רשב"ם לדברים פרק ד

פסוק ג
עיניכם הרואות -
את אשר עשה בבעל פעור.

פסוק ד
ואתם הדבקים וגו'


פסוק ז
בכל קראנו אליו
כדכתיב: וישמע אלהים את נאקתם.
ופרעה הקריב ויצעקו בני ישראל אל ה'.
מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל.

וכן במן,
וכן בשליו,
וכן במים.

פסוק יא
ותקרבון ותעמדון תחת ההר וגו' -
דכתיב: ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר.
כל גבוה אצל נמוך הגבוה קרוי על והנמוך תחת.
ישב פתח האהל נצבים עליו.
וכן: תחת ההר - לפי שהם נמוכים וההר גבוה מהם והוצרך לכתוב כאן כמו שכתוב לפנינו: ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה וגו'.

פסוק יד
ואותי צוה -
ללמד עשרת הדברים.

פסוק טז
תמונת כל סמל -
כמו: סמל הקנאה המקנה. ענין אליל.

פסוק יט
אשר חלק -
להאיר.

ולפי עיקר הפשט:

אשר הניח אותם לכל העמים לעובדם, כי אינו חושש בהם, אבל - אתכם לקח ה' ויוציא אתכם להיות לו לעם נחלה - ולעבדו והוא יהיה לכם לאלהים.

פסוק כו
את השמים ואת הארץ -
ועצר את השמים,
והאדמה לא תתן את יבולה.

פסוק כח
ועבדתם שם -
כתרגומו.

ולא יריחון -
כדכתיב: ואין רוח בפיהם.

פסוק לז
ויוציאך בפניו -
ועברתי בארץ מצרים.
וה' הולך לפניהם יומם.

פסוק לח
כיום הזה -
שכבר התחלתם לירש את ארץ סיחון ועוג.

פסוק מא
אז יבדיל משה -
למה הפסיק דברי משה שהן מחוברין יחד זה אחר זה וכתב זה המעשה בינתים?
אלא לפי שהאריך בדברים עד עכשיו ועתה מתחיל לפרש המצות היאך ביאר את התורה הזאת. והוא צריך לומר בשופטים ושוטרים: שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ה' אלהיך נותן לך. ואם ירחב (לעתיד לבא) ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה.
ועל שלש ערים שצוה לו הקב"ה באלה מסעי לעשות בעבר הירדן לא הזכיר שם ולא צוה משה לישראל, לכך כתיב כאן, כי משה הבדילם כבר ולכך לא צוה לישראל.

הפרק הבא