פסוק א
האזינו השמים -
להפרע מישראל אם יחטאו, כדכתיב: ועצר את השמים וגו'.

פסוק ב
יערף כמטר -
אם תקבלו דברי תוכחתי יועילו לכם כמטר.

פסוק ג
כי שם ה' אקרא -
כאשר אספר לכם גבורות שעשה לכם הקב"ה והטובות שגמל לכם וגם שהוא צדיק במה שיעשה לכם, גם אתם הבו גודל לאלהינו - היו מודים על האמת.

פסוק ד
הצור תמים פעלו -
שירה זו לעד היא. לפיכך מדברת השירה אחר שיבא לישראל פורעניות חטאתם.

הצור תמים פעלו -
בכל פורענות שהביא עליכם.

צדיק וישר הוא -
כמו שמפרש והולך שהטיב להם מכמה ענינים. והם: וישמן ישורון ויטש אלוה עשהו.

פסוק ה
שחת לו -
שחת ישראל לעצמו, כדכתיב: שחתך ישראל כי בי בעזרך - הוא גרם לעצמו השחתה.

לו -
כלומר: ולא לאחר.

בניו מומם -
מומם הוא כפל לשון של שחת ישראל, בניו של הקדוש ברוך הוא הם עשו מום בעצמם. כדכתיב כי משחתם בהם מום בם.

פסוק ו
תגמלו זאת -
בתמיה לעבוד אלהים אחרים.

קנך -
קנה אותך. שפדאך מבית עבדים.

פסוק ז
זכור ימות עולם -
בטרם נולדתם הכין לכם נחלתכם.

פסוק ח
בהנחל עליון גוים -
שנתן להם נחלות.

בהפרידו בני אדם -
אחר מיתת נח ובימי אברהם שכתוב שם: משם נפרדו איי הגוים איש ללשונו, ושם תמצא שהציב גבולות עמים.
בני כנען שנים עשר כנגד מספר בני יעקב שהיו שנים עשר. שתמצא כנען וי"א בניו שנים עשר וכתיב שם: ויהי גבול הכנעני מצידון וגו' - לפי שכל אלו היו לישראל, אבל בכל שאר בני נח לא פירש בהם שום גבול.
ושוב מצאתי כמה פנים במדרש למספר בני ישראל - כי כנען ובניו כמו כך שנים עשר הם.

פסוק י
ימצאהו -
כמו: ומצא להם. הקדוש ברוך הוא נמצא להם. הקב"ה היה סיפוק שלהם.

יסובבנהו -
במלאכיו ששמרום. כדכתיב: [חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם.
וכן ייסד הפייטן]: לנו מלאכיך סביב יחנה.
והמפרשו בהיקף עננים אינו, כי לפי הפשט אין הענן אלא לעמוד ענן לפניהם, כדכתיב: וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך.
ועוד, כי יצרנהו - כפלו של יסובבנהו.

כאישון עינו -
יצרנהו הקב"ה לישראל כמו האישון ששומר את העין. הוא הבשר שנכפף על העין שקורין פלפיירא. ולפי שמכסה את העין ומחשיך אותו נקרא אישון וכמוהו: שמרני כאישון בת עין. כנוגע כבבת עינו - הוא שקורין פרונילא שרואין בה.

פסוק יא
יעיר קנו -
מעירו ומנענען ממקומו. לשאתו על אברתו.
כמו: העירותי מצפון ויאת. הנני מעיר עליכם - כשמביאו ממקום למקום קורא אותו לשון הערה.

פסוק יב
ה' בדד -
הוא לבדו הוציאם ממצרים והוליך אותם לארץ ישראל.

פסוק יג
על במותי ארץ -
כמו: במותי ארץ, ארץ ישראל גבוה מכל הארצות.

דבש -
תמרים.

ושמן -
זיתים, שגדלים על ההרים.

פסוק יד
חמאת בקר -
לפי הפשט:
ארץ זבת חלב. ובשר הרבה להם לאכול.

חלב כרים -
אילים מדבריות המפוטמים במרעה, כדכתיב: ירעה מקנך כר נרחב.
וכן: לבשו כרים הצאן - דוגמת סוף הפסוק.
ועמקים יעטפו בר - הכרים של תבואה לבשו את הצאן, מלאים צאן לרעות בהם.
וכן: ואויבי ה' ביקר כרים - כמניעת שדי תבואות שמשתדפין ברגע אחד סמוך לקציר בעוד לילה.
כלו בעשן כלו - בשרפת אש. וסופן משחירין.
ואני כך ראיתי כך בקציר כן הרשעים, תחלה מצליחים בתבואת כרים ויהפך עליהם לילה וידכאו.

ואילים בני בשן -
סתם בני בשן שמינים אבל בשאר מקומות הכרים המפוטמים במרעה הם שמינים מכל הבייתות.

עם חלב כליות חטה -
שומן חמדת חטים המובחרים כאן. וכמו: ותכל דוד המלך.
כלתה נפשי לשון חימוד ותאוה.
כלה שארי. כמו משורש שבה שִׁבְיָה, יו"ד תחת ה"י בכל חטופי למ"ד פעל ה"י.
ומן בנה הגזרה וְהַבִּנִיָה.

חמר -
ויין חמר מלא מסך.

פסוק טו
עבית -
מגזרת במעבה האדמה. כמו מן מראה ראית. מעשה עשית (וכן עשית היו"ד במקום ה"א בשרשו).

אלוה עשהו -
הוא עשך ויכוננך.

וינבל -
גוי נבל ולא חכם.

פסוק יז
(ו)לא שערום -
לשון לשעירים, אשר הם זונים אחריהם.

פסוק יח
ילדך -
כמו: [ויקטן] ילד את אלמודד כמו: הוליד.

תשי -
תשכח.
מן נשה כמו: אל תט אל דרכיה מן נטה.
והיו"ד בתשי, כמו: יו"ד מלפניך אל תמחי כמו: אל תמחה.

פסוק יט
בניו ובנותיו בנים לא אמון בם -
כאמור למעלה. בניו מומם.

פסוק כג
אספה עלימו רעות [חצי] אכלה [בם] -
כי דרך המקראות לכפול לשונם.
כלומר: כל מיני רעות שיש בידי להזיק. כולם אשים בהם.

פסוק כד
מזי רעב -
פתרונו לפי ענינו, כתרגומו.
ואם לשון תלמוד הוא, הרי הוא כמו נתמומז מוחיה דדין.

ולחומי רשף -
ברד ואש מן השמים כמו רשפי [אש].
ועיקר פירושו לשון פריחה בעוף, כדכתיב: ובני רשף יגביהו עוף. שמה שבר רשפי קשת, כלשון, מחץ יעוף יומם.

וקטב מרירי -
מחותכים ומדוקרים על ידי ליסטים הממררים והורגים בני אדם.
כמו עון פלילי, עון של דיין שעושין בו דין.
ונתן בפלילים הדיינים קרואין כן, שדנין את האחרים.
אף מרירי ממרר את אחרים.
וזהו מקטב ישוד צהרים = שהם ליסטים. כדכתיב: בחור שודד בצהרים, שכן דרך ליסטים להלחם בצהרים.
וכן הוא אומר: אשדוד בצהרים יגרשוה.

פסוק כו
אמרתי אפאיהם -
ואסלקם מן העולם אם לא שכעס אויבים אגור ויראתי.

פסוק כז
פן יאמרו ידנו רמה -
פן יגברו לומר למפרע, שהם עשו ולא אני.

פסוק כח
כי גוי -
האומות.

אובד עצות -
כמו מִסְפֵּד תמרורים. מַקֵּל לבנה. לפי שהם דבוקים.
מַעֲשֵׂר בקר וצאן, אבל אלו חכמי האומות יאמרו: איכה ירדוף אחד ממנו אלף - מישראל, מה שהיו רגילין בנו.

אם לא כי צורם מכרם -
בידינו לפי שחטאו לו.
וכן אמר למעלה: הצור תמים פעלו.

פסוק לא
כי לא כצורנו צורם -
כך אמר משה: מן הדין היה להם לומר כך, שהקב"ה עשה זאת ולא אלהי הגוים, שהרי לא כצורנו של ישראל צורם של אומות העולם. ואעפ"כ אויבינו פלילים - ועושים בנו שפטים, הלא זאת ע"י הקב"ה שחטאו לו.

פסוק לב
כי מגפן סדום גפנם -
כלומר: למה אמרתי: אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם, אם לא מפני גאות האומות שהם מגפן סדום, היה להם לשתות מן הדין שלא ישאר מהם זכר כסדום ועמורה, שהרי חטאו כסדום ועמורה, כדכתיב: וחטאתם כסדום הגידו.
קציני סדום עם עמורה.

פסוק לג
חמת תנינים -
היה להם לשתות מן הדין, אם לא מפני חילול השם, שיאמרו ידנו רמה.

פתנים אכזר -
רשע, כדכתיב: פתן חרש יאטם אזנו.

פסוק לד
הלא הוא כמוס עמדי -
דברי גאות האומות אני שומר. ואשלם להם נקם על זאת.

פסוק לה
ושלם -
תשלום. שם דבר. כמו וְהַדִּבֵּר אין בהם. וְהַקִּטֵּר בירמיה.

לעת תמוט רגלם -
של עובדי גלולים ליום מועד צרתם הקבוע להם.

וחש עתידות למו -
בעתה אחישנה. צרה לעובדי כוכבים, גאולה לישראל.

עתידות -
מה שנתנבאו עליהם הנביאים מאז.

פסוק לו
כי ידין ה' עמו -
אז יהיה הנקם והתשלומין שהרי ינקום הקב"ה נקמת עמו.
וכן: ידין בגוים מלא גויות.

כי יראה -
כאשר יראה.

כי אזלת יד -
ישראל.

ועזוב -
כמו: עזוב תעזב.
ויעזבו ירושלים עד החומה.

פסוק לז
ואמר אי אלהימו -
וגם האומות יאמרו איה נא אלהיהם של ישראל. ומפני כבוד שמי אצילם ואנקום באויביהם שגם מתחלה אמרתי אפאיהם - לישראל - ואשביתה זכרם - אם לא מפרי כעס אויב המתפאר לאמר ידינו רמה, אבל עתה כשיגדל העניות והצרה בשונאי ישראל כל כך שאזלת ידם ויאמרו העובדי גלולים ידינו רמה ואמר: אי אלהימו - לכן אנקם מהם להתקדש שמי שהם מחללים.

פסוק לח
אשר חלב זבחימו יאכלו -
אלהיהם של ישראל.

סתרה -
יסתיר אתכם בצלו [אם יש יכולת בידו לעזור לעמו המקריבים לו קורבנות ומצפים לישעתו] וחסדו כמתחלה שחסין בו.

פסוק לט
ראו עתה כי אני אני הוא -
הקב"ה אומר לעובדי גלולים: אתם אומרים: אי אלהימו - הלא עתה יכולים לראות בהנקמי בכם לעיניכם.

פסוק מ
כי אשא -
בשבועה. כמו: הרימותי ידי אל ה'.

פסוק מא
אם שנותי -
מן שננו כחרב לשונם יאמר כן.
כמו כן סבב סבותי בכל נפש בית אביך, מן בלל בלותי בשמן רענן.

פסוק מב
פרעות -
כמו: וראשו יהיה פרוע. לשון סתירה ופרצה.

פסוק מג
הרנינו גוים -
על עמו.
כמו: הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים - והאמינו בו שהרי גבר עלינו חסדו - יותר משאר האומות. ולפיכך שבחוהו והאמינו בו ויגבר עליכם כמונו, אף כאן הרנינו ושבחוהו ועבדוהו וכן יעשה לכם אם תיראוהו ותעבדו אותו.

וכפר אדמתו עמו -
יקנח דם עמו מן האדמה על ידי שפיכת דם אויבים. כדכתיב: ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו.

פסוק מד
הוא והושע בן נון -
שהרי לשניהם צוה הקדוש ברוך הוא, כדכתיב: קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וגו'.

הפרק הבא