פסוק ב
למען ענותך -
זה עינוי שאין פת בסלך וחייך תלוים למרום בכל יום.

פסוק ז
כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' -
ולבסוף - ורם לבבך ושכחת - לכך אני מצוך לזכור את הדרך וספוק צרכיך משמים, וידעת כי לא בכח יגבר איש.

פסוק ט
אשר לא במסכנת תאכל בה לחם -
כלומר: לא תאכל פת חריבה כדרך עני ומסכן, שהרי מלבד החטה והשעורה שהוא לחם, יהיה לך - גפן ותאנה ורמון וגו' ודבש תמרים, שהם מתוקים.

פסוק כ
עקב לא תשמעון -
זהו סיום כל תחילת הפרשה.
והיה עקב תשמעון - תנחלו את הארץ - ועקב לא תשמעון - תאבדון ממנה.

הפרק הבא