א) הצדדים נישאו במיאמי ביץ' פלורידה, ארה"ב בשנת 1985.
נישואי הצדדים היו נישואין אזרחיים ונישואין כדמו"י.
לצדדים 3 ילדים בגירים.

הצדדים עלו לארץ בשנת 2005 והתיישבו ברעננה.

הבעל עבד מספר חודשים בארץ בשנת 2006, אך מכיוון שלא נקלט בעבודה חזר בשנת 2007 למקום המגורים הקודם בפלורידה שם הוא מתגורר גם כיום. האשה והילדים ממשיכים לגור בקביעות ברעננה גם כיום.

לדברי הבעל, עם חזרתו לארה"ב, הוא עובד במשרד עו"ד השייך לו, משרד העוסק בפירוק שותפויות.

בשנים הראשונות הבעל היה מגיע לביקורים קצרים בארץ. לדברי הבעל, פעמיים עד שלוש פעמים בשנה. לדברי האשה, מספר ימים בודדים כל שנה. בשנה וחצי האחרונות לא הגיע הבעל לארץ כלל.

בשנת 2007 הגישה האשה תביעה להתרת נישואין בארה"ב. בעקבות הבטחות הבעל והפצרותיו, מחקה האשה תביעתה בארה"ב.

ב) ב-06/03/11, הגיש הבעל בבית הדין תביעת גירושין שכותרתה "גירושין וכל הכרוך בכך לרבות ענייני רכוש ומזונות."

להלן חלק מכתב התביעה:

"1) התובע והנתבעת שניהם יהודים נישאו זל"ז בחופה וקידושין כדמו"י בארה"ב ביום 25/10/1985- כאמור הצדדים נישאו בנישואין דתיים כדמו"י ובנישואין אזרחיים.
...
2) התובע הינו עו"ד בהכשרתו ובעל משרד המתמחה בהליכי פשיטת רגל במיאמי פלורידה בארה"ב.

3) בשנת 2005 עלו הצדדים לישראל והתיישבו ברעננה – למען הבהר דבר יפורט כי מזה שנים רבות ביקש התובע לעשות עלייה לישראל על מנת לספק לילדיו סביבה נוחה לגדול כיהודים מאמינים אולם הנתבעת סירבה עד שהדבר התאים לה ולענייניה.

4) התובעים עלו לישראל יחד עם ילדיהם וקבעו את מקום מושבם בישראל, כך ילדיהם למדו בבתי ספר תיכוניים בארץ ואחד מהם אף משרת כיום בצה"ל. הצדדים רכשו לעצמם ביטוחי בריאות בארץ ביטלו את אלו שהיו להם בארה"ב והתובע אף ניסה להשתלב במשרד רואי החשבון "[...]".

5) הנתבעת אשה מוכשרת השתלבה בתחום ההוראה הפרטית לאנגלית בישראל בעוד התובע לא הצליח למצוא את מקומו ומאידך לא רצה לוותר על הפרקטיקה בארה"ב ולפיכך נאלץ לחזור למיאמי שם מקומו – לתובעת תעודת הסמכה להוראת השפה האנגלית מ"בית ברל".

בהמשך לעובדות אלו מעלה התובע עילותיו לגירושין.

לגבי הכנסות האשה כותב התובע:

" 1) לתובע ידוע כי מאז עלתה המשפחה לארץ עבדה האשה כמורה פרטית לאנגלית וכן כשמרטפית לילדים אולם להערכתו, לאשה הכנסות רבות ונוספות. לאחרונה אף הצהירה הנתבעת באוזני התובע כי היא אוהבת ללמד אנגלית וכי היא רואה ברכה בעבודתה והכנסותיה יפות.

2) לאורך כל הדרך האשה הסתירה ומסתירה מהבעל את עיסוקיה והכנסותיה אולם ברי כי לאור אורח החיים אותו היא מנהלת הרי שיש לה הכנסות ומקורות מימון.
...
3) האשה עושה שימוש ברכב משפחתי מסוג וולוו והיות והבעל חי בארה"ב, הרי שהיא אף משתמשת בכל רכושם של הצדדים שבארץ.

4) את הבית שהיה לצדדים בחו"ל מכרו ומהתמורה כיסו חלק מהחובות שנוצרו מהתנהגות האשה שכמעט והצליחה לחסל את הפרקטיקה של הבעל.

5) מכל האמור לעיל עולה כי לאשה די כספים משל עצמה וכי אין לפסוק לה מזונות בין שהמדובר בהתנהגותה השוללת את זכותה למזונות ובין שדי במעשה ידיה (בין שאלו מוצהרים ובין אם לא) תחת מזונותיה.

6) כאמור לעיל הצדדים נאלצו למכור את ביתם שבארה"ב כדי לכסות על חלק מהחובות שצברו במהלך השנים זאת בגלל התנהגות האשה, זלזולה בבעל וחוסר ההתחשבות בו.

7) בארץ לצדדים דירה שכורה ברעננה ובה מיטלטלין רבים כמפורט בדו"ח הסוקר למטרות ביטוח המצ"ב.
...
8) זאת ועוד, לצדדים רכב פרטי שנת 1997 מסוג וולוו אותו רכשו יחדיו.
...
9) לצדדים חובות משותפים בארה"ב ובארץ ועל הנתבעת לשאת במחציתם כך הם נותרו חייבים לרשויות המס שבארה"ב סך של למעלה מ-25,000$ המשולמים בהסכם תשלומים שהתובע הוא הפודה תשלומים אלו וחוב בארץ לבנק דיסקונט בסך של כ-30,000 ש"ח.
...
10) אין ספק כי סמכות לדון בענינם של הצדדים מסורה לבית דין נכבד זה מתוקף הדין האישי היהודי החל עליהם היותם אזרחי ישראל ומקום מושבם כמשפחה המצוי בתחום סמכותו המקומית של כבוד בית הדין.

11) מהאמור לעיל, הרי שכריכת ענייני המזונות והרכוש יחד עם תביעת הגירושין הינה טבעית ומתבקשת, כל שכן שאין בכוונת הבעל לקפח את האשה מזכויותיה וכוונותיו להתגרש מהנתבעת הינן כנות ואמיתיות."

ג) משקיבלה האשה תביעת הגירושין של הבעל, הגישה האשה כשלושה שבועות אחרי כן "בקשה להתרת נישואין וסעדים אחרים". התביעה הוגשה בבית המשפט בפלורידה, המקום בו התגוררו הצדדים לפני עלייתם ארצה. והמקום בו ממשיך הבעל להתגורר גם כיום.

להלן חלק מכתב התביעה:

"בחודש דצמבר 2005, האשה, לאור התעקשותו של הבעל, העתיקה את מקום מגוריה לרעננה, ישראל, על יסוד ההבנה שמקום המגורים הקבוע של הצדדים ימשיך להיות במחוז מיאמי-דייד, פלורידה, הבעל ממשיך להתגורר ברציפות, על בסיס זמן מלא, במחוז מיאמי – דייד, פלורידה, מזה 20 שנה או יותר.

לבית משפט זה יש סמכות על הצדדים מאחר שהבעל מתגורר במחוז מיאמי-דייד, פלורידה, וכל הנכסים אשר כפופים לתביעה זו נמצאים במחוז מיאמי – דייד, פלורידה. דין מקום עריכת הנישואין היה, וממשיך להיות במחוז מיאמי – דייד, פלורידה. האשה מסכימה לסמכות השיפוט במחוז מיאמי – דייד, פלורידה.

סמכות השיפוט המקומית הראויה היא במחוז מיאמי –דייד, מאחר שהבעל מתגורר במחוז מיאמי – דייד, פלורידה. זאת ועוד מקום השיפוט הנכון בתחום סמכות השיפוט המקומית של בית משפט זה של הסבב המשפטי, מאחר ושהוא המקום שבו הייתה העדות האחרונה לקיום קשר נישואין ללא פגם בין הצדדים בשל חיים משותפים רצופים.

הצדדים נישאו זה לזה כדין ב-20 באוקטובר 1985, בנורת' מיאמי ביץ', פלורידה.
...
הצדדים חיים בנפרד במשך מספר שנים. אולם, הם לא ראו את עצמם כבני זוג פרודים עד שהבעל הגיש תביעה להתרת הנישואין לבית הדין הדתי בישראל, בחודש מארס 2011. זו היתה הפעם הראשונה שבה הבעל הביע את כוונתו להתגרש. כאשר האישה הגישה קודם לכן בקשה בשנת 2007, הבעל שכנע את האשה למחוק את הבקשה להתרת הנישואין לאחר שאמר לה שהוא אינו מעונין בפירוק הנישואין. לאשה יש את כל הסיבות בעולם להאמין כי הבעל ניצל תקופת ביניים זו על מנת להסתיר נכסים.
...
מזונות אשה
לבעל יש בהחלט יכולת להרוויח כסף ולתמוך באופן קבוע במזונות האשה. לאשה אין כמעט כספים מספיקים לקיים את עצמה ללא סיוע זה, בהתחשב ברמת החיים שאליה הורגלה האשה במהלך הנישואין. הבעל סיפק 100% מהוצאות המחיה של האשה במשך כל תקופת הנישואין ובמשך התקופה שבה האשה התגוררה בישראל והבעל נותר במיאמי, פלורידה. זאת ועוד, השיקולים למזונות האשה תואמים את הגורמים האחרים הרלוונטיים על פי חוק פלורידה.

דמי מזונות בעלי אופי משקם.

דמי מזונות לצורך "השלמת הפער."
...
דמי מזונות זמניים.
לחלופין ו/או בנוסף לדמי המזונות האחרים שמבקשת האשה, האשה זקוקה לדמי מזונות במהלך התקופה בה תתנהל תביעה זו. לאשה אין כספים אשר יאפשרו לה לקיים את עצמה באופן מלא ללא סיוע זה, ולכן האשה מבקשת בזאת לקבל דמי מזונות זמניים עד שיינתן פסק דין להתרת הנישואין בתביעה זו.

מזונות בסכום כולל.
לחלופין ו/או בנוסף לדמי המזונות האחרים שמבקשת האשה, האשה מבקשת מבית המשפט לפסוק לה דמי מזונות בסכום כולל: מתוך הכספים שיתקבלו ממכירת בית המגורים של בני הזוג ב- [...] (להלן: – "בית המגורים של בני הזוג"). בית המגורים של בני הזוג נמכר ב-16 באפריל 2007 או בסמוך למועד זה. על פי מידע וידיעה הבעל הסתיר או פיזר את כספי המכירה של בית המגורים של בני הזוג.
...
זכויות והטבות ממקום העבודה.
במהלך תקופת הנישואין וכתוצאה מהעסקתו של הבעל נצברו זכויות וכספים בצורה של חסכונות לפרישה, פנסיה, השתתפות ברווחים, אנונה, פיצוי נדחה, תגמולים במקרה מוות או תוכניות ביטוח שיש לחלק על פי החוקים החלים של פלורידה.
...
יחסי אמון
במהלך הנישואין, הבעל נטל נכסים מסוימים אשר שייכים לשני בני הזוג ביחד או נטל הכנסה אחרת של בני הזוג, כספים או נכסים ורכש באמצעותם נכסים אחרים וגרם שיירשם זכות הקניין על שם הבעל בלבד או השתמש בהם על מנת להשיג נכסים אשר עתה רשומים על שם הבעל בלבד. נכסים אלה מוחזקים כיום על ידי הבעל בנאמנות עבור ולטובת האשה, ועל בית המשפט להעניק לה את מלוא זכויותיה בנכסים אלה. הבעל נהנה בכל זמן מאמונה של האשה, והבעל פעל כאיש אמונים של האשה, והבעל גרם לאשה להאמין, והאשה אכן האמינה, כי הבעל מחזיק את זכות הקניין בנכסים אלה בנאמנות לטובתה. אם יותר לבעל להמשיך להחזיק במלוא הזכויות בנכסים אלה, אזי הבעל יתעשר שלא כדין על חשבון האשה, ואין להתיר היווצרותו של מצב כזה לא על פי דיני היושר ועל על פי המצפון הטוב.
...
צו מניעה שיאסור על העברת נכסים.
האשה מאמינה, ועל כן טוענת כי הבעל עלול להסתיר, להעביר או להסיר את נכסיו וכספיו, כולם או מקצתם, תוך פגיעה באשה, אם בית משפט זה לא יתן צו אשר ימנע ממנו לעשות כן. לבעל לא יגרם כל נזק ממתן צו אשר אוסר על ביצוע העברות או דיספוזיציות של נכסים כלשהם ללא הסכמת האשה או צו של בית המשפט. את הרוב המכריע של נכסי הבעל יכול הבעל לשעבד, למכור, להעביר או להוציא מרשותו בנקל. האשה תפגע באופן שאינו ניתן לביטול על ידי פעולות כאלה של הבעל, ומאמינה כי תפגע אם הבעל לא יוגבל ולא יאסר עליו להעביר נכסים, לשעבדם, למשוך ידו מהם, למכור אותם ללא מתן הודעה, או אם יתאפשר לבעל להרשות העברה, שעבוד, משיכת יד, מכירה, או העברה של נכסיו, או באם הבעל יעביר כל נכסים או יעשה כל שינויים בפוליסות הביטוח שלו, בביטוחי הבריאות שלו או בביטוחים האחרים שלו, או בהטבות המגיעות לו בשל עבודתו מאלה שהיו קיימים לפני הפירוד בין הצדדים, עד למתן צו נוסף על ידי בית המשפט. הבעל אילץ את האשה להסכים לחתום על העברת זכותה לסך של לפחות 30,000$ מתוך כספי פנסיה על ידי שאיים עליה, אילץ אותה וגרם לה לוותר על זכויותיה הנובעות מקשר הנישואין מבלי שיאפשר לאשה להבין מה עושה הבעל בכסף ומדוע. יש לחייב את הבעל לתת הסבר מלא לפיזור נכסי בני הזוג כאמור, וכן להסביר את פיזור הכספים שנובע ממכירת בית המגורים של בני הזוג."

ע"כ לשון חלקים מכתב התביעה של האשה.

ד) אין ספק שהתנהלות הצדדים הינה על פניה, לא הגיונית. הבעל המתגורר דרך קבע בארה"ב מגיש תביעתו לבית הדין בישראל. לעומתו, האשה מתגוררת דרך קבע בישראל, מגישה תביעתה בארה"ב. וברור שהגשת התביעות של כל אחד מיחידי הצדדים במקום מגוריו של משנהו הפחות נוח לו, הינה מתוך ההנחה שכל אחד מיחידי הצדדים יוכל למקסם את תוצאות תביעתו במקום שהגישה.

שני הצדדים אינם דבקים באמת בכתבי תביעותיהם. הבעל באמירתו שמקום מושבם כמשפחה הינו בישראל, אכן משפחתו גרה בישראל אבל לא ניתן לומר על הבעל שגם הוא, מקום מושבו בישראל. גם אמירת האשה בכתב תביעתה שהצדדים עלו לישראל בשנת 2005 על יסוד ההבנה שמקום מגוריהם הקבוע יהיה בפלורידה, אינו אמת, ואין ספק שהצדדים עלו על מנת להשתקע בישראל, והאשה עכ"פ השתקעה בישראל.

ב-14/03/11 קבעה מזכירות בית הדין מועד לדיון ל-08/05/11.

כשבועיים אחר כך הגישה האשה תביעתה בביהמ"ש בפלורידה.

ב-28/04/11, זמן רב אחרי שתביעת הגירושין והמועד שנקבע לה, הודע לאשה, הגישה האשה בקשה לדחות הדיון מכיוון שלצדדים נקבע מועד לדיון בבית המשפט בפלורידה ב-03/05/11.
מחמת קוצר הזמן שבין הגשת הבקשה למועד שנקבע לדיון בבית המשפט בפלורידה, ועל סמך ההנחה שמכיוון ששני הצדדים צריכים להתייצב בבית המשפט בפלורידה ויקשה עליהם להופיע בית הדין לאחר חמשה ימים, נענה בית הדין לבקשת ביטול מועד הדיון וקבע מועד חדש לדיון ליום 25/05/11.

עוד באותו יום הוגשה בקשה בהולה של ב"כ הבעל שז"ל:

"1) המבקש הינו אזרח ישראל הגר בארה"ב ושם עובד במשרד עו"ד במשרה מלאה.

2) המבקש רכש כרטיס טיסה להגיע לישראל לצורך הדיון שהיה ליום 08/05/11 בשעה 10:00 (להלן: "הדיון הקודם").
...
3) המשיבה קיבלה את ההזמנה לדין, לא הגישה כתב הגנה ולא הודיעה על קבלת יצוג אבל היא כן מיהרה להגיש תביעה בארה"ב תוך כדי נסיון בוטה ומכוער לעקוף את סמכותו של בית הדין כאן במדינת ישראל ולקבוע עובדות בשטח באילו הסמכות הנתונה היא בארה"ב.

4) דחיית הדיון יסב נזק דיוני וכלכלי כבד למבקש ולפיכך מבוקש החזרת הדיון ליום 08/05/11 וכל שכן שהמבקש תאם את יומנו בחו"ל בבית משפט פדראליים שונים בהתאם להחלטת כבוד בית הדין ולא ניתן עוד לשנות את המועדים שוב."

לבית הדין הוגשו בקשות נוספות משני הצדדים בנוגע לקביעת מועד הדיון.

עקב העובדה שהבעל הגיע לארץ והאשה שהתה בארה"ב לצורך הדיון בביהמ"ש, קבע בית הדין מועד חדש לדיון ל-ח' אייר תשע"א (12/05/11).

בדיון זה אמרו הצדדים:

"הבעל: כבר שבע שנים גרים בנפרד כמו זרים, אני כבר לא מכיר את הפנים של אשתי, אני שונא אותה, והיא שונאת אותי, היא עשתה לי בושות, היא הסתובבה בכל יוני סיטי וסיפרה בקהילה שאני משוגע, והיה לי בושות, גם לפני הילדים היא השפילה אותי, כבר כמה שנים אין יחסי אישות, על אף שאני אובססיבי בעניין זה, לפחות שנתיים, גם בזמן שהייתי בארץ, אני לא בוגד בה, לא נגעתי בבחורות. לאשתי יש חברות שבוגדים בבעליהם, וזה פוגע בי ההתחברות איתם.

האשה: אני לא רוצה להתגרש, אבל אין לי ברירה לאור המצב שנוצר אלא להסכים להתגרש, אני הייתי בארץ והוא היה בארה"ב, עבדתי קשה בשביל להתפרנס.

לבעלי כשהיה מגיע ארצה היה קשר עם [י' א'] [שהתחתן והתגרש ממנה], והיה נפגש איתה ויוצא איתה בשבתות ואף כתב לה מכתבי אהבה. לאור המצב ולאור תביעת הבעל, אני מוכנה להתגרש.

בעלי הוא מאוד אובססיבי, כלפי וכלפי הילדים, ואני מפחדת ממנו."

ה) יש לציין שעוד לפני הדיון ביקשה האשה להוציא צו כנגד הבעל המונע כניסתו של הבעל לבית בו היא מתגוררת. מכיוון שהבקשה הוגשה בתיק התביעה של הבעל, בית הדין לא נענה להוצאת סעד לאשה שאין לה תיק תביעה עיקרי. ולפיכך פתחה האשה ב-03/05/11 תביעה לשלום בית במסגרתו ביקשה להוציא צו הרחקה כנגד הבעל מביתה. וז"ל כתב תביעתה:

"הבעל גר בארה"ב ומזה כ-6 שנים לא היה בארץ. הבעל הגיש נגד האשה תביעת גירושין בבית הדין לא כנה ושלא בתום לב. האשה אינה מעונינת להתגרש, האשה כיום נמצאת בחו"ל, היא נסעה לארה"ב לצורך דיון בעניין הצדדים הבעל הגיע לארץ במפתיע ומאיים להיכנס לדירת האשה בניגוד לרצונה. הבעל מעולם לא גר ולא ביקר בדירת האשה. האשה תפרוס את טענותיה בפני בית הדין במועד הדיון שנקבע."

לבית הדין לא היה ידוע באותה עת שהאשה הגישה תביעה להתרת נישואין בבית המשפט בארה"ב. אין ספק שהתנהלות האשה בהגשת תביעה לשלום בית בבית הדין אחרי הגשת תביעה לגירושין בבית המשפט בארה"ב, הינה התנהלות שקרית ולא כנה בעליל. גם עובדות נוספות המוזכרות בכתב תביעה זה, אינם מדויקות. כמו כן, אין ספק שהגשת התביעה בבית המשפט בארה"ב אחרי שהבעל הגיש נגדה תביעה בבית הדין, נעשתה בכדי להפקיע סמכותו של בית הדין, וברור שהתנהלות זו גובלת בחוסר תום לב קיצוני. ועיין לקמן אם יש להתנהלות זו השלכות לגבי קביעת הסמכות השיפוטית.

יש לציין עוד שאחרי הדיון שנערך בפנינו ואחרי שהצדדים התבקשו להגיש סיכומים בעניין הסמכות, הודיעה האשה לבית הדין שעזבה את הארץ וחזרה להתגורר בפלורידה, ולפיכך אין צורך בקיום דיונים בארץ. אין ספק שגם מעשה זה נועד בכדי להפקיע סמכות בית הדין, אך ברור שאם בית הדין קנה סמכות בעת הגשת התביעה, הסמכות לא תפקע בעקבות עזיבת הנתבעת את הארץ.

בין כך ובין כך כיוון שהובהר בדיון ששני הצדדים רוצים להתגרש, הצדדים הגישו תביעות הדדיות לגירושין ואין ספק שפניהם לגירושין, לפיכך יש לקבל תביעת הבעל ולקבוע שעל הצדדים להתגרש זה מזו, (ועיין לקמן בעניין סמכות בית הדין לדון בתביעת הגירושין), ומעתה כיוון שקיבלנו תביעת הגירושין, ממילא יש לדחות תביעת שלום הבית של האשה, ועם דחיית התביעה מתבטלים הסעדים שניתנו לתביעה זו.

ו) בדיון זה העלו הצדדים טענותיהם בעניין הרשות השיפוטית שלה הסמכות לדון בעניינים הממוניים שבין הצדדים.

ב"כ הבעל אמר:

"אנחנו מבקשים שביה"ד יקבע שהסמכות לדון בענייני הגירושין הרכוש והמזונות נתונה לביה"ד הרבני, ולא לביהמ"ש בארה"ב.

אין לבני הזוג רכוש, יש 90 אלף דולר ע"ש הגברת, יש את המשרד שלו שממילא לא פעיל, ויש את התביעה האזרחית בארה"ב שבמסגרתה, היא דורשת שהבעל ישלם לה 5000 $ לכל חייה גם לאחר הגירושין.

תביעה הוגשה בארה"ב, כאשר הגברת חיה בארץ מזה שבע שנים, כאשר הבעל גם הוא היה בארץ, המצב הנפשי של הבעל לא טוב, הוא סובל מכפייתיות, והאשה הלכה לקהילה שם וספרה שהבעל משוגע, והאשה למרות שהם אזרחי ישראל, היא תובעת מזונות שם בארה"ב.
...
1) ע"פ חוק שיפוט בתי דין רבניים, מכיוון שהצדדים אזרחי ישראל אף אם הבעל לא תושב מספיק שהנתבע צריך לגור בארץ, ולגבי התובע אין צורך שיגור בארץ בשביל שתהיה סמכות.

2) התביעה הוגשה שלושה שבועות לפני התביעה שהגישה האשה בארה"ב.
...
3) לגבי הרכוש בארה"ב, אין דירה בארה"ב, מכרו אותה, ואין כאן מיליון דולר, על הדירה היתה משכנתא 600 אלף דולר, אין רכוש אין בית, הכסף שיש בחשבון הוא של האשה, התביעה שם זה לא לרכוש, רק תביעה למזונות לכל חייה.

4) היא לא אומרת שלביה"ד אין סמכות לדון, אלא היא אומרת שהפורום הנאות לדון בעניין הוא בארה"ב.

5) הצדדים נישאו כדת משה וישראל, והמקום הראוי לדון בענייני הגירושין והכרוך להם הוא בבית דין רבני, כי בארה"ב הגירושין יהיו רק אזרחית.

6) האשה חיה 6 שנים בארץ, למעשה במציאות גם הבעל גר בארץ, שהרי הבעל עשה עליה לארץ, הוא עבד כאן בארץ, נכון שהוא קם ונסע לארה"ב, זה רק בשביל לפרנס ולהחזיק את עצמו."

לעומתו אמרה ב"כ האשה:

"שהבעל יספר לביה"ד באיזה רכב פאר הוא נוסע, ואיך זה מסתדר עם טענות הבעל שאין לו כסף.

ישנם נתונים לא מדויקים, הזוג חיו ברמה גבוהה כל השנים, יש לו שני משרדים בארה"ב, הוא מכר הבית שלו במליון דולר, הזוג גרו באזור הכי יוקרתי בארה"ב, הזוג חיו חיים טובים, הם עלו לארץ ביוזמת הבעל, האשה לא רצתה לעלות לארץ, הוא ניסה מזלו כאן בארץ, ולא הצליח להשתלב הוא עבד במשרד [...], וחזר לארה"ב.

לאשה נודע שהוא מתחיל להבריח נכסים, הבעל השתלט על כל הרכוש, הוא נתן לה כרטיסי אשראי ומזה היא חיה, המשרדים המוניטין וההשקעות של הבעל הכל נמצא בארה"ב, והאשה כאן בארץ גרה בדירה בשכירות, ורכב שנוסעת בו 14 שנה, עד לפני שנה וחצי הם גרו בבית יפה, ולפני שנה וחצי ביקש הבעל לעבור לדירה קטנה של ארבעה חדרים, האשה מורה לשיעורים פרטיים.
...
הבעל חי שם, עובד שם, הוא מרוויח שם, הוא נטש את משפחתו, המוניטין שלו נמצא שם בארה"ב, הוא התחיל להבריח נכסים, הוא הרי עובד בזה הוא עוסק בפירוק שותפות, זה מה שהוא עושה עכשיו לאשתו, ולכן הוא מגיע לארץ, ומבקש שהסמכות תהיה פה, הוא כבר שבע שנים לא בארץ, מה קרה שפתאום חזר ארצה? למה שלא ישלם מזונות לאשתו?
...
הוא לא רוצה לפרנס אותה, ולא את הילדים, הוא רוצה להתנער מהמשפחה, הוא רועה בשדות אחרים ואנחנו נוכיח זאת לביה"ד.
הרי אם ביה"ד ידון על הרכוש, נצטרך להביא רו"ח מארה"ב, נצטרך אקטואר מארה"ב, נצטרך לתרגם את פסקי הדין של ביה"ד, וכל הדברים הללו יעלו הון תועפות לאשה, אנו מתחננת, האשה הולכת לבתי חולים, מדובר באשה צדיקה, לא מגיע לה שהבעל ינשל אותה מהנכסים ששייכים גם לה.

הוא רוצה לזרוק את האשה בגפה, וזה הסיבה שהוא פתח תיק כאן בישראל בביה"ד, אין סיבה אחרת למה שהוא יגיע ארצה ויתבע את התביעה בארץ."

בית הדין הורה לצדדים להגיש סיכומיהם לעניין הסמכות.

ז) הצדדים הגישו סיכומיהם לעניין הסמכות.

האשה בסיכומיה כותבת:

"על ביה"ד הרבני הנכבד לומר את דברו, ולהצהיר קבל עם ועדה, כי בית הדין הרבני בישראל אינו כלי שרת בידי בעלים יהודים ברחבי העולם, המחפשים לנשל את נשותיהם מזכויותיהן ולהשליכן לעת זקנה. בפרט לא, כאשר מדובר בבעל המפרנס את אשתו מזה 25 שנה, מרוויח מאות אלפי דולרים בשנה (ואף משלם לעו"ד שלו בישראל סך של 80,000$ לצורך הליכים אלו), וכעת בא ומשקר ביודעין לבית הדין הרבני הנכבד, וטוען שאין לו כספים!
...
האשה אינה מסתירה כי עצם המעבר לפלורידה קשור לסכסוך עם הבעל ואף נובע ממנו, אולם אין מדובר ב"טקטיקה" או במעבר "פיקטיבי". אמנם, לא היו לאשה כל תכניות לשוב לחו"ל והיא אף לא רצתה בכך, אולם מזה כמה חודשים הבעל הפסיק לשלוח לה כספים ולשלם את שכר הדירה, והיא אינה יכולה לקבל את תמיכת הקהילה לטווח ארוך. נוסף על כך, אין לאשה את הכוחות והמשאבים לנהל הליכים משפטיים בשתי חזיתות, בארץ ובחו"ל, ואף לא את האמצעים הכלכליים לשלם הן לעו"ד בארץ והן לעו"ד בחו"ל, במיוחד כאשר היא נתונה ללחץ תמידי וחיה בחשש פן היא תיזרק לרחוב, לאחר שבעלה מזה 25 שנה, הפסיק בבת אחת ובאופן פתאומי לכלכל אותה! בארה"ב האשה תוכל לפעול לאכיפת החלטת בית המשפט שם, אשר כבר חייב את הבעל לשלם לה מזונות אזרחיים זמניים. האשה מקווה שהיא תוכל לחזור ולהתגורר בארץ בעתיד, לכשיתאפשר לה הדבר כלכלית.
...
הבעל טוען כי אין נכסים בחו"ל, למרות ששם נמצא רוב הרכוש, כולל שני משרדי עו"ד, ויש לו שם הכנסות של מאות אלפי דולרים בשנה (רצ"ב טפסי מיסים לשנת 2009, מסומנים "א/2". וכן ר' סע' 8 -10 להלן). הבעל הגיש תביעת גירושין בארץ דווקא, שיקר והסתיר מכבוד בית הדין את הרכוש הרב של בנה"ז שבארה"ב, במטרה למנוע מהאשה את המגיע לה. הבעל יודע היטב כי אין לבית הדין את הכלים והאפשרות להתחקות אחר רכושו וזכויותיו בחו"ל, ועל ידי כך הוא מתכוון לנשל את האשה מזכויות אלו, ולכך, אל לו לבית הדין הרבני הנכבד לתת את ידו.
...
מצד אחד, אין חולק כי יש לבית הדין הרבני הנכבד סמכות לדון בענייני הגירושין, ומצד שני, לא יכול להיות חולק כי אין לבית הדין הרבני סמכות לדון ברכוש הצדדים המצוי בחו"ל, מאחר ורכוש זה כלל לא נכרך בתביעת הגירושין ולא הוזכר שם (ולמעשה, הבעל הכחיש קיומו של רכוש בחו"ל). בתביעתו, הבעל כלל לא עתר שבית הדין ידון בעניין הרכוש המצוי בחו"ל ולא ביקש סעד כלשהו ביחס לרכוש זה. לכן, שאלת הסמכות נוגעת לרכוש הצדדים המצוי בארץ.
...
להלן פירוט חלק מהרכוש המצוי בחו"ל, אותו לא ציין הבעל כלל:

 שני משרדי עריכת דין בפלורידה בבעלות הבעל, המנוהלים באמצעות חברה שבבעלותו והקרויה על שמו: [...] לא ידוע לאשה איזה רכוש רשום על שם החברה. (רצ"ב תדפיס מתוך אתר האינטרנט של המשרד, מסומן "ה/1").

 חשבונות בנק וחסכונות/השקעות אלו תמיד היו בשליטתו המלאה של הבעל, ועל כן אין לאשה אפשרות להביא מסמכים הנוגעים לכך ו/או לספק מידע מלא אודות זכויות אלו. ברי, כי לבעל מספר חשבונות בנק בארה"ב, חשבון פרטי לצורך תשלום הוצאות המחיה שלו, וכן חשבונות עסקיים. זה לאחרונה הוא הזכיר, במכתב ששלח לב"כ האשה בחו"ל, חשבון בבנק citibank בחו"ל (אולם לא ניתן להציג מכתב זה בבית הדין ללא הסכמת הבעל).


 רכב יוקרה חדש מסוג לקסוס, המשמש אותו בארה"ב (ר' עמוד 3 לפרוטוקול הדיון בפני בית הדין הרבני הנכבד, שם לא הכחיש הבעל את הדבר, וכן העמוד הרלבנטי מפרוטוקול הדיון האחרון בארה"ב, שם מודה הבעל שהוא נוהג ברכב לקסוס, בליסינג, רצ"ב מסומן "ה'2").

 כספים המוערכים בסך של כ-1,000,000 $, שנתקבלו ממכירת בית המגורים של הצדדים בשנת 2007.

 נאמנות על שמו של הבעל, אשר חוסלה על ידו חודשים בודדים לפני הגשת תביעתו לגירושין. לא ידוע לאשה מה נעשה עם כספים אלו, בסך של כ-30,000$ (רצ"ב, מסומן "ו", מסמכים אשר הבעל אילץ את האשה לחתום עליהם, מבלי שהבינה את פשרם).

 מקום המגורים של הבעל בפלורידה והמיטלטלין בדירה.

 זכויות פנסיוניות ואחרות.
...
כידוע, מטרת הכריכה הינה לאפשר לצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם באופן יעיל ובפני ערכאה אחת, אולם במקרה שלפנינו, אין כל אפשרות "לוותר" על ההליכים המתנהלים בארה"ב, וזאת מכמה סיבות:

(א)הבעל לא כרך את הרכוש המצוי בחו"ל (אשר חלקו מפורט לעיל), וממילא, על בית המשפט בארה"ב לדון ברכוש זה.

(ב) לאשה זכויות שונות מכח הדין האמריקאי שאינן מוכרות בארץ (כגון הזכות למזונות לאחר הגירושין), ואין כל אפשרות לדון בעניינים אלו בארץ.

(ג) ישנו קושי מובנה בקיום הליכים בבית הדין הרבני בארץ, כאשר בפני בית הדין הרבני הנכבד נפרסת תמונה חלקית בלבד אודות רכושם של הצדדים. במיוחד כאשר ידו של אחד הצדדים (הבעל) על העליונה, והוא שולט במלוא הרכוש, ומתאפשר לו להסתיר מידע מהותי. אין לבית הדין הנכבד את הכלים לדרוש פרטים ומסמכים, וליתן צווים לבעל ו/או לצדדים שלישיים בארה"ב לצורך קבלת המידע הרלבנטי ביחס לרכוש הצדדים. אף אם יחליט בית הדין הרבני לדון אך ורק ביחס לרכוש המצוי בארץ (מאחר, וכאמור לעיל, הבעל כלל לא כרך הרכוש בחו"ל),הרי שבית הדין יאלץ לדון, תוך שמוצגת בפניו תמונה חלקית בלבד אודות נכסי הצדדים, ותוך שהוא נותן הוראות ביחס לרכוש המצוי רק בחזקתה של האשה, ולא ביחס לנכסים המצויים בחזקתו של הבעל. דבר זה עלול לגרום לעיוות דין חמור !
...
כמו כן, כמוסבר לעיל, בכל מקרה יהיה צורך לקיים הליכים בארה"ב, בכל הנוגע למזונות שלאחר גירושין, ואין כל טעם בקיום הליכים כפולים שלא לצורך."

הבעל בסיכומיו, סיכומים שהוגשו לפני שהוגשו סיכומי האשה, כותב:

"בשל פיטוריו חזר הבעל לעבוד בארה"ב, אך הוא עדיין תושב ישראל, ושוהה זמנים רבים ישראל, לרבות בחופש לתקופה של חודשיים (בכל שנה).

לבני הזוג אין כל נכסי נדל"ן בארה"ב (למעשה אין להם רכוש ממשי בארה"ב).
...
שני בני הזוג יהודים, שניהם אזרחי ישראל, שניהם נמצאו פיזית בישראל (במועד כלשהו מאז הגשת התביעה) ועל כן אין מחלוקת שהסמכות, עפ"י סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, נתונה לבית הדין הרבני בתביעת הגירושין ובכל הכרוך אליה.
...
אין כל ספק כי הפורום הנאות והנכון לדון בסוגיית המזונות של האשה הינו בית הדין הרבני בישראל. והדברים מתבקשים מאליהם: הרי האשה הינה תושבת קבע בישראל, כאן היא חיה, כאן היא ניזונה ומתכלכלת, ואין כל טעם והיגיון בכך שבית המשפט בארה"ב ידון בסוגיית מזונותיה.
...
המצב נכון גם לעניינים הרכושיים. אכן, לו היו לבני הזוג נכסי מקרקעין בארה"ב, ניתן היה אולי לסבור שביחס לנכסים אלה הפורום הנאות הינו בארה"ב (אף שגם סברה זו אינה נכונה, שכן אין מניעה שבית הדין בארץ ידון אף בנכסים שבחו"ל, וכבר היו דברים מעולם).

ברם האשה אינה טוענת כלל שלבני הזוג נכסי נדל"ן בחו"ל, וטענתה היא שהיא אינה יודעת כלל מה יש לבעל.

עיון בתביעתה לבית המשפט בארה"ב מלמד שאין בו פירוט של נכסי נדל"ן או נכסים אחרים, ותביעה כללית ביותר !."

כפי שציטטנו, הבעל טוען שאין לצדדים רכוש משותף בחו"ל, למעשה לטענתו, אין לצדדים רכוש בארה"ב.

הצדדים בסיכומיהם מעלים הזיקות של הצדדים. לטענת הבעל, רוב הזיקות הינן לארץ, ולטענת האשה רוב הזיקות לארה"ב.

ח) אין ספק לבית הדין שתביעת הגירושין הינה כנה, דהיינו שהבעל רוצה להתגרש מאשתו. הצדדים פרודים למעשה כארבע שנים. האשה הגישה בשנת 2007 תביעת גירושין בארה"ב, ועתה חזרה והגישה תביעה להתרת נישואין. האשה הגישה וקיבלה בבית הדין צו הגנה, צו המונע כניסתו של הבעל לבית בו היא מתגוררת. גם האשה מודה בסיכומיה שאין ספק שלבית הדין יש סמכות לדון בתביעת הגירושין, והמחלוקת שבין הצדדים הינה לגבי הערכאה שתדון בעניינים שנכרכו בתביעת הבעל, דהיינו מזונות וחלוקת רכוש. לכשנמצה את הדברים, מחלוקת הצדדים הינה לעניין מזונות שאחרי הגירושין. עניין שלא נכרך למעשה בתביעת הבעל. שהרי על פי הדין הנוהג במדינת ישראל אין הבעל חייב במזונות אחרי הגירושין. לעומתו, האשה רוצה שהתביעה תדון בבית המשפט בארה"ב, שם נוהג הדין של תשלום מזונות גם אחרי הגירושין.

מחלוקת נוספת בין הצדדים הינה היכן ידונו ענייני הרכוש שיש או שאין לצדדים בארה"ב.
לטענת הבעל, אין ברשותו רכוש בארה"ב ולפיכך לא כרכו ולא הזכירו בתביעה. לטענת האשה, לצדדים רכוש וזכויות בארה"ב, רכוש שלטענתה הבעל מנסה להעלים.

מה שעלינו לברר הוא:
(א) מהיכן נובעת סמכות בית הדין לדון בתביעת הגירושין.
(ב) לכשיקבע מקור הסמכות, יש לנו לבחון האם יש סמכות חוקית לבעל לכרוך העניינים הכרוכים בתביעת הגירושין.
(ג) באם יקבע שאכן יש לבעל אפשרות לכרוך העניינים הנ"ל בתביעת הגירושין, חובה עלינו לבחון האם התקיימו התנאים הנצרכים על פי חוק.
(ד) אם יקבע שאין מניעה חוקית לבית הדין לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין, עלינו לבדוק האם הפורום הנאות לדון בעניינים אלו הוא בית הדין, או שיש להשאיר הסמכות לדון בעניינים הכרוכים בתביעת הגירושין לבית המשפט בפלורידה.

ומעתה נבחן מהיכן נובעת סמכותו של בית הדין לדון בתביעת הגירושין. הנה אין ספק שלפי התיקון לחוק משנת תשס"ה, לבית הדין סמכות מהבחינה הבינלאומית לדון על פי סעיף 4 (א). שהרי אף אם נקבע שמקומו הקבוע של הבעל הינו בארה"ב, הרי עכ"פ אין ספק שמכיוון שמקום מושבה של האשה-הנתבעת בישראל, כמו כן, שני בני הזוג הינם אזרחים ישראלים. לפיכך יש לבית הדין סמכות לדון בתביעת הבעל בין לפי סעיף א (1) ובין לפי סעיף א (2). אמנם אם סמכותו של בית הדין תהיה רק לפי סעיף זה, בית הדין לא יוכל לדון בהתרת הנישואין האזרחיים, אחרי שהאשה הגישה תביעה להתרת נישואין בבית המשפט בפלורידה כפי שקובע סעיף 4 (א) ב (2) לחוק.

כמו כן, באם סמכות בית הדין לדון בתביעת הגירושין הינה בהתאם לסעיף זה, אין אפשרות לבעל לכרוך עניינים הכרוכים בתביעת הגירושין בתביעתו, וכפי שקובע סעיף 4 א) (ה): "אין בהוראות סעיף זה כדי להקנות לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בעניינים הכרוכים בגירושין", ומשכך נפלה ממילא כריכתו של הבעל.

ט) לפיכך עלינו לבחון האם במקרה שלפנינו יש לבית הדין סמכות לדון על פי סעיף 1 לחוק שז"ל:

"ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי הדין הרבניים."

כפי שנקבע בפסיקה לצורך קביעת סמכות בית הדין צריכים 3 תנאים:
1) יהודים.
2) בישראל.
3) אזרחי המדינה או תושביה.

במקרה שלא מתקיימים שלושת התנאים, אין לבית הדין סמכות על פי סעיף 1 לחוק. אמנם באם מתקיימים שניים מהתנאים שהצדדים יהודים ואזרחי המדינה, עדיין יש לבית הדין סמכות לפי סעיף 4 (א) (2) וכפי שכתבנו לעיל.

הצדדים נולדו בארה"ב. משפחות המוצא שלהם נמצאות בארה"ב. שפת הדיבור של שניהם הינה אנגלית ושניהם כמעט ולא מבינים עברית (כפי שהתברר בדיון שנערך בפנינו). הצדדים נישאו בארה"ב בתחילה בנישואין אזרחיים ב-20/10/85, וב-25/10/85 נישאו כדמו"י.

לבעל משרד עו"ד בארה"ב ושם התפרנס. בשנת 2005 עלו הצדדים לארץ. ומאז מתגוררת האשה בארץ. האשה נותנת שיעורים פרטיים באנגלית לפרנסתה. אין לאשה נדל"ן בארץ והיא מתגוררת בדירה שכורה. ברשותה רכב ישן המשמש אותה. וכן ברשותה מיטלטלין המשמשים אותה בדירתה.

אין ספק שהאשה הינה יהודיה אזרחית ישראל ותושבת ישראל ובעת הגשת התביעה היתה בישראל. ולפיכך אין ספק שהתקיים בה התנאי ב"ישראל" שקבע המחוקק.

ולפי זה בנידון דידן אף שהבעל-התובע אינו גר בארץ, עכ"פ הוא יהודי אזרח ישראלי שהגיש תביעתו בבית הדין באמצעות ב"כ ושהה אחרי כן בארץ ובזה מתקיים לגביו התנאי של "בישראל."

ולפיכך יש לבית הדין סמכות לדון בתביעת הבעל גם מכח סעיף 1 לחוק בתי דין רבניים, ולא רק מכח סעיף 4א' לחוק.

י') אך עדיין יש לבחון האם התקיימו התנאים להקנות סמכות לבית הדין לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין על פי סעיף 3 לחוק.

ולפני שנדון במקרה הפרטי שלפנינו נקדים ונברר המצב המשפטי לגבי סמכות בית הדין לדון בתביעת גירושין ובכל העניינים שנכרכו בה.

כידוע, על פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953:

"הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג."

בית המשפט העליון קבע שלושה מבחני עזר, על מנת למנוע ניצול לרעה של הסדר הכריכה על ידי מי מבני הזוג: ראשית, נדרש כי תביעת הגירושין תהא כנה: שנית, נדרש כי הכריכה תהא כנה: ושלישית, נדרש כי הכריכה תיעשה כדין (ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד (4) 155, 157). רק בהתקיים שלושת התנאים האמורים, ירכוש בית הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודית בעניינים שנכרכו בתביעת גירושין, כאמור בסעיף 3 לחוק.

כדי להוכיח על כנות או אי כנות בכרוך בתביעת הגירושין, יש לבדוק האם נעשה בה הפירוט כנצרך. הפרוט של ענייני הרכוש בתביעת הגירושין מחד גיסא, והבקשה הכללית, שבית הדין ידון ויפסוק בעניין הרכוש המשותף וחלוקתו, מאידך גיסא, מובילים למסקנה כי הבעל התכוון להכליל בתביעתו בבית הדין את כל ענייני הרכוש שבין הצדדים.

באם ברור לנו שכוונת הבעל בכריכת ענייני הרכוש לתביעת הגירושין, הינה שביה"ד יכריע בכל ענייני הרכוש של מי מהצדדים. לאור זאת, ככל שיש צורך בתיקון כתב התביעה, יש לאפשר לפעמים את תיקונו, כך שהוא יכלול פירוט מקיף יותר. וראה השוואה: ע"א 1327/90, שיבת נ' שיבת, פ"ד מה (3) 878,880:

"... אומנם ניתן היה בשעתו לכרוך את ענייני הרכוש המשותף בתביעת גירושין, ואף אם פריטי הרכוש הנ"ל לא אוזכרו במפורש בתביעת הגירושין, ניתן היה לדון בעניין תוך תיקון כתב התביעה ופירוט הרכוש, לו עלה הדבר במהלך הדיון בפני בית הדין הדתי."

המצב המשפטי לעניין זה סוכם ע"י סגן הנשיא שנהב ב- תמ"ש (תל אביב) 24900/99 – פלוני נ' אלמונית תק – מש 2000 (2),161 עמ' 165:

"1. נפסק ע"י המשנה לנשיא כב' השופטת מ.בן פורת: "לאור כנותה של תביעת הגירושין, יש לדעתי, להיזהר בהסקת מסקנה של חוסר כנות בכריכת נושאים הנוגעים והחשובים לתביעה זו, כדי שיתבררו יחדיו."

(רע"א 275/87 פלד נ' פלד, פד"י מא (518 (4 בעמ' 520).
פרופ' רוזן צבי בספרו בין קודש לחול (תש"ן) 55 כותב:

"כנות תביעת הגירושין עשויה ברוב המקרים להוות ראיה כמעט מכרעת לכנות הכריכה."

2. האם העדר פרוט של כלל הנכסים בתביעת הגירושין פוגם בכנות הכריכה?

לשאלה זו התייחס ביהמ"ש העליון בע"א 617/78 בן יחזקאל נ' בן יחזקאל, פד"י לג (1) 696 שם נפסק:

"היעדר פרוט בתביעת הבעל אין בו כדי לפגוע בסמכות בית הדין הרבני ועניין זה יכול לבוא על תיקונו מהלך הדיון שם."

וכן בע"א 739/87 חדוה בבלי נ' שמואל בבלי (לא פורסם) ניפסק ע"י כב' הנשיא:

"אינני מקבל את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תיבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט מלא וממצה של כל רכושו. פירוט כאמור יכול ויידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא."

כמו כן נפסק ע"י כב' השופט טל, בע"א 1565/94 מנדלברג, פד"י מט (5) 174, 171 ליד האות ב':

"...זאת ועוד אף כתב תביעה אשר אינו מפרט את מכלול הזכויות הרכושיות, אינו מעיד על חוסר כנות."

לעומת זאת בע"א 423/79 צברי נ. צברי פד"י לה (4) 242, בעמודים246-247 נפסק:

"...אין די בכך שייאמר על ידי אחד מבעלי הדין, כי הנושא שבמחלוקת כרוך בעניין הגירושין, אלא... נחוץ – כדי שהעניין יחשב ככרוך – שהצדדים או אחד מהם בפועל ממש יכרוך אותו בתביעת הגירושין. כיצד עליו לעשות זאת ? בדרך של בקשה מבית הדין שיכריע באותו עניין. זאת ועוד, אין די בהזכרת העניין גרידא בפני בית הדין אם אין מונחת ביסוד אמירת הדברים הכוונה הברורה שבית הדין יכריע בדבר אותו עניין (ע"א 316/65 בעמ' 11, וכן ע"א 139/75) אולם,גם בכך לא סגי. גם כאשר בעל דין מפרש בתביעתו בבית הדין הרבני, כי הוא כורך תביעת הגירושין בענייני מזונות, או ענייני רכוש מסויימים, עדיין הוא צריך להראות, שכריכה זו הינה אמיתית וכנה, ונעשית בתום לב ולא רק כדי לשלול מבעל הדין האחר את דרכו אל בית המשפט האזרחי..."

ובהמשך בעמ' 249:

"הניסוח בעניינינו הוא סתמי מאוד, ומשום כך אפשר שלא לראות בו כריכה נאותה..."

וכן רע"א 572/91 לב נ' לב (לא פורסם) נקבע ע"י ביהמ"ש:

"... בתביעתו לבית הדין הרבני לא פירט המבקש חלק גדול מפריטי הרכוש שבמחלוקת בין הצדדים, דבר אשר גם בו יש ללמד על פגיעה מהותית בתום הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה."

יוצא איפוא, ההלכה הפסוקה מגלה פנים לכאן ולכאן באשר לשאלה, האם העדר פירוט של כלל הרכוש פוגם בכנות הכריכה."

בהמשך דבריו שם, קובע סגן הנשיא שנהב:

"7. המבחן ל"כנות כריכת הרכוש" הקובע את סמכותו של בית הדין הרבני לדון בתביעת הרכוש, אינו יכול להיות מוכרע על יסוד מחלוקת שבין הצדדים.

המבחן צריך להיות באיזו מידה הביא התובע בכתב תביעתו לידיעת בית הדין הרבני את כלל הרכוש והזכויות שיש לצדדים, הן אלו הרשומים על שם מי מיחידי הצדדים, ובכך הניח תשתית עובדתית מספקת שתאפשר לבית הדין להכריע בנושאים אלה.

לא מן הנמנע כי במהלך הדיונים בפני בית הדין, תישמע טענה כי נכס מסויים ניתן במתנה או נתקבל בירושה, או שאחד ההורים השקיע בו, ולכן הוא זכאי ליטול חלק בשותפות, אך בכל אלה יש להכריע, לגופו של עניין במסגרת הסמכות, ואין בהם כדי להשפיע על קביעת הסמכות."

8. כך עשה התובע בכתב תביעתו, ומסקנתי היא, איפוא, כי עלה בידי המבקש לשכנע את בימ"ש כי כריכת הרכוש הינה כנה."

התייחסות דומה אנו מוצאים בדבריו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ניל הנדל) בבר"ע (באר שבע) 621/00, פרץ שאול נ' פרץ רותי ואח', תק- מח 2001 (1), 2169:

"באשר לכנות הכריכה, ציין ביהמ"ש קמא, המבקש לא פירט את רכושו ובתביעתו מפני בית הדין הרבני הסתפק באמירה כללית לעניין חלוקת הרכוש בין הצדדים. משיג על הנמקה זו ב"כ המבקש דרך הפנייה לפס"ד מנדלברג (ע"א 1565/94 פ"ד מט (174 (5).

נפסק ע"י כב' השופט טל: "אף כתב תביעה אשר איננו מפרט את מכלול הזכויות הרכושיות, אינו מעיד על חוסר כנות". אך יש לדייק. יש להבחין בין מצב בו ישנה אמירה כללית – כפי שענייננו – לבין מצב

בו הפירוט קיים אך לא ממוצה עד תום. בפסק דין מנדלברג כב' השופט טל הסתמך על פסק דין בבלי (ע"א 739/87). באותו פסק דין קבע הנשיא שמגר את הדברים הבאים: "אינני מקבל גם את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט מלא וממצה של רכושו. פירוט כאמור יכול וידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע כלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא."

ההבחנה בין אמירה כללית לבין פירוט אשר נשמט ממנו פרט זה או אחר מעוגנת בהיגיון מבחן הכנות. הרי צד אשר אינו מפרט את רכושו כלל, פועל בניגוד למצופה ואינו מציג מפני בית משפט או בית דין, תמונה עובדתית ולא חלקית.

לעומת זאת, צד, אשר מפרט את רכושו, אך רשימתו איננה מלאה, לא בהכרח פועל בחוסר כנות. יתכן ופעולתו בתום לב."

גם בבג"צ 5747/03 מבאר בית המשפט העליון עניין זה וז"ל:

"באי כוח הצדדים טענו בפנינו כי פסיקתו של בית משפט זה מגלה פנים לכאן ולכאן בשאלה האם העדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים של בני הזוג בתביעת הגירושין, פוגם בכנות הכריכה של ענייני הרכוש: בא כוח העותר הפנה בטיעוניו לפסקי דין לפיהם העדר פירוט מלא וממצה של נכסי בני הזוג, בכוחו להצביע על חוסר תום לב היורד לשורש כנות הכריכה של ענייני הרכוש (ראו: ע"א 423/79 צברי נ' צברי, פ"ד לה (4) 242, 248 – 249: ע"א 143/83 סוחר נ' סוחר, פ"ד לח (2) 77, 81: רע"א 572/91 לב נ' לב (לא פורסם) ). מנגד, הפנתה באת כוח העותרת לפסקי הדין לפיהם אי פירוט של מכלול הנכסים והזכויות של בני הזוג, אין בו בהכרח כדי לשלול את כנות הכריכה שכן "פירוט כאמור יכול וידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דוקא" (דברי הנשיא שמגר בע"א 739/87, רע"א 397/87 בבלי נ' בבלי (לא פורסם): עוד ראו ע"א 617/78 בן יחזקאל נ' בן יחזקאל, פ"ד לג (1) 693,696: ע"א 1327/90 שיבת נ' שיבת, פ"ד מה (3) 878,879: ע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג, פ"ד מט (5) 171,174).

בחינה מעמיקה של פסקי הדין האמורים מלמדת כי הסתירה עליה הצביעו באי כוח הצדדים בטיעוניהם הינה לכאורית בלבד. כידוע, שאלת כנות הכריכה היא שאלה עובדתית במהותה הנבחנת על רקע נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה, והיא קשורה קשר הדוק לחובה הכללית הנוהגת במשפטנו לנהוג בתום לב. "ההכרעה בשאלת כנות הכריכה תיעשה על פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה, תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה – האם הוא מבקש אך לסכל פנייה לערכאה האזרחית או שהוא מעונין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך" (דברי השופט אנגלרד בבג"צ 8754/00 עינת רון נ' בית הדין הרבני הגדול ואח', פ"ד נו (2) 625, 669: עוד ראו: דברי הנשיא ברק בבע"מ 9530/02 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם) ).

בהתחשב בכך, העדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים בתביעת הגירושין ושאלת ההשפעה של מחדל זה על כנות הכריכה, מחייבים בחינה מהותית בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו האינדבידואליות. במקרים מתאימים, עשוי העדר פירוט כאמור להעיד על חוסר תום לב בכריכת ענייני הרכוש.

כך למשל, כאשר התובע כרך בתביעת הגירושין את חלוקת הרכוש באופן סתמי ונמנע מלפרט בכתב התביעה את פרטי הרכוש שבמחלוקת – כולם או מרביתם: בנסיבות כאלה, העדר הפירוט הגורף של הנכסים בכתב התביעה אינו מניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרעה יעילה בסכסוך הרכושי, והדבר עשוי להעיד כי הכריכה אינה אמיתית ותמת לב וכי תכליתה העיקרית היתה לחסום את דרכו של בעל הדין האחר לבית המשפט לענייני משפחה. כך גם כאשר הימנעות התובע מפירוט נכסים מסויימים בכתב התביעה נובעת ממניעים שאינם כשרים, כגון הברחתם של הנכסים מבן הזוג האחר בנסיון להעלימם מגדר הרכוש המועמד לחלוקה. בנסיבות אלה, אי פירוט הנכסים בכתב התביעה הוא חסר בתום לב, ומעיד כי כריכת הרכוש לא נועדה להביא ליישוב אמיתי ויעיל של המחלוקת בין בני הזוג. מנגד, יתכנו מקרים בהם בהתחשב במכלול נסיבות העניין, העדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים של בני הזוג לא ילמד על פגיעה מהותית בתום הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה. כך למשל, כאשר נמנע מלפרט בכתב תביעתו חלק קטן בגלבד מהרכוש השנוי במחלוקת, והחסר עשוי לבא על תיקונו במהלך הדיון בפני בית הדין."

עכ"ל פסק דינו של בית המשפט העליון.

יא) ועתה אף שכתבנו שתביעת הגירושין הינה תביעה כנה, חובה עלינו לבחון כנות כריכתו של הבעל. דהיינו האם הבעל פרש כל העובדות בפני בית הדין והאם הונחה התשתית העובדתית כדי שבית הדין יוכל לתת פסיקתו בעניין חלוקת הרכוש ובעניין קביעת המזונות לאשה, או שהבעל מגלה טפח ומכסה טפחיים ואין הוא מציג כל העובדות לאשורן בפני בית הדין, וזאת בכדי שבית הדין יפסוק רק במה שהוצג בפניו, ולא בדברים שהבעל רוצה להסתיר. העתקנו לעיל באריכות דברי הצדדים בכתבי תביעותיהם, בפני בית הדין ובסיכומיהם, וננסה למצות הדברים.

הבעל בכתב תביעתו כותב שהוא עו"ד בהכשרתו ובעל משרד המתמחה בהליכי פשיטת רגל בארה"ב. גם בבקשתו שהוגשה לבית הדין ביום 28/04/11, כותב הבעל שהוא עו"ד במשרד עו"ד במשרה מלאה. למרות ציון עובדות אלו, אין הבעל מזכיר בכתב תביעתו מהן הכנסותיו מעבודתו, מהן החסכונות מהזכויות שצבר בעבודתו במשך השנים, מה הרכוש שנצבר בעבר בעת עבודתו בארה"ב לפני עליית הצדדים ארצה, וכן בשנים האחרונות בהם הוא עובד ומתגורר בארה"ב. לעומת זאת, הבעל כותב לגבי הכנסות האשה ורכושה, שהאשה עובדת כמורה פרטית וכשמרטפית לילדים, וכן יש לה להערכתו הכנסות רבות ונוספות. האשה עושה שימוש ברכב משפחתי "וולוו". רק בהמשך, מזכיר הבעל שזהו וולוו מודל 97, רכב בן 14 שנים. עוד מוסיף הבעל, כמו כן, יש לה מיטלטלין רבים.

משום מה, הבעל בכתב תביעתו מסתיר מהן הכנסותיו, מה הם המיטלטלין בהם הוא משתמש ובאיזה רכב הוא משתמש בארה"ב. הבעל בכתב תביעתו כותב שאין לחייבו במזונות לאור הכנסותיה של האשה. אין ספק שכל בר דעת יבין שלאשה יש הכנסות מועטות שאין בהם כדי סיפוק לפרנסתה. הכנסותיה הן מהעברת שיעורים פרטיים לאנגלית, שעורים שהינם שיעורים מזדמנים ואין בהם כדי פרנסה. הבעל ברוב חוצפתו כותב שבנוסף האשה מתפרנסת משמרטפות לילדים. אין ספק שעיסוקה של האשה בשמרטפות, עיסוק שנעשה בדרך כלל על ידי נערות לצורך השגת דמי כיס (אף שאין מלאכה המבזה את בעליה), מורה שמצבה של האשה קשה ואולי נואש המצריך את האשה שהיא אם לשלושה ילדים בגירים, לעסוק במלאכות אלו לצורך פרנסתה, ואין ספק שאין בעיסוקים אלו בכדי פרנסה, והבעל חייב לכל הפחות בהשלמת מזונותיה.

לפיכך אי הזכרת הכנסותיו עולה לכדי חוסר תום לב, ואף שבעלמא דבר זה לכשעצמו אינו מורה על חוסר כנות, מכיוון שהדברים ניתנים להשלמה בהמשך הדיונים, אך כפי שנראה להלן, אי הזכרת הדברים בנידון דידן אינה מקרית, והינה חלק ממהלך מתוכנן שלא לחשוף בפני בית הדין מהם הכנסותיו ונכסיו בארה"ב.

יב) לגבי רכוש הצדדים, כותב הבעל בכתב תביעתו: "הבית שהיה לצדדים בארה"ב נמכר ומתמורתו כיסו חלק מהחובות שצברו במשך השנים". הבעל אינו מזכיר כלל רכוש שיש בידו כיום. אין הוא מזכיר באיזה בית הוא מתגורר כיום, האם בבית השייך לו, או בבית שכור, מה הם המיטלטלין שיש ברשותו, וכמובן שאין הוא מזכיר את הרכב השייך לו ובו הוא משתמש. למרות שהוא מרבה להזכיר את הרכב הישן שברשות האשה. לעומת זאת מזכיר הבעל, שיש לצדדים חובות בסך 25,000 $ לרשויות המס בארה"ב וחובות לבנק דיסקונט בארץ. הבעל לא מזכיר בכתב תביעתו גם את הבעלות שיש לו במשרד עורכי הדין בארה"ב.

גם בדיון שנערך בפנינו אמר ב"כ הבעל:

"לבני הזוג רכוש, יש 90,000 $ ע"ש הגברת. יש את המשרד שממילא לא פעיל, אין דירה בארה"ב, מכרו אותה ואין כאן מיליון דולר. על הדירה היתה משכנתא 600,000$, אין רכוש, אין בית."

לעומתו אמרה ב"כ האשה:

"יש לו שני משרדים בארה"ב, מכר בית במיליון דולר, המיטלטלין של המשרדים קיים בארה"ב. כל רכוש הצדדים וההכנסות היו תחת ידי הבעל והבעל עוסק בהברחה. בעבר האשה היתה חיה מכרטיסי אשראי שנתן בידה הבעל ועכשיו הוא ביטל. לבעל מכונית יוקרתית מסוג לקסוס, בה הוא משתמש ועליה הודה בבית המשפט."

האשה בסיכומיה חזרה ופירטה רכוש שהיה בידי הבעל, ואף צירפה מסמכים על כספי נאמנות שהיו רשומים על שם שניהם, סכומים שעולים לסך של 30,000$, ואותם שחרר לפני זמן לא רב.

אין ספק שדברי ב"כ הבעל שהמשרד בארה"ב לא פעיל, הינם דברים לא נכונים. שהרי הבעל בכתב תביעתו ובבקשותיו מזכיר שהוא עובד במשרה מלאה במשרדו. משהודה הבעל שהוא עובד במשרה מלאה ושהוא משתמש ברכב יוקרתי מסוג לקסוס, אין ספק שלבעל יש הכנסות, ויש לקבוע שהכנסות אלו אינן מועטות. שהרי אדם מן הישוב לא משתמש ברכב מסוג זה, אלא אנשים אמידים במיוחד.

משקבענו שלבעל משרד עורכי דין פעיל, הבעל משתכר לפרנסתו. מסתבר מאד שהבעל חוסך גם כספים שונים להבטחת עתידו כמקובל בכל מקום ובמיוחד בארה"ב. אין חולק שלצדדים היתה דירת מגורים יוקרתית. אין ספק שהדירה נמכרה סמוך לעלייתם ארצה (מפני שלא היה להם צורך בה). אין ספק שהבעל הוא שעסק במכירתה. ואם כן חובת ההוכחה על הכספים שהתקבלו בתמורה למכירתה מוטלת עליו ואין הוא יכול לפטור עצמו בטענות גרידא שהסכומים שהתקבלו ממכירת הדירה שהיו בסדר גודל של כמיליון דולר, שימשו כולם לפירעון חובות, שלא הוכח שהם קיימים.

בפני בית הדין הוצג דו"ח חיוב מס של הבעל. הדו"ח שהופק ב-02/11 הינו לגבי חיובי המס של הבעל בשנת 2009. אמנם הכנסתו מעבודה היתה כ-52,000 $, אך לבעל הכנסות נוספות מנכסים, דיווידנדים או דברים אחרים, העולים לסך של למעלה מ-400,000$, סכומים שעליהם חויב במס, ולפיכך אין ספק שלבעל יש הכנסות רבות ורכוש רב שהועלם מכתב תביעתו ומסיכומיו.

העולה מכל מה שהוצג בפנינו, שאין ספק שהבעל עובד לפרנסתו בארה"ב. יש לו מכונית יוקרה ומיטלטלין שבוודאי הסתיר מבית הדין. כמו כן, מסתבר מאד שיש בידו כספים משותפים השייכים לשני הצדדים וכן זכויות שצבר במשך שנות עבודתו. העובדה שהבעל הסתיר הרכוש שיש בידו בארה"ב ששוויו עולה על הרכוש שיש בידי האשה בארץ, והמציאות שאין באפשרות בית הדין לברר מה הם הנכסים שנמצאים בידו בארה"ב, ולפיכך הוא יכול להבריחם בקלות, מביאה לידי המסקנה ההכרחית שכריכת ענייני הרכוש והמזונות בתביעת הגירושין לא היתה כנה ונעשתה תוך כדי הסתרת פרטים חשובים ומהותיים מבית הדין. עובדות שבית הדין לא יוכל לברר מכיוון שרכוש הבעל נמצא בארה"ב ואין לביה"ד סמכות שיפוטית להוציא צווים לגילוי הרכוש. ומשכך, משקבענו שהכריכה אינה כנה, בטלה כריכת הרכוש והמזונות בתביעת הגירושין. ולפיכך בית הדין לא קנה סמכות לדון בעניינים אלו, שמכיוון שהבעל הסתיר במרמה את כל הרכוש והזכויות הממוניות שיש לו בארה"ב, הדבר נעשה בחוסר תום לב והדבר מצביע שכריכתו אינה כנה. ולפיכך יש למחוק התביעות הכרוכות בתביעת הגירושין, תביעות שנכרכו שלא באופן כנה.

יש להוסיף עוד שלאור התנהגות הבעל המסתיר מבית הדין את היקף נכסיו בארה"ב, יש לדמות דבר זה לדין מרומה ששנינו בחו"מ (סימן ט"ו ס"ג):

"הדיין שבא לפניו דין שיודע שהוא מרומה, לא יאמר אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצואר העדים, כיצד יעשה ידרוש בו ויחקור הרבה... אם נראה לו לפי דעתו שיש רמאות... או שנוטה דעתו שבעל דין זה רמאי ובעל ערמה... או שנראה לו מכלל הדברים שיש שם דברים אחרים מסותרים ואינם רוצים לגלותם, כל אלו הדברים וכיוצא מהם אסור לו לחתוך אותו הדין אלא יסלק עצמו מדין זה וידוננו מי שלבו שלם בדבר בד"א כשהתובע רמאי..."

והכי נמי בנידון דידן שנראה שהתובע מסתיר דברים מבית הדין יש להסתלק מלדונו.

הבעל בדבריו בבית הדין ובסיכומיו מעלה את הטענה שכל תביעת האשה בביהמ"ש בארה"ב הינה רק לעניין מזונות שלאחרי הגירושין ולא בענייני הרכוש מפני שלא פירטה ענייני הרכוש. דברים אלו אינם נכונים. אכן האשה לא פירטה בכתב תביעתה שצוטט לעיל פריטי רכוש הנמצאים תחת ידי הבעל, אך אין זה משום שלא תבעה זכויות בנכסים אלו, אלא מפני שלא היה ידוע לה מה הם הנכסים הנמצאים תחת ידו. ולכן ביקשה באופן כללי הטלת עיקולים והוצאת צוים שימנעו מהבעל להבריח הרכוש ולהבטיח שתוכל למצות זכויותיה.

ולפיכך, משקבענו שענייני הרכוש והמזונות נכרכו באופן לא כנה ולבית הדין לא הוקנתה סמכות לדון בעניינים אלו, אין מקום להאריך ולדון מהו הפורום הנאות שראוי שידון בתביעות אלו. שמכיוון שאין לבית הדין סמכות, עניין זה לא מעלה ולא מוריד. אך אין אנו יכולים להימנע ולומר שעצם התנהגותו והתנהלותו של הבעל בהסתרת מידע על נכסיו וזכויותיו בארה"ב, והעובדה שלבית הדין אין סמכות משפטית להוציא צווים לצורך גילוי רכוש בארה"ב, הופכת כמעט בהכרח את בית הדין הפועל בישראל לפורום לא נאות. אך אין אנו קובעים בזה מסמרות לעת עתה. ובירור נושא זה מקומו במקום אחר, ועוד חזון למועד.

יג) מעבר לאמור לעיל, אין ספק שהמחלוקת בין הצדדים בעניין הסמכות לדון בתביעת המזונות, נובעת מהבדלי שיטות המשפט בארץ ובארה"ב. ונבהיר הדברים. הדין הנוהג במדינת ישראל לעניין חיוב מזונות של בעל לאשתו, הוא הדין האישי וכפי שנקבע בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט- 1959:

"2) א. אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הדין האישי החל עליו."

ומשכך מכיוון שעל פי דין תורה אדם חייב במזונות אשתו רק כל עוד היא נשואה לו, והאשה לא עשתה מעשה שמפסידה בו זכות למזונותיה. אך לאחר הגירושין משנפקעה האישות בין הצדדים אין אדם חייב במזונות גרושתו (ואף שאיתא במדרש שמצוה לזון גרושתו, חיוב זה הוא חיוב מוסרי ולא חיוב משפטי). ולפיכך בית הדין לא יפסוק מזונות לגרושה. לעומת זאת, כפי העולה מכתב התביעה של האשה בבית המשפט בארה"ב, על פי החוק הנוהג שם, הבעל חייב לשלם מזונות לגרושתו גם אחרי הגירושין, וכפי שפירטה האשה בתביעתה בביהמ"ש בארה"ב. לפיכך הבעל שרוצה להתגרש מאשתו וכפי שכתבנו, גם האשה מסכימה ורוצה להתגרש, הגיש תביעתו בבית הדין כדי להפטר ממזונות אחרי הגירושין שאינם מגיעים לאשה על פי דין. לעומת זאת האשה, אף שהיא רוצה בגירושין, הגישה תביעה להתרת נישואין בארה"ב והגישה במקביל גם תביעת מזונות לאחרי הגירושין, כפי החוק הנוהג שם.

ובאמת לכשנעיין בעינא פקיחא, חיוב מזונות של איש לאשתו לפני הגירושין ולאחריהם הינו חיוב שונה בתכלית. הסיבה המחייבת את האדם במזונות אשתו, הינה בגין היותה אשתו וכל עוד היא אשתו. חיוב זה נקבע לפי יכולתו כל עת זמן החיוב. לעומת זאת, החיוב הנהוג על פי הדין האזרחי בארה"ב לחייב הגרוש במזונות גרושתו, הינה חלק מההתחייבות הממוניות שמתחייבים הצדדים זה לזו עם פירוק הנישואין, וכמו שחולקים הרכוש והזכויות שצברו, כמו כן, אחד הצדדים חייב לשלם מזונות לצד שני – מזונות משקמים כדי שיוכל לשקם חייו, וזאת כדי שמצבו הכלכלי לא יפגע קשות עקב הגירושין. ולפיכך חיוב זה הינו חיוב ממוני שיסוד חיובו הוא החוק הנוהג בארה"ב ואין לו אלא שיתוף השם עם תביעת המזונות הנוהגת על פי דין. ולפיכך נראה שאף אם היינו קובעים שסמכותנו לדון בעניין המזונות, קביעה זו יכולה להיות רק לגבי מזונות הנובעים מהדין האישי ומהחיובים שבעל חייב לאשתו. אין אנו פוסקים ואיננו יכולים לפסוק מזונות כאלו, שלאחר הגירושין לא מגיעים לה על פי דין בישראל, וגם בארה"ב ששם מגיעים לה מזונות אלו, נראה שסיבת ויסוד החיוב שונה מחיוב מזונות של בני זוג נשואים.

ואם יש לדמות דין מזונות זה יש לדמותו לדין כתובה, שהרי עיקר כתובה הוא 200 זוז שהוא דמי מזונות לשנה. ועיין בזה בתשובת הריב"ש (ס' קנ"ג) מה שכתב להסביר איך והאם אפשר להתפרנס מסכום זה במשך שנה, וש"מ שיסוד חיוב הכתובה הוא נתינת סכום לאשה שתתפרנס עד שתנשא לאחר, וקצבו חז"ל דמי מזונות לשנה ואכמ"ל. אך כמובן אף שמצינו דמיון לחיוב זה גם על פי דין. ברור שחיוב המזונות המשקמים הנוהג בארה"ב אינו על פי דין תורה, והוא יצירת המחוקק בארה"ב.

יד) והנה כפי שכתבנו לעיל, הצדדים נישאו אזרחית ב-20/10/85, ולאחר מספר ימים ב-25/10/85 נישאו כדמו"י. הצדדים גרו לאחר נישואיהם בארה"ב במשך כעשרים שנה. ולכאורה, יש מקום לומר שהבעל חייב במזונות אלו גם על פי דין, שהרי מכיוון שנשא את האשה בארה"ב ועל מנת שיגורו בארה"ב, ולפיכך יש לומר שנישאו על דעת המנהג והחיוב הנוהג שם, שבו נהוג לחייב הבעל במזונות גרושתו עד שתשתקם.

ויסוד הדברים הוא על פי מש"כ הרמב"ם (פכ"ג מהל' אישות הי"ב):

"הנושא סתם כותב ונותן כמנהג המדינה... וכשתבוא לגבות כתובתה מגבין לה מה שבכתובתה כמנהג המדינה, ובכל הדברים האלה וכיוצא בהן מנהג המדינה עיקר גדול הוא ועל פיו דנין, והוא שיהיה אותו מנהג פשוט בכל המדינה."

ודין זה פסקו השו"ע להלכה בסימן ס"ו סי"א. ועיין בביאור הגר"א שם, שכתב דטעמא דמנהגא דכל דנסיב אדעתא דמנהגא נסיב וכמ"ש ברי"ף רפ"ז דיבמות. וכן הוא במשנה בב"מ (פג, א) לגבי השוכר את הפועלים שמתחייב להם כמנהג המדינה. דאדעתא דהכי נשכרו (וסתמו כפירש).

וידועים דברי המהרשד"ם (ח' חו"מ סי' שכ"ז) וז"ל:

"אחת מהאנוסות של פורטוגאל נשאת עם רבי אנוס במלכות פורטוגאל ובאותו המלכות יש נימוס מהמלך ומהמלכות מזמנים קדמונים שבכל הנדוניאות אם מעט ואם הרבה תהיינה כשימות הבעל תקח האשה החצי מהנכסים שישאיר אחריו הבעל כמו שנראה מנוסח הנימוס ברור מאד ועתה מת הבעל בפורטוגאל והאשה לקחה חזקת הנכסים כפי נמוסי המלכות וכפי התנאי שהתנו בשעת הנישואין מסכים לנימוסי המלכות כמו שהוא מבואר בצואה חתום מיד הבעל הנפטר ומיד השופטים מהמדינה.
...
תשובה: ה' יודע והוא עד כי כעת צרות לבבי הרחיבו אך אזרתי כח להשיב שואלי דבר מפני הכבוד על הדין ועל האמת כפי אשר יורוני מן השמים ותחלת דברי וראשית אמרי לע"ד הדין עם האלמנה בשתי החלוקות שזכתה בחצי הנכסים שהניח בעלה וגם אם נשאה ונתנה בהן שתטול חצי הריווח, אלא שקודם שראיתי לבאר מהיכא תיסק אדעתין לומר שלא זכתה האלמנה בחצי הנכסי' עד שהוצרכו רבני עולם להאריך בזה כי כפי הנראה הדבר היה פשוט מאד אחר שידוע אפילו לתינוקות שכל דיני הנישואין הם נדונים ע"פ המנהג וכל הנושא אשה סתם נושא אותה אדעתא לקיים מנהג מקומו וכמ"ש הרמב"ם פ' כ"ג מהלכות אישות וז"ל הנושא אשה סתם כותב ונוהג כמנהג המדינה כו' עד וכל הדברים האלה וכיוצא בהם מנהג המדינה עיקר גדול ועל פיו דנין והוא שיהיה המנהג פשוט בכל המדינה והרשב"א כתב בתשובה דסתמו כפירושו במקום שנהגו ודברים אלו נקראים לשון הדיוט והטור א"ה העתיק לשון הרמב"ם וסתם כדבריו. וכ"כ הריב"ש בתשובה והוא דבר כ"כ פשוט עד שאני תמה מנין יצא לנו ספק בדבר הזה."

והנה המהרשד"ם שם כתב שיסוד הספק הוא:

"כי הרשב"א כתב בתשובה על אשה שנשאת לבעל והאשה מעיר א' והבעל מעיר אחרת ועשו הנישואין וכתבו הכתובה בעיר אחרת ממוצעת והשיב אם על דעת לדור במקום שנשאה כנסה על דעת תנאי אותו המקום נשאת ואפילו דרכם לכתוב שם שכל המנהג והתנאי וזה לא כתב שכל הנושא ע"ד תנאי אותו המקום הוא נושא ואם דעתם לדור במקום שדעתם לקבוע שם אז מן הסתם כמנהג מקומו שיכול להוציאה כו' עד וכיון שכן הרי הוא נושא לכל דעת תנאי מקומו שהוא מוציאה שם משמע שאם נישאו על דעת לצאת ולקבוע דירתם במקום אחר יש לדון ולומר שעל דעת המקום שכוונתן לקבוע שם דירתם יעשוהו לא ע"פ מנהג שהיו שם הנישואין."

ולכן כתב:

"וא"כ היה אפשר לומר בנ"ד ג"כ דמסתמא כל אנוסי פורטוגאל כשנושאים נשים הכוונה בין הוא בין היא לעקור דירתם משם ולבא למקום שיהיה יכולת בידם לעבוד את ה' אלוקינו ולשמור תורתו.
...
וא"כ היינו יכולים לומר שלא זכתה האשה האלמנה הזו מכח מנהג מקום אשר שם נשאת כיון שבין היא בין בעלה דעתם היה לעקור דירתם משם כנזכר."

ועכ"פ מסקנתו שמכיוון שבפועל לא עקרו דירתם והבעל מת בפורטוגל, ובשעת מותו זכתה האשה, הדרינן לכללא דכל הנושא נושא ע"ד המנהג, ועיי"ש שכתב שעכ"פ בעינן שהמנהג יהיה ברור. וכסברת המהרשד"ם כן כתב גם בשו"ת מהריב"ל (ח"ב סימן כ"ג) דפשיטא ליה שבכהאי גוונא נישאו ע"ד המנהג ומקבלת מחצית מהנכסים כפי חוק המלך.

והנה המהרשד"ם במסקנת דבריו כתב:

"אלא שנראה לע"ד שכל אלו הפקפוקים הבל המה ואין בהם ממש אחר שהבעל נפטר במקום שנשא אותה ובמקום שהתנה התנאי הנז' דבשלמא אם אחר שנישאו היו באים הבעל ואשתו לטורקיאה והיו עושים נישואין כדת משה וישראל היינו יכולים לומר שכל מה שנעשה מקודם לכן בטל והימים הראשונים יפלו דאין לה אלא מנה ק"ק ומה שחידש לה בנישואין השניים שנעשו כדת אבל עכשיו שנפטר הבעל במקום הנישואין הראשונים כבר זכתה שם האשה בחצי הנכסים מצד מנהג ונימוס המלכות וגם מכח התנאי שהתנו ביניהם כי לא יעלה על הדעת לבטל עתה הזכות שזכתה שם כבר."

ולפי זה לכאורה יש לסתור מה שכתבנו שאף שכל הנושא נושא על דעת המנהג, והמנהג בארה"ב הוא להנשא ולהתחייב בכל החיובים שמחייב החוק שם, אך יש לומר שזה דוקא במי שנישא שם נישואין אזרחיים בלבד, אך מכיוון שבנידון דידן אחרי שנישאו בנישואין אזרחיים חזרו ונישאו כדמו"י, בטלו הנישואין הראשונים, ושוב יהיו התחייבויותיו רק כדין תורה. אמנם נראה לי שאין הנידון דומה לראיה דנראה דדוקא בעובדה דהמהרשד"ם שלא היה להם עניין ורצון להנשא כפי חוק המלכות ואדרבא, לוּ ניתן בידם היו רוצים להנשא כדין תורה ולהתחייב החיובים כפי ההלכה, אלא שאנוסים היו בנישואים אלו. שוב אמרינן שמה שנישאה על פי חוק המלך והתחייבה בחיובים שמחייב חוק המלך, דבר זה ינהוג כל עוד לא עזבו את פורטוגל ולא ערכו נישואין כדמו"י, אבל לכשינשאו כדמו"י, שוב בטלו נישואין ראשונים והחיובים הנובעים מחמתם, והבעל חייב בחיובים לאשתו על פי דין תורה.

משא"כ בנידון דידן שרצו להיות נשואים כפי הדין האזרחי בארה"ב, אלא שערכו נישואין גם לפי דין תורה, אך אין ככוונתם בנישואין כדמו"י לעקור נישואין ראשונים, ואדרבא, בני הזוג התגוררו במשך שנים רבות בארה"ב, ולא מסתבר שבעת נישואיהם היתה דעתם לעקור ולעלות לישראל (שהרי העליה היתה רק אחרי 20 שנה), ובוודאי רצונם היה בנישואין על פי המנהג בארה"ב. ולפיכך אדעתא דהכי נשאה וחלה התחייבותו.

טו) והנה אף אם הצדדים היו שניהם עולים לארץ ועוזבים את ארה"ב, עדיין חלה התחייבות זו. שמכיוון שבמקום שנישאו, נישאו אדעתא דהכי, אף אם עקרו מקומם לא נעקרה התקנה.

וכן מפורש בשו"ת מבי"ט (ח"א סימן ק"ד) שכתב וז"ל:

"כיון שנשא במקום שנוהגין כך על תנאי זה נשאת. כמו שהוא לעניין מנהגי המקומות בנדוניא שאם נשא סתם כותב ונוהג כמנהג המדינה וכמו שהביא הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג מהלכות אישות ונראה דאפילו הלך למקום אחר וגרשה שם או נתאלמנה שגובה שם כתובתה כפי מה שגובין אותה במקום שיצא משם דדוקא בכתובה מנה מאתים הוא דשנינו מקולי כתובה שתטול מפחות שבמטבעות שבמקום הנישואין או במקום הגירושין אבל במנהגי הנדוניא אזלינן בתר מקום חיובא כשאר חובות דעלמא. והכא נמי בנדון זה אפילו נשא סתם במקום שנוהגין כתקנת ר"ג והלך למקום אחר אינו יכול לישא אפילו אחר עשר שנים כיון שעל הסתם נשאה במקום תקנת ר"ג כל שכן שהיה כתוב בפירוש התנאי בכתובה ונשבע על כך דפשיטא דלא נתבטל התנאי ולא השבוע' בבואו למקום אחר."

והנה הדברים שכתבנו הינם לפום ריהטא, ואיננו צריכים להכריע בדבר מכיוון שכבר כתבנו שאין לבית הדין סמכות לדון בעניין הרכוש והמזונות. ויש לעיין בזה עוד האם בכהאי גוונא נקרא מנהג ידוע שיש לחייב על פיו. וברור שבכהאי גוונא חל שעבוד הגוף בעת הנישואין וכמו המתחייב בתוספת כתובה אף שאין לו עיין תוס' פרק אעפ"י. ועיין בזה בתשובת מהריב"ל שהוזכרה לעיל ואכ"מ. ועיין בפד"ר כרך ה' (עמוד 124 -128), לגבי זכויות האשה במי שנישאה נישואין אזרחיים ברוסיה ועלתה לארץ. בפס"ד של בית הדין הרבני ברחובות בהרכב הרבנים הגאונים זצ"ל, הרב אלימלך בר שאול, הרב זבולון גרז ואאמו"ר הרב אליעזר שפירא, עיי"ש שהביאו דברי המהריב"ל, המבי"ט והב"י בעובדה שעליה נשאל המהרשד"ם.

ועיין מה שנחלקו הרב א. שרמן והרב ש. דייכובסקי בתחומין י"ח ו-י"ט, לגבי ההתייחסות להלכת השיתוף ולחוק יחסי ממון והאם יש להלכת השיתוף וחוק יחסי ממון דין מנהג המדינה. ועיין עוד במאמרו של הגר"א שרמן בתחומין י"ח לגבי תוקפו של מנהג המדינה בחוקים סוציאליים. ועיין עוד בפסק דינו של הגר"א ינאי, חבר ביה"ד נתניה בתיק 764411/1, מה שדן בדברים אלו, וכתבתי להעיר. אך אין מקום שנדון ונברר הדברים במקרה שלפנינו. שהרי מכיוון שקבענו שלבית הדין אין סמכות לדון בעניין המזונות וחלוקת הרכוש, אין אנו צריכים להביע דעתנו ומסקנתנו בנושא זה של חיובו של הבעל גם על פי ההלכה בדברים שהתחייב עליהם על פי החוק בעת נישואי הצדדים בארה"ב.

טז) המסקנות העולות מכל האמור לעיל, הינן כדלהלן:
א ) תביעת הבעל לגירושין הינה תביעה כנה. הפירוד הממושך שבין הצדדים, והעובדה שהאשה הגישה גם היא תביעה להתרת נישואין בארה"ב, מורה שזהו רצון שני הצדדים. לפיכך קובע בית הדין שעל הצדדים להתגרש זה מזו.

ב ) מכיוון שהאשה הגישה תביעה להתרת נישואין בארה"ב, יש לקבוע שתביעתה לשלום בית אינה תביעה כנה, ולכן יש למחוק תביעתה לשלום בית.

ג ) כריכתו של הבעל לענייני הרכוש בתביעת הגירושין היתה כריכה לא כנה, ולפיכך לא הוקנתה לבית הדין הסמכות לדון בענייני חלוקת הרכוש והמזונות.

ד ) לכשיודיעו הצדדים לבית הדין שברצונם להתגרש זה מזו כדמו"י, יקבע בית הדין מועד לסידור גט פיטורין.

הרב שלמה שפירא – אב"ד

בפנינו תביעת גירושין ובכרוך לה מזונות אשה וחלוקת רכוש שהגיש הבעל וב"כ. ומנגד תביעה לשלום בית שהוגשה ע"י האשה וב"כ.

ביום 12.5.11 התקיים דיון בביה"ד בתביעת הגירושין של הבעל. עם פתיחת הדיון העלתה האשה וב"כ טענות סף לחוסר סמכות ביה"ד בנימוק שכבר התנהל דיון בתביעת הגירושין וחלוקת הרכוש שהגישה בביהמ"ש בפלורידה ארה"ב.

למרות העובדה שאין חולק עליה שהגשת התביעה לביה"ד הרבני בארץ קדמה להגשת התביעה לביהמ"ש בפלורידה.

אולם לטענת האשה וב"כ כל רכושו של הבעל מצוי בארה"ב ולכן המקום הטבעי לדון בחלוקת הרכוש הוא היכן שמצוי הרכוש והוא ארה"ב, לכן הסמכות מוקנית לביהמ"ש בפלורידה.

לעומתם הבעל וב"כ הגיבו שאין לו כל רכוש וכספים בארה"ב. ולכן ברור שהסמכות לתביעת הגירושין וכל הכרוך בה מוקנית לביה"ד בישראל.

לאור חלוקי הדעות המוקדמים החליט ביה"ד שעל הצדדים להגיש סיכומים בדבר סמכותו של ביה"ד הרבני בתביעת הגירושין הכרוכה.

ביום 20.5.11 הודיעה ב"כ האשה לביה"ד שהאשה נאלצה לעזוב את הארץ, מאחר ומזה כמה חודשים הבעל הפסיק לשלוח לה כספים ולשלם את שכר הדירה, והיא נתמכת ע"י הקהילה ברעננה. מצב שאינו יכול להמשך לטווח ארוך.

ולפיכך אין כל טעם בהגשת סיכומים לקביעת הסמכות היות וזה אינו רלוונטי כאשר האשה אינה בארץ.

ביה"ד דחה את בקשת ב"כ האשה, והבהיר שביה"ד יתן החלטה ברמה העקרונית, גם אם לא ניתן ליישם אותה מעשית.

כיום יש בפנינו סיכומים לעניין הסמכות מטעם התובע (הבעל) וב"כ וסיכומי הנתבעת (האשה) וב"כ.

הקדמת פרטים עובדתיים נחוצים:
(א) הצדדים נישאו כדמו"י ביום 25/10/11.
(ב) לבעל אלו נישואין שניים, ולאשה אלו נישואין ראשונים.
(ג) הצדדים נשאו בארה"ב וחיו שם שנים רבות.
(ד) לצדדים שלושה ילדים משותפים שכיום כולם בגירים.
(ה) הבעל במקצועו עו"ד המתמחה בהליכי פשיטת רגל.
(ו) הצדדים עלו ארצה בשנת 2004.
(ז) לאחר עלייתם ארצה האשה התגוררה בישראל ואילו הבעל רוב הזמן התגורר בארה"ב.
(ח) הצדדים חיים בנפרד כ-7 שנים (כפי המופיע בפרוטוקול).
(ט) הבעל פתח בביה"ד תיק לתביעת גירושין ביום 6.3.11. בתביעתו כרך את מזונות האשה וחלוקת רכוש.
(י) האשה פתחה תביעה בביהמ"ש המחוזי מיאמי דייד פלורידה בתאריך 23.3.11 להתרת נישואין ונלווים אליה תביעות וסעדים בנושא מזונות אשה וחלוקת רכוש.
(יא) האשה הגישה לביה"ד בקשה לצו מניעה כנגד הבעל ביום 3.5.11 ובעקבות כך פתחה באותו יום תיק תביעה לשלום בית.

תקציר סיכומי הבעל:
א. שני הצדדים אזרחי מדינת ישראל.
ב. שני הצדדים נמצאו פיזית בישראל בעת הגשת התביעה.
ג. הבעל פתח תביעתו בביה"ד קודם לתביעת האשה בביהמ"ש בחו"ל.
ד. הסמכות מוקנית לביה"ד היות וזמן פתיחת התיק הוא הקובע.
ה. ביה"ד הוא הפורום הנאות מהנימוקים הבאים:

1) התביעה המרכזית הינה תביעת גירושין ואין ספק כי ביה"ד הוא הפורום המתאים ביותר לדון בתביעה זו. מאחר שבני הזוג יהודים ונישאו כדמו"י.

2) האשה עצמה רואה את ביה"ד כפורום המתאים ביותר לדון בסוגיית הגירושין בכך שהאשה עצמה פתחה תיק לתביעת שלום בית.

3) הן עפ"י חוק שיפוט בתי הדין והן עפ"י החוק האמריקאי שבמסגרתו הגישה האשה את תביעתה רואים בתביעת הגירושין את הבסיס ואת שאר הנושאים ככרוכים ונלווים להליך הגירושים וכך גם בנוי כתב התביעה של האשה לביהמ"ש בארה"ב.

4) אין ספק כי הפורום הנאות לדון בסוגיית המזונות של האשה הינו בית הדין שהרי האשה תושבת קבע בישראל כאן היא חיה וכאן היא ניזונית ומתכלכלת.

5) האשה ניתקה לחלוטין את קשריה עם ארה"ב היא חיה מזה כ-7 שנים בישראל וכל ענייניה בישראל, כולל עבודתה וגידול ילדיה. כך "שמירב הזיקות" של האשה הינן בישראל.

6) בעניין הרכוש, לו היו לבני הזוג נדל"ן בארה"ב ניתן היו אולי לסבור שביחס לנכסים אלה הפורום הנאות הינו ארה"ב, ברם האשה אינה טוענת כלל שלבעל יש נדל"ן בארה"ב כל מה שהיא טוענת זה שאינה יודעת מה יש לבעל.

וכך מוכח אף מכתב תביעתה לביהמ"ש בארה"ב שאין בו פירוט של נכסי נדל"ן או רכוש אחר, ותביעתה כללית. לעומתה הבעל טוען שאין לו רכוש וכספים בארה"ב.
7) לאור מצבור העובדות, אזי הפורום הנאות לדון בתביעה ובכרוך לה הינו בישראל בבית הדין.

ו. אין כל יסוד לטענת האשה וב"כ שתביעת הגירושין אינה כנה, הוברר שבין הצדדים קיים משבר קשה, וברור שהבעל חפץ בגירושין, ואין לפקפק בכנות התביעה.

ז. לאור כל האמור מתבקש ביה"ד לקבוע כי הסמכות הייחודית לדון בתביעת הגירושין ובכרוך הינה בביה"ד הרבני.

תקציר סיכומי האשה וב"כ:
א. תביעת הגירושין אינה כנה לאור העובדות הבאות:

1. בשנת 2007 הגישה האשה תביעת גירושין בארה"ב לאחר שגילתה כי בעלה בגד בה עם אשתו הראשונה.

2. האשה משכה את התביעה לאחר הפצרותיו של הבעל שהוא ישנה את התנהגותו. כאשר בפועל הוא לא שינה את התנהגותו, אלא ניצל במשך כל התקופה להסתיר ולהעלים את רכושם של הצדדים.

3. בחודשים ואף בימים שקדמו להגשת תביעת הגירושין של הבעל חזר והצהיר גם בכתב שאין בכוונתו להגיש תביעת גירושין, ויתרה מכך אף לאחר הגשת תביעת הגירושין, שלח לה מסרים פייסנים והצהיר על אהבתו אליה. [האשה וב"כ צירפו מכתבים ששלח הבעל מיום 24/12/10 ומיום 8/3/11 וכן מיום 9/3/11, (כאשר הבעל כבר הגיש תביעה בביה"ד מיום 6/3/11), שבהם הוא מביע את אהבתו הגדולה לאשתו.]

4. התנהגותו הבלתי עקבית וערמומית זו יצרה בלבול רב אצל האשה.

ב. העדר עילת גירושין: הבעל לא הצליח למצוא עילת גירושין להיאחז בה, הבעל רק מנסה להכפיש את האשה בהשמצות שווא כדי להאשים את האשה.

ג. כריכת הרכוש אינה כנה, מאחר והוא העלים מביה"ד את כל הרכוש המצוי בארה"ב, שזהו עיקר רכוש הצדדים.

ד. כהוכחה שכריכת הרכוש שנעשתה ע"י הבעל אינה כנה, מפרטת האשה וב"כ חלק מהרכוש המצוי בחו"ל ומוכיחה זאת במסמכים.

ה. הכריכה לא היתה מפורטת: שהרי הבעל לא פירט במסגרת תביעתו מאומה מתוך נכסיו המצויים בחו"ל אמנם הוא פירט את הרכוש המועט הנמצא בארץ, אולם זהו אחוז קטן מתוך כלל נכסי הצדדים שרובו נמצא בחו"ל.

ו. השמטת הרכוש המצוי בחו"ל מכתב התביעה הוא מעשה מכוון, ההוכחה לכך היא התנהגותו של הבעל שכל הזמן הוא מנסה להכשיל ולדחות את ההליכים בביהמ"ש בפלורידה בכל מיני תחבולות. מצרפים כהוכחה רשימה חלקית של בקשות תכופות שהגיש הבעל לביהמ"ש בפלורידה, שכולם עוסקות בחוסר סמכות, או בקשה לדחיית מועד הדיון.

ז. הבעל משקר לביה"ד וטוען כי אין כלל נכסים בארה"ב. מהבקשות התכופות שכאמור הבעל מגיש לביהמ"ש בארה"ב, מוכח כי מצד אחד הבעל מסתיר את רכושו בחו"ל מעיני ביה"ד. ומצד שני אין הוא מאפשר לביהמ"ש בחו"ל לדון בעניינים אלו, זהו חוסר תום לב מובהק.

ח. חמור מכך אין הבעל מסתפק בכך אלא הוא מעז לדרוש כספים מאשתו בגין הרכוש המועט המצוי בארץ.

ט. גם בהנחה שביה"ד הנכבד מוסמך לדון בענייני הרכוש של הצדדים שכרך הבעל, מן הראוי שביה"ד לא יפעיל את סמכותו במקרה דנן הן ביחס לתביעת הגירושין והן ביחס לרכוש. מאחר וביה"ד הרבני הנכבד "אינו הפורום הנאות" לכך. מהנימוקים הבאים:
1)

שני הצדדים מתגוררים כעת בחו"ל. הבעל מתגורר בפלורידה זה למעלה מ-30 שנה, והתגורר בארץ לפרק זמן קצר בלבד. דהיינו כחצי שנה בשנת 2004. לאחר כחצי שנה הוא חזר לפלורידה, שם הוא מנהל שני משרדי עורכי דין.

2) לפי הרישומים שהגיש הבעל בעצמו לביהמ"ש בפלורידה, הוא לא ביקר בארץ במשך השנה וחצי האחרונים, מאז 2010. בשנת 2009 ביקר הבעל בארץ פעמיים כל פעם ל- 4 ימים בלבד. ואף בשנת 2008 ביקר הבעל בארץ רק פעמיים.

3) הבעל לא ביקר מעולם בדירת המגורים בה התגוררה האשה.

4) אף האשה החל משבוע זה עברה להתגורר בפלורידה, וזאת כאמור בלית ברירה. מאחר ולא יכלה לעמוד בתשלום הוצאות המחיה שאותם הפסיק הבעל לשלם.

5) מבחן "מירב הזיקות" מצביע על היות ביהמ"ש בפלורידה הפורום הנאות למקרה דנן. (להלן מפרטת האשה וב"כ את הפרטים העובדתיים המצביעים על מירב הזיקות לחו"ל.)

ב. כידוע מטרת הכריכה הינה לאפשר לצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם באופן יעיל ובפני ערכאה אחת. אולם במקרה שלפנינו אין כל אפשרות לוותר על ההליכים המתנהלים בארה"ב מהסיבות המפורטות לעיל. וכן לאשה יש זכויות שונות מכח הדין האמריקאי שאינן מוכרות בארץ. כגון זכות למזונות לאחר הגירושין.

ג. חוסר פרקטיות לקיים דיונים בארץ מאחר ושני הצדדים מתגוררים כעת בחו"ל, וייאלצו לרכוש כרטיסי טיסה יקרים בכל פעם שיתקיים דיון בארץ.

ד. מאחר וביהמ"ש בפלורידה כבר החל לדון בעניינים אלו. ואף כבר נתן החלטה לסעד זמני ביום 3/5/11 המחייבת את הבעל לשלם לאשה את מלא ההוצאות המחייה שלה, ראוי שביה"ד ימשוך את ידו מלדון בתביעה מתוך עיקרון כיבוד ערכאות ויכבד את החלטתו של ביהמ"ש בפלורידה לנהל את ההליכים.

להמשך פסק הדין בתיק מספר 844861/1