלה ויכולת בידו למה לא הוריש לנו אלה האומות שעברנו דרך עליהם?!
לכך הודיעם עכשיו שהקדוש ברוך הוא לא חפץ בדבר, שהרי נתנה הקב"ה להם ככתוב בכלם: כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר כי לבני לוט נתתי את ער ירושה - וגם בעמון: כי לבני לוט נתתיה ירושה - לכבוד אברהם שקרוביו היו.

פסוק ז
לא חסרת דבר -
כשאין מקום לקנות מזונות סיפק צרכן בלא כסף ובלא מחיר ובמקום שמצאת ליקח הספיק לך לקנות.

פסוק יב
כאשר עשה ישראל -
וגם זה כתב משה להודיע לישראל שלא ידאגו כלום, אם לאומות הללו נתן נחלה לכבוד אבותינו, כל שכן שיקיים לישראל לתת להם נחלת עמים שנשבע לאבות.

פסוק יד
והימים אשר הלכנו מקדש ברנע -
ממקום שילוח מרגלים שלשים ושמונה שנה, כי בשנה שניה שלח מרגלים.

אנשי המלחמה -
בני עשרים שנה יוצאי צבא.

ואני הצעיר אומר:
אנשי המלחמה היו אותם שנאמר בהם ויעפילו לעלות אל ראש ההר, כמו שאמר: ותחגרו איש את כלי מלחמתו.
ומשה אמר להם: לא תעלו ולא תלחמו.
וכן ביהושע הוא אומר: כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר - עד תום כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים אשר לא שמעו בקול ה' אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ אשר וגו' - ולפיכך קורא אותם אנשי המלחמה ואינו אומר אנשי מלחמה סתם, כי אם אנשי המלחמה הידועים לנו שעברו על פי הקדוש ברוך הוא, אבל על הנשארים שנלחמו עם סיחון ועוג אינו קורא אותם אנשי המלחמה, כי ע"פ הקב"ה נלחמו ואותם נכנסו לארץ, כי לא היו בני כ' בעת המלחמה הראשונה בשנה שנייה, כשנלחמו [כשנשלחו] המרגלים.

פסוק יט
כי לבני לוט -
בשביל שהיה קרובו של אברהם וכ"ש אתם שבני אברהם אתם.

פסוק כ
ארץ רפאים תחשב אף היא -
כמו רפאים שניתן לאברהם בין הבתרים, שכתוב שם: את החתי ואת הפרזי ואת הרפאים - אף הוא נחשב כרפאים, ואף על פי כן נפלו לפניהם ונצחום וכ"ש שאתם תירשון.

תחשב -
אבל לא נקראת ארץ רפאים כי אם ממלכת עוג בבשן שכתוב בה לפנינו: ההוא יקרא ארץ רפאים - כלומר הוא רפאים שנאמר בין הבתרים ולכך ירשום ישראל.

פסוק כג
כפתורים
פרק אלו טרפות בגמ' אחוזת הדם עוים מתימן באו.
ולמה נקראו עוים?
שעיוו את מקומם.

דבר אחר:
שאיוו לאלהות הרבה ואל"ף מתחלפת בעי"ן.

דבר אחר:
שכל הרואה אותם אוחזתו עוית פירש חולי ששמו כן.

ובבראשית רבה:
עוים שהצדו את העולם ושהוצדו מן העולם וגרמו לעולם שיצוד, הה"ד: עוה עוה עוה אשימנה.

ר' אלעזר בר' שמעון אומר:
שהיו בקיאין בעפרות כנחש בגלילא צווחין לחיויא עיויא.

כפתורים
היוצאים מכפתור.

השמידום וישבו תחתם -
אף אתם תדעו כי הקב"ה ינחילכם את אשר נשבע לאבותיכם.

פסוק כד
והתגר בו -
כמו והתגרה.

פסוק כט
והמואבים היושבים בער -
אבל בשאר מואבים כתיב בהן: אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, וכן היושבים בשעיר כמו שפירשתי למעלה, אבל בני עשו הקרואים אדום יצאו לקראתכם בחרב: ויט ישראל מעליו ויסובו את הר שעיר ימים רבים.

הפרק הבא