פסוק ב
צאן ובקר -
חכמים פירשוהו:
כתרגומו.
כי לפי הפשט גם נדריהם ונדבותיהם ברגלים היו מביאין כמו שכתוב בפ' שור או כשב ובפינחס.

פסוק ז
ובשלת -
צלי.

ופנית בבקר -
אינך צריך להתעכב כל שבעת ימי הפסח.

פסוק ט
מהחל חרמש -
כתרגומו, כי העומר נקרא: ראשית קצירכם.

פסוק י
מסת -
די לפי כח - נדבת ידך.

וכן פתר דונ"ש.
ופשר מסת די. בברכת אל שדי. כדי כח ידי במתן ונדרים. והמדמה מסת אל מס, הוא חמס.

פסוק יג
באספך מגרנך -
כמו שפירשתי הטעם על: כי בסכות הושבתי את בני ישראל.



פסוק יח
שופטים ושוטרים -
השופטים מְצַוִּים לשוטרים (לרדות) המסרבים בדבר השופטים.

פסוק כא
אצל מזבח -
כי שם היו רגילים לעשות, כדכתיב בגדעון: ואת האשרה אשר עליו תכרת.
כזכר בניהם מזבחותם ואשירהם כל עץ רענן.

לא תטע לך אשרה -
שום אילן שלא יבואו לעובדו, כמנהג עובדי גלולים.

פסוק כב
ולא תקים לך מצבה -
לשמים להקטיר בשעת איסור הבמות, מאחר שיהיה לך מזבח קבוע לאחר ירושה, כדכתיב: לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום וגו' להקריב בכל מקום, וכדכתיב בדברי הימים: אך הבמות לא סרו ומפרש שם לא היו מקטירים כי אם לה'.

הפרק הבא