פסוק ג
והאבדתם מהר -
כל מלחמות שתלחמו בהם תנצחום במהירות בלא טורח סוללה ומצודות ימים רבים ומ"מ לא תוכל לכלותם מהר - פן תרבה עליך חיה השדה - כי לא אניח לכם להלחם על כלם בשנה אחת. לא תוכל לשון התראה.
כמו: לא תוכל לתת עליך איש נכרי,
לא תוכל לאכל בשעריך.

פסוק ד
אל תאמר בלבבך -
כשיהדוף - ה' אלהיך אותם מלפניך -
שני דברים גרמו לי לנחול הארץ הזאת אלו האומות נתחייבו ברשעם להתגרש מן הארץ, ומה שאני זוכה בה יותר מאומה אחרת.

בצדקתי הביאני ה'
יותר משאר אומות הואיל, כי - ברשעת הגוים - האלה ה' - מורישם.

פסוק ה
לא בצדקתך וביושר לבבך -
שהרי - זכור אל תשכח את אשר הקצפת וגו' - אפס אחד משני דברים אמת, כי ברשעתם הפסידו נחלתם. ומה שאתה זוכה בה - לא בצדקתך אלא למען הקים את השבועה וגו'.

פסוק יז
ואשברם -
כי לא עצרתי כח, כמו שפירשתי בפרשת כי תשא.

פסוק יט
גם בפעם ההוא -
מלמד שכמה פעמים התפלל עליהם.

פסוק כה
ואתנפל לפני ה' ארבעים וגו' ואתפלל אל ה' ואומר וגו' -
מי האיש החכם ישים לב למה הוצרך לכפול כאן נפילת ארבעים יום.
וכי דרך המקרא לכפול דבר ולומר דעו לכם שכשנפלתי לפני ה' ארבעים יום כך וכך התפללתי, למעלה היה לו לומר, ולא היה צריך לחזור ולכפול כדי להודיע לישראל בלשון זה התפללתי אפס חכמה גדולה יש כאן!

שמא תאמרו והלא חטא גדול במעשה העגל הועילה תפלתו של משה וניצלנו, אף בארץ ישראל אם נחטא יועילו לנו תפלות הנביאים?

אמר להם משה: לא תועיל לכם תפלות בארץ ישראל, כי עתה נתכפר לכם כדי שלא יתחלל שמו, שהרי כך התפללתי: זכור לעבדיך וגו' פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלתי יכולת ה' להביאם - ולכך לא נתחייבתם בעדו מיתה, אבל לאחר שיהרוג שלושים ואחד מלכים וינחילכם את הארץ, אז יוציאכם ויגרש אתכם מן הארץ שאין כאן חילול השם לאמר לאומות מבלתי יכולת ה', אלא יאמרו הגוים, ישראל חטאו לו. כמו שמפורש באתם נצבים: ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ומה חרי האף וגו', ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם וגו' ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה.


הפרק הבא