פסוק א
ונשל -
והשליך.
כל דבר הנעקר ממקום שהוא אדוק וקבוע בו.
וכן: כי ישל זיתך.
ונשל הברזל מן העץ.

פסוק ה
כי אם כה תעשו להם -
תגדעו גידוע נופל באילן וכל דבר ארוך, כדכתיב: וכל קרני רשעים אגדע.

פסוק ז
לא מרבכם מכל העמים -
אנשי לבב יבינו ויתמהו, וכי משה רבינו היה סבור שישראל היו טועים בזה הדבר, שיהיו מרובים מכל האומות שבעולם שהוצרך לאמר לא מרובכם, ועוד שאמר חשק ה' בכם. וכי בשביל שהם מרובים יאהב ה' אותם?!
אלא כך פירושו, לפי שאמר למעלה: ונשל גוים רבים מפניך החתי וגו' שבעה גוים רבים ועצומים ממך.
ושמא תאמרו אנו מרובים מאותן שבע עממים, ובעוצם ידינו נגרש אותם, לא מרובים אתם מכל אותן שבעה עממים - ולא מרובכם חשק ה' בכם - לבער אותם אלא אתם המעט - מכל אותם עממים. אלא - מאהבת ה' אתכם - בשביל שבועתו לאבותיכם ונשל אותם מפניך.

פסוק ט
וידע כי ה' אלהיך הוא וגו' -
כלומר: ושמא תאמרו הואיל ונשבע לאבותינו לתת לנו את הארץ למה הוצרכנו לשמור מצותיו כי יעשה מה שהבטיח מכל מקום?
על זאת אני משיב לכם, כי אם לא תשמרו מצותיו לא תירשו את הארץ והוא לא יעבור על שבועתו, כי זו היא מדותיו שומר וממתין הברית והחסד שנשבע לאבות לקיים מה שהבטיחן עד אלף דור, לאותו דור שיהיו - אוהביו ושומרי מצותיו.
וזהו שאמר לפנינו ומסיים את דבריו: והיה עקב תשמעון וגו' ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד - לך ישמרנה ולא ימתין עד אלף דור.

ומשלם לשונאיו אל פניו -
גמול חטאתיו.

אל פניו
בחייו לו ולבניו עד דור רביעי, זהו - לא יאחר - או בחייו או עד רבעים, זהו פשוטו וזו היא מדה טובה מרובה ממדת פורעניות, שעל החטאים לא יענש מרביעי ואילך, אבל גמול החסדים אף על פי שחוטאין מאה דורות צדיק אחד תעמוד צדקתו אף לדור אחרון של אלף דור, שימצא תמים.

פסוק יא
ושמרת
כמו שפירשתי לך טעמו של דבר.


היום לעשותם -
באגדת ילמדנו בענין כי מי גוי גדול - אמר רבי אושעיא:
מי כאומה זאת שיודעת אופי של אלהיה, יודעים מה הוא מבקש מהם והם עושים יודעים היאך הוא מחבבן וכו'.
פירש הערוך אופי דעתו. תוספת בשוחר טוב פרשת למנצח בנגינות.

אמר רבי זעירי:
אדם יש לו בן בית פעם ראשונה נכנס אצלו ומושיבו על המטה,
שנייה על הכסא,
שלישית על ספסל,
רביעית אומר: כמה פלוני דוחק עלי ומטריחני.
אבל הקב"ה כל ישראל דוחקין אותו בתפלה והוא שומע ושמח, לכך נאמר: מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו.

א"ר יצחק בשם ר' יהודה:
עבודת כוכבים נראית קרובה שנאמר: ישאהו על כתף יסבלוהו והיא רחוקה - לבסוף אף יצעק אליו ולא יענה. אבל הקב"ה נראה רחוק כמה דאת אמר: מן הארץ עד לרקיע חמש מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע וכו' ואדם נכנס לבית הכנסת ולוחש והקב"ה שומע תפלתו, הה"ד: בכל קראנו אליו.

בילמדנו פרשת אם שמר תשמרון.
רמ"ח תיבות יש בק"ש שמשמרת רמ"ח איברים.

ועוד בילמדנו ובפסיקתא דשור או כשב
משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה נטלוה ועמדו על רגליהם ופרעו את ראשיהם וקראו אותה באימה ברתת ובזיע. כך אמר הקב"ה לישראל קריאת שמע פרוזדוגמא שלי.

וכן בפסיקתא דבחודש השלישי:
אל יהיו דברי אגדה של תורה בעיניך כפרוזדוגמא ישנה. פירש הערוך פרוזדוגמא אגרת.

פסוק יב
ושמר ה' לך -
כי לדור כשר הוא שומר הבטחת חסד אבות ואם לא תשמור המצות לא ישמור לך אלא לדור אחר.

פסוק יד
עָקָר -
כולו קמץ כמו מן חָכָם יאמר אשה חֲכָמָה מן שָׁפָל שְׁפָלָה איננה
כמו כן מן עָקָר עֲקָרָה וכן מצאתי בכל ספרי ספרד.

פסוק כג
והמם מהומה גדולה -
על כרחך וְהָמָם כמו: וסבב בית אל.
שמם מן שממה על הר ציון ששמם.
וממין כפולים ופירושו והרעים קול מהומה גדולה במלחמה עד השמדם ואלו היה פירושו של מ"ם אחרונה כמו אותם היה לו לכתוב וַהֲמָמָם אבל מגזרת המה יהמה לבי אומר וְהָמָם והמה אותם כמו מן עשה עצבי עָשָׂם ומן כאשר ראה יעקב ויאמר יעקב כאשר ראם ראה אותם והמם מגזרת המה יתפרש המה אותם.
ואם תאמר לפרש גם את זו כמו והמה אותם אי אפשר לומר כן, לפי שהלשון המיון נתלה בגוף האדם לבי ככנור יהמה מעצמו ואם היה המיון עושה לאחרים צריך להדגישו וְהִמֵּם. כמו: כָּלָה שארי מעצמו אויבי כִלָּם לאחרים. כִלָּה ה' את חמתו, ישנה הכתם הטוב, מעצמו, לפיכך רפי ולאחרים יאמר וְשִׂנָּא את בגדי כלאו, וַיְשַׁנֶּהָ ואת נערותיה.


הפרק הבא