פסוק א
ויקח קרח -
כמו: ויקח [אברם] את שרה אשתו ואת לוט - אף כאן - ויקח קרח.

ודתן ואבירם -
אנשים הרבה, עד שקמו עמהם לפני משה חמשים ומאתים.

פסוק ב
קראי מועד -
[קרואי העדה], קוראים ושולחים בשבילם ליום המועד הקבוע למשפט בין איש לאיש.

פסוק ד
ויפול על פניו -
לתפלה, ושם נאמר לו מה שאמר לקרח.

פסוק יא
לכן אתה וכל עדתך -
הם אותם - הנועדים על ה'.

פסוק יב
ויאמרו לא נעלה -
אליך למשפט. לשון עליה, רגיל לומר אצל הליכה אל השופטים: ועלתה יבמתו השערה.
ויעלו אליה בני ישראל למשפט.
ובעז עלה השער.

פסוק יג
גם השתרר -
גמים שבתורה הפוכין כי גם תשתרר עלינו גם השתרר.
וכן: וברכתם גם אותי. גם תברכו אותו.
וכן ויאהב גם את רחל. וגם אהב את רחל.
גם אותך הרגתי. גם הרגתי אותך.

פסוק יד
העיני האנשים ההם תנקר -
כסבור אתה שאלו האנשים אשר מתרעמים עליך אין להם עינים לראות המכשול הזה, שמארץ מצרים ארץ טובה העליתנו למות במדבר, כי לא השלמת תנאי שלך להביאנו אל ארץ זבת חלב ודבש, אבל באלו ארבעים שנה ימותו במדבר.

לא נעלה -
לפיכך לא נעלה אליך. כלל ופרט וחזר וכלל לא נעלה אמר תחלה ואחר כך פירש למה וחזר וכלל לפיכך - לא נעלה.

פסוק טו
אל תפן -
מן פנה. כמו: ותרב משאת בנימין, מן רבה.

אל תֵּפֶן
אל תִּפְנֶה.

אל תֶּפֶן
אל תַּפְנֶה.

לא חמור אחד מהם נשאתי -
אפילו חמור אחד לא נשאתי מהם כשאר משתוררים על העם. ואם כן למה מפשיעים אותי בשררה?!
ואם היה נקוד לא חמור אַחַד מהם (בפת"ח) פתרונו היה חמור של אחד מהם כמו: אַחַד העם, וכמו: את אַחַד מהם.

פסוק כב
אלהי הרוחות -
אתה מכיר רוחות ולבות שאר העם שלא פשעו.

פסוק כה
וילך אל דתן ואבירם -
אולי יחזרו בתשובה.

פסוק כח
כי לא מלבי -
שחינכתם בקטורת כשאמרתי: אתה ואהרן איש מחתתו.

פסוק כט
לא ה' שלחני -
אלא עשיתים מדעתי, שצויתים להקטיר קטורת.

פסוק ל
ואם בריאה -
חדשה.

יברא ה' -
בארץ, כדכתיב: כי ברא ה' חדשה בארץ, שאינה כמיתת נדב ואביהוא.

פסוק לד
נסו לקולם -
כשצעקו בשעת נפילה, כדכתיב: לקול נפלך רעשה ארץ.

הפרק הבא