פסוק ד
ארגב -
פתרונו לפי ענינו.

פסוק יא
כי רק עוג מלך הבשן וגו' -
לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תירא אותו.

הנה ערשו -
עריסה של קטן כשהיה תינוק בירצי"ל בל"א.

ערש ברזל -
לפי שכשהיה קטן היה חזק מאד ובהשתטחו היה משבר ערש של עץ, לכך עשאוהו של ברזל, כי לאדם גדול שיש בו דעת לא היה צריך כך.

הלה היא ברבת בני עמון -
עדיין מונחת שם במקום שנתגדל בקטנותו לתמהון שהיה גדול בקטנותו כל כך, אבל מטת אדם גדול אין רגילים להצניע במקום אחד כי בהרבה מקומות יש לו מטות.

ואני שמעתי לכך אומר:
הלה היא ברבת בני עמון -
מפני ששמע שמשה נצטוה מפי הגבורה אל תצרם ואל תתגר בם על בני עמון, דאפילו אנגריא לא הורשו ישראל על בני עמון וידע שישראל ילחמו עליו, לכך הקדים ונתן ערשו ומטתו בתוך העיר ברבת בני עמון והיא היתה עיר מלוכה, כדמפרש בספר שמואל, כדי שלא יכוהו ישראל על מטתו, כי ידע שלא הורשו לבא שמה מאברהם.

באמת איש -
שהגדיל כל צרכו.

פסוק יג
ההוא יקרא ארץ רפאים -
שנזכר בברית בין הבתרים כמו שפירש למעלה.


פסוק כד
החלות -
כדכתיב למעלה: היום הזה אחל תת פחדך.
הַחִלּוֹתָ החי"ת גורמת לה' פת"ח וכן הערותי מצפון.
וכן: העדותי בכם היום.
החתות כיום מדין.
אבל כשאין שם אותיות אחע"ה, יאמר הֲרִיסוֹת הֲקִימוֹת הֲטִיבוֹת כולם חטופין.

ואתחנן בילמדנו פרשת שלח לך:
ואל תשאל לו בשעת נדרו.

מניין?
ממשה, כשאמר לישראל: שמעו נא המורים - נשבע הקב"ה שלא יכנס לארץ, שנאמר: לכן לא תביאו וגו'.
אמר משה: שעת כעס ושעת שבועה היא, איני מדבר עכשיו המתין שנה ואחר כך התחיל להתחנן לפניו, שנאמר: ואתחנן אל ה'.
אמר הקדוש ברוך הוא: בשביל שהמתנת שאר המתים יורדים לשאול ואתה תעלה, שנאמר: עלה ראש הפסגה ותראה משם.

פסוק כט
ונשב בגיא -
עד עתה.

מול בית פעור
בערבות מואב, וממה שראית כאן יש לכם ללמוד, כמו שמפרש והולך: עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור וגו' ואתם הדבקים וגו'.

הפרק הבא