הצדדים נישאו ביום 9.9.2001, מנישואין אלו נולדו ארבעה קטינים.

הצדדים פרודים מתאריך 11.11.2008.

ביום 27.9.2011, ניתנה החלטה ע"י בית הדין הגדול בראשותו של נשיא בית הדין הגדול הרב שלמה עמר שליט"א המחייבת ליתן גט לאשה.

זה כתשעה שבועות בית הדין עוסק בטיפול בעניינו של מר [פלוני], באופן אינטנסיבי בכל יום ויום עד שעות מאוחרות של היום.

הבעל מוזמן ע"י שרות בתי הסוהר בכל יום לבית הדין לדיון בעניין הגט, אך הבעל בשלו וממשיך להיות סרבן גט ולעגן את האשה,

בית הדין ישב מספר ימים עם ב"כ הבעל, אבי הבעל ובני משפחתו, האשה וב"כ עד השעה 16.00–17.00 בערב, וזאת בכדי להגיע להסכמות.

בעזרת ב"כ הבעל בית הדין גיבש הסכם גירושין, וזאת לאחר וויתורים גדולים מצד האשה וב"כ, במטרה אחת ויחידה לסיים תיק עגום וסבוך זה, אך אבי הבעל בכדי לעזור לבנו לסיים הליך זה, עושה ההיפך ומתנה תנאים שונים ומשונים רק בכדי לסכל את ההסכם, במטרה ובעצה אחת עם בנו לעגן ולעגן את האשה שתסכים לתנאים שמציב הבעל ואביו.

הבעל ואביו וכן ב"כ הבעל הצהירו מספר פעמים שהבעל אינו מעוניין באשה ומעוניין לגרש בתנאי שהאשה תשלם לאב כספים, מזונות והילדים יהיו במשמורת האב וכו'. לדעת בית הדין סירוב הבעל ליתן גט הוא אך ורק עניין כספי גרידא.

אמנם הבעל טוען שהיה רוצה שלום-בית וכן טוען ב"כ, אך מיד באותה הנשימה אומר אני גם מוכן לגרש אם היא תוותר על הילדים ותחזיר לי את כל כספי המזונות שגבתה ובנוסף תיתן לי את ה־80,000 דולר שלקחה לדבריו במרמה. אם לא די בזאת ברוב חוצפתו הוסיף ואמר שגם הדיינים ייתבעו על עוגמת הנפש שלו וישלמו כל אחד 10,000 דולר.

לדעת בית הדין התיק היה יכול להסתיים מזמן אך הבעל מקבל גיבוי מב"כ ומרב אחר (ידוע לבית הדין) שאינו מכיר או מבין בתיק זה, תאוות הבצע כסף שיש לבעל ואביו מעבירים אותם על דעתם.

הבעל לדבריו הוא תלמיד חכם גדול ואף אביו אומר זאת, וחזרו על כך כמה פעמים וא"כ דבר זה אינו מובן, הכיצד יכול בעל המתיימר להיקרא תלמיד חכם לעגן כך אשה, לקלל רבנים ודיינים, להיות בטל מתפילות ולימוד תורה וזאת בשביל חמדת הממון ותאוות הבצע? אבי הבעל הוא אדם אמיד ואף על פי כן אינו רואה את טובת בנו או טובת נכדיו, וזאת משום חמדת הממון הכסף המעוורת את עיניו.

האשה בוכה ומתחננת לעזרה, הבעל רואה כל זאת, אך נשאר בעקשנותו. בית הדין העלה מספר הצעות להסכם הגירושין, הצעות מפתות שכל בעל במצבו היה רץ אחריהם, כולל מחיקת חובות בהוצאה לפועל ועשיית השתדלות גדולה למחיקת החוב בביטוח לאומי, ועל אף שבהצעות אלו האשה מוותרת על הרבה דברים וממון רב, הבעל ואביו דחו הצעות אלו.

כאן המקום לציין את התנהגות אבי הבעל והתבטאויות מקוממות של אבי הבעל, בקללות וגידופים לדייני בית הדין הגדול ודייני בית הדין תל אביב, כאשר אין זו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים בבית הדין זה את התבטאויותיו של אבי הבעל. בית הדין התרה בו מספר פעמים אך הוא בשלו.

בית הדין מתרה באבי הבעל אם ימשיך בהתבטאויותיו והקללות, בית הדין לא יהסס להטיל הוצאות כבדות כנגדו.

גם הרכב בית הדין הקודם סבר כי מדובר בסרבן גט המעגן את אשתו הצעירה ואם ארבעת ילדיו באכזריות זה שנים רבות. סרבן הגט סירב להתייצב בפני בית הדין בתל אביב במשך קרוב לשנתיים עד אשר נעצר בעקבות פעילות נמרצת של המחלקה לענייני עגונות בהנהלת בתי הדין.

ביום כ"ה תמוז תשע"ג (3.7.2013) החליט אב בית הדין בתל אביב, הרב שלמה שטסמן, בהחלטה מפורטת ומנומקת כי בנסיבות העניין יישאר סרבן הגט במעצר להבטחת התייצבותו בדיונים עד לסיום סדרת הדיונים בעניינו.

בית הדין מוצא לנכון להעתיק חלק מהחלטת אב בית הדין תל אביב, הרה"ג הרב שלמה שטסמן שליט"א.

"ב. אנו מוצאים לנכון לסקור אבני דרך בתיק.

התיק הועבר לטיפולינו על פי החלטת כבוד ראש אבות בית הדין של תל אביב לפני כשנתיים לאחר שהבעל חויב בגט ע"י כבוד בית הדין הגדול. בית הדין קבע דיונים רבים מספור בעניינם של הצדדים. אף לאחד מהדיונים שנקבעו לא טרח הבעל סרבן הגט להתייצב.

ג. נוכח העובדה כי לפנינו בעל סרבן גט המעגן את אשתו הצעירה ואם ארבעת ילדיו הקטנים ומסרב להתייצב בפני בית הדין, החליט בית הדין כבר לפני שנה ועשרה חודשים בהתאם לסמכותו על פי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה–1995, לתן צווי הגבלה המונעים מהבעל להחזיק או לחדש רישיון נהיגה כמו גם צווים המונעים מן הבעל לפתוח או להחזיק חשבון בנק בדרך של קביעה כי הוא לקוח מוגבל מיוחד כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א–1981. בית הדין אף החליט באופן עקרוני לחייב את הבעל במזונות מעוכבת.

ד. כדי להבטיח את התייצבות הבעל לדיונים נתן בית הדין למשטרת ישראל צווים המורים לעצור את סרבן הגט ללא אפשרות שחרור בערבות. בית הדין אף הורה למשטרה לערוך חיפושים אחר הבעל ובמידת הצורך לאתר אותו באמצעות איכון הטלפון הסלולרי.

נוכח העובדה שמשטרת ישראל לא הצליחה לאתר ולעצור את הבעל, הורה בית הדין למחלקה לענייני עגונות בהנהלת בתי הדין להעמיד חוקר פרטי שיאתר את הבעל.

במשך למעלה משנה עשתה המחלקה לענייני עגונות בראשותו של הרב אליהו מימון מאמצים עצומים לאתר את הבעל.

משאבים רבים השקיעה הנהלת בתי הדין בדבר. ארבעה (!) משרדי חקירה נשכרו כדי לאתרו אך סרבן הגט הנמלט – ועל פני הדברים הוא נעזר בבני משפחתו – והמשיך להסתובב חופשי ולהתעלל באשתו.

ה. ביום כ"ד תמוז תשע"ג (3.7.2013), נשאו המאמצים פרי והבעל נעצר ע"י המשטרה. לא למותר לציין שהבעל התנגד למעצר ונהג באלימות והשוטרים נאלצו לפעול בכוח כדי לעוצרו.

נוכח החשש הממשי כי הבעל בסיוע בני משפחתו ישוב וייעלם ויעגן את אשתו לעד, החלטנו להשאירו במעצר עד לסיום סדרת הדיונים בעניינו ללא אפשרות שחרור בערבות.

ו. לצערנו, כל המאמצים שעשינו במשך כחצי שנה לדבר על לבו של הבעל ולשכנעו ליתן גט לא עלו יפה. הבעל בגיבויים ובעידודם של בני משפחתו האמידים מתנה את נכונותו לסדר גט ב"הסכם גירושין" חד־צדדי שיכלול את כל רצונותיו וגחמותיו המשונות. ה"הסכם" אותו הוא דורש כולל בין היתר (ויובהר שאין מדובר בטעות הקלדה), העברת משמורת ארבעת הילדים הקטנים אליו כמו גם חיוב האם האומללה בתשלום מזונות ילדים לאב – לא פחות, מלבד ויתורים כספיים נוספים ובלתי הוגנים באופן קיצוני.

אנו מוצאים לנכון להתייחס להתבטאות מקוממת של הבעל שאין זו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים בבית הדין, ולפיה האשה "מעגנת את עצמה". מסתבר שאין גבול לעזות הפנים של סרבן הגט המאשים את אשתו בעגינותה בשל סירובה להסכים לדרישותיו ההזויות."

על פי החלטת כבוד נשיא בית הדין הגדול ולאור החלטת הרב שטסמן מיום ז' שבט תשע"ג (8.1.2014) הועבר הטיפול בעניינו של סרבן הגט מר [פלוני] לטיפולנו. על אף החלטת נשיא בית הדין הגדול להעברת התיק כופר הבעל בסמכות ומתבטא בצורה מקוממת שאין כדאי להעלותה על הכתב, משתמש בשמות של רבנים שאולי בית הדין יחשוש מהם, אך בית הדין מקיים את הפסוק "לא תגורו מפני איש" כרוחו וכלשונו.

בהחלטתו כותב בית הדין בת"א שכל המאמצים שעשה במשך כחצי שנה לדבר על לבו של הבעל לשכנעו לתן גט לא עלו יפה שכן הבעל בגיבויים ובעידודם של בני משפחתו האמידים, מתנה את נכונותו לתן גט לאשתו ב"הסכם גירושין" חד-צדדי שיכלול את כל רצונותיו וגחמותיו המשונות.

גם נשיא בית הדין הגדול הראשון לציון הרב הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א ניסה לשכנעו לסיים את ההליך וליתן גט אך לא הייתה הסכמה, וכך כתב:

"וגם נשיא בית הדין הגדול הקריב קרוב לשעה, שיחה עם האסיר לשכנעו ליתן גט בטובות והבטיח לו טובות רוחניים שיסיים את העניין ולמרות כל זאת נשאר בעקשותו, והאשת בכתה והתחננה בפני בעלה ונשאר עקשן."

לאור סירובו של הבעל ליתן גט לאשה, על אף המאמצים שעשה ועושה בית הדין במשך כתשעה שבועות, יום יום בעיסוק אינטנסיבי, ולדבר על לבו של הבעל לשכנעו ליתן גט, לא עלו יפה, ועל אף שהוצעו מספר הצעות מפתות לסיום תיק עגינות זה, אין מנוס מלהשאיר את הבעל במעצר עד סיום הדיונים בעניינו.

אין לנו כל ספק שאם ישוחרר הבעל – ולו בתנאים מגבילים – עשויה האישה להישאר עגונה לעד, הבעל ינצל זאת ויעשה הכול בכדי להיעלם ואף לברוח מהארץ, להשאיר את אשתו עגונה ואת ילדיו.

משכך בית הדין מחליט להשאיר את הבעל במעצר עד לסיום ההליכים, ואין לשחררו אף בתנאים מגבילים מהחשש שיברח וישאיר את אשתו הצעירה עגונה.

הבעל יוזמן בכל יום לבית הדין לדיון בעניינו.

כמו כן בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה־1995. ולאחר שמיעת דברי הצדדים וב"כ, מורה בית הדין:

1. להוציא צו עיכוב יציאה קבוע נגד הבעל לפי סעיף 2 (1) לחוק.

2. להוציא צו הגבלה, בהתאם לסעיף 2 (2) לחוק, לפיו מנוע הבעל מלקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים תשי"ב 1952, להחזיק בהם או להאריך את תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה לישראל.

3. להוציא צו הגבלה, בהתאם לסעיף 2 (3) לחוק, לפיו מנוע הבעל מלקבל להחזיק או לחדש רשיון נהיגה.

4. להוציא צו הגבלה, בהתאם לסעיף 2 (6) לחוק, לפיו מנוע הבעל לפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון בנק ובית הדין קובע בזאת כי הוא לקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א־1981.

5. לאסור על הבעל לקבל חופשה מיוחדת לפי סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר התשל"ב 1971.

6. לאסור על הבעל לקבל או לשלוח מכתבים למעט כתבי בית דין או מכתבים לעורך דינו או מעורך דינו אליו.

7. לאסור על הבעל לקבל או להחזיק חפצים אישיים בבית הסוהר או בבית המעצר, כולל ספרי לימוד למעט סידור טלית ותפילין ולמעט חפצים הדרושים לשם שמירה על בריאותו ומסמכים הקשורים לחקירתו או למשפטו.

8. לאסור על הבעל לקנות מצורכים בבית הסוהר או בבית המעצר למעט מצורכים הדרושים לו לשם שמירה על בריאותו.

כמו כן בפני בית הדין מספר תביעות שהוגשו ע"י האשה ובית הדין נמנע מלדון בהם וזאת בכדי לא לפגוע במשא ומתן או לנסות לשכנע את הבעל שייתן גט לאשה, אך לעת עתה נשאר הבעל בעיקשות, משכך לא נותרה בררה בפני בית הדין אלא ליתן החלטה בבקשות האשה וב"כ.

תביעת האשה להגדלת דמי מזונות הילדים
בפסק הדין אשר ניתן ביום 22.3.2011 נקבע כי האב ישלם 3,200 ש''ח עבור מזונות הילדים (800 ש''ח עבור כל ילד), ובנוסף הוצאות חינוך ו־40% מעלות המדור.

לדברי האשה וב"כ הסכמת האשה לתשלום 800 ש''ח מזונות הייתה מתוך תקווה שאכן יסכים הבעל ליתן את הגט ולשחרר את האשה מעגינותה.

לאחר העיון בית הדין בית הדין מחייב את הבעל במזונות הילדים בסך של 3,600 ש''ח עבור ארבעת הילדים, (900 ש''ח עבור כל ילד), ובנוסף הוצאות חינוך ו־40% מעלות המדור, החל מתאריך 1.2.2014.

תביעת האשה למזונות מעוכבת
בגמרא כתובות דף צ"ז עמוד ב': "לאתויי מגורשת ואינה מגורשת כדרבי זירא דאמר ר' זירא כל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת בעל חייב במזונותיה" ופירש רש"י שם "כדברי זירא ואשמעינן מתניתין דדווקא בחייו משום שמעוכבת בשבילו להינשא אבל לאחר מיתה לא דדלמא גירושין הוו ואין לה מזונות דמספיקא לא מפקינן ממונא" ע"כ. וכ"כ הרי"ף שם וז"ל: "כל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה וה"מ בחיי בעלה אבל אחר מיתת בעלה לא". ופירש הר"ן שם והני מילי בחיי בעלה משום שמעוכבת בשבילו להינשא. גם הריטב"א שם כתב ואשמועינן מתניתין דדווקא בחייו איתא לדרבי זירא לפי שמעוכבת בשבילו מלהינשא.

וכן בגמרא בבא בתרא דף מ"ז עמוד ב' כתב הרשב"ם מגורשת ואינה מגורשת חייב במזונותיה דאכתי אגידא גביה.

מכל הראשונים שהבאנו לעיל רואים אנו כל זמן שהאשה עדיין אגידה גביה ומעוכבת להינשא, ודווקא שמעוכבת מחמתו להינשא חייב במזונותיה. מזונות אלו שחייב הבעל לשלם אינם מצד תנאי כתובה כמו לגבי אלמנה שניזונית רק מכוח תנאי הכתובה, אלא היות והבעל מעכב את האשה להינשא, ועדיין קשורה אליו ואינה יכולה להינשא לאדם אחר שהיה יכול לפרנס אותה, לכן חייב הבעל לזון את "אשתו."

המהרי"ט בח"א סימן קי"ג כתב כאשר האשה תובעת גירושין בטענה שבעלה נכפה, לעניין כפייה על הגט יש לחוש שמא אין כופין לגרש על פי הדין והוי גט מעושה אבל לעניין מזונות כתב לחייבו וז"ל:

"ומזונות נמי נראה דיש לה כל זמן שאינו מוציאה בגט, שהרי גדולה מזו אמרו בפ"ק דמציעא כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה אע"פ שנתן לה כתובתה, כל זמן שהיא מעוכבת מלינשא מחמתו.

ובשו"ת פרי צדיק סימן י"א בעניין איש שנסתמא בשתי עיניו והאשה מרדה בו וטענה מאיס עלי, אם כופין אותו להוציא, והביא מ"ש הטור סימן קנ"ד, האיש שנולדו בו מומין גדולים כגון נסמית עינו וכו' אין כופין אותו להוציא בד"א בעין אחת אבל בשתי עיניו כופין אותו להוציא וליתן כתובה וכתב הב"י שכ"פ הראש בפסקיו כתובות ע"ז ע"א וכו'... וסיים ולכן נלע"ד שאין להקל בזה כלל כי מאוד החמירו הפוסקים בדין כפייה לגט ושומר נפשו ירחק ממנה כבורח מן הנחש וח"ו להעלות על הדעת לכופו בכל שום צד ואופן של כפייה כלל, אפילו בנסתמו ב' עיניו כי מי יקל ראשו בעניין חמור כזה. ומיהו לעניין עיקר כתובה כופין אותו ליתן לה, שלא החמירו אלא שלא לכופו לתת גט, וכן לעניין המזונות חייב להעלות לה מזונות כל זמן שאינו פוטרה בגט שהרי מצדו מעוכבת היא מלהינשא לאחר, לפיכך צריך להעלות לה מזונות ואפשר שמתוך כך יתרצה ליתן לה גט. עכת"ד.

ובשו"ת ויאמר יצחק להרה"ג מהרי בן וואליד זצ"ל חאהע"ז סימן קכ"ו כתב שאפילו נתנה אמתלא לדבריה כל שעמדה בדין ונפסק דינה שאיבדה כתובתה, איבדה ג"כ המזונות מאחר שנפסק חבל האישות שביניהם... וההיא דהרב פרי צדיק בבעל שנסתתמו ב' עיניו שחייב במזונות התם ה"ט משום שלסברת הרא"ש וסיעתו כופין להוציא אלא דלחומרא חשש הרב בדין כפייה משום חשש גט מעושה, ולפיכך חייבו בכתובה וכו'.. ומש"ה כתב שכל עוד שלא גירש והיא מעוכבת מצדו חייב במזונותיה דלא מורדא מקרייא משא"כ במורדת דמאיס עלי אפילו באה מחמת טענה יודה הרב שאין לה מזונות. ע"ש. ועיין עוד בעניין זה בשו"ת יביע אומר ח"ה סימן י"ד למורינו הרב הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל מה שכתב והאריך כיד ה' הטובה עליו בעניין זה אמנם שם העלה שאין ליתן לה מזונות אבל זה מצד שכל העיכוב הוא מחמתה. עיי"ש.

המורם מכל שחיוב המזונות הוא מכוח זה דאגידה בה והאשה מעוכבת מלהינשא, וזאת דווקא כאשר הבעל הוא העילה למצב זה, משא"כ כאשר האשה מעכבת אין לחייב את הבעל במזונות, ועיין עוד בשורת הדין ח"ד עמוד ע"ג במאמרו של הרה"ג אוריאל לביא שליט"א.

אמנם יש לדון אם מזונות אשה מעוכבת להינשא זה מהדין או מצד קנס ומה הדין כאשר האשה עובדת ומרוויחה שהרי מעשי ידיה כנגד מזונותיה. ועיין בפד"ר ח"י עמוד 306 מה שכתב בזה. ואין זה המקום להאריך, במקרה דידן אין האשה עובדת נכון להיום.

בנידון דידן שהבעל הוא המעכב את הגירושין. האשה מאוד מעוניינת ומוכנה לעשות ויתורים גדולים מאוד ולהגיע להסכמות, אך הבעל ואביו עושים כל שביכולתם לטרפד כל הסכם ולהציב תנאים ממוניים שלא יעלו על הדעת ואינם סבירים והגיוניים. ביום 27.9.2011, ניתנה החלטה ע"י בית הדין הגדול בראשותו של נשיא בית הדין הגדול הרב שלמה עמר שליט"א המחייב ליתן גט לאשה.

ביום כד' באדר התשע"ב 18.3.2012 בסעיף 3 להחלטה מבית הדין תל אביב נכתב:

בית הדין מחליט באופן עקרוני לחייב את הבעל במזונות מעוכבת בסכום נכבד. בית הדין ידון בגובה מזונות המעוכבת במועד הדיון הקרוב.

כמו כן ניתנה החלטה ביום ב' באייר התשע"ב 24.4.2012 ע"י בית הדים בתל אביב:

ביום כ"ד אדר תשע"ב (18.3.2012) נתן בית הדין החלטה במסגרתה החליט באופן עקרוני לחייב את הבעל סרבן הגט במזונות מעוכבת בסכום נכבד.

בית הדין אף קבע שידון בגובה המזונות במועד הדיון הקרוב.

בית הדין חוזר ומבהיר שידון בנושא מזונות המעוכבת בדיון הקרוב, בית הדין אף מבהיר שככל שיחויב הבעל במזונות מעוכבת תינתן הוראה לפיה המזונות יגבו מהכסף שעוקל.

ככל שהבעל לא יתייצב לדיון הוא יחויב בהוצאות משפט גבוהות ביותר.

לכן יש לחייב את הבעל במזונות האשה מדין מעוכבת בסך של 2,000 ש"ח לחודש החל מתאריך 1.5.2012, כאשר המזונות ייגבו מהכסף שעוקל.

אם הבעל ימשיך לעגן את האשה בית הדין ישקול להעלות את סכום המזונות.

תביעת האשה לאיפוס החשבון
ביום ה' באדר התשע"ב 28.2.2012 ניתנה החלטה ע"י בית הדין תל אביב:

הוגשה בקשה מטעם האשה [פלונית] לגריעתה מהחשבון המשותף שלה ושל בעלה [פלוני] בבנק לאומי סניף [...]מס' חשבון [...].

חשבון זה נמצא במינוס כאשר בני הזוג נמצאים בפירוד.

הבעל מסרב לתת גט לאשתו ולא מופיע לדיון שנקבע גם לבקשה זו.

לאור זאת מחליט בית הדין שעל הבעל לאפס את החשבון ולגרוע את שם אשתו מן החשבון.

לאור האמור בית הדין מורה להעביר מהכסף המעוקל הנמצא בחשבון ע"ש [ש' כ'] בנק לאומי סניף [...] מספר חשבון 0193[...], לחשבון המשותף של האשה ושל בעלה [פלוני] בבנק לאומי סניף [...] מס' חשבון [...], סכום השווה ליתרת החובה בחשבון הנ"ל בכדי לאפס את החשבון.

תביעה לאכיפת החלטת בית הדין
ביום כ"ד באדר התשע"ב 18.3.2012 בסעיף 7 להחלטה מבית הדין תל אביב נכתב

נוכח העובדה שהבעל נמנע להתייצב בבית הדין זה שלוש פעמים נעתר בית הדין לבקשת האשה, ומחייב את הבעל בתשלום הוצאות משפט ריאליות בסך 6000 ₪ שישולמו באופן ישיר לידיה.

לאור האמור בית הדין נעתר ומורה להעביר לאשה את הסכום 6,000 ש''ח מהחשבון המעוקל.

תביעת האשה לאכיפת ההתחייבות בהתאם להסכם
הצדדים חתמו על הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 28.1.2009, בהסכם זה נכתב שעם סידור הגט ישלם הבעל לאשה 100,000 ש''ח בצ'ק בנקאי, וביום 8.3.2009 בית הדין בתל אביב נתן החלטה בהאי לישנא:

הסכם הגירושין שאושר וניתן לו תוקף פסק דין ביום 28.1.09 בתוקפו, ומשמש כפסק דין לכל דבר ועניין.

לאחר העיון בית הדין לא נעתר בשלב זה לבקשת האשה וב"כ לתשלום ה־100,000 ש''ח, אם הבעל ימשיך לעגן את אשתו בית הדין ישקול וידון לחייב אותו אף בסכום זה.

תביעת האשה לחייב את אבי האב הסב במזונות הילדים
במקרה דידן האב אינו משלם מזונות הילדים, ומדובר בסב אמיד ומשפחה אמידה שיש ביכולתם לכלכל את עצמם בכבוד גדול וגם את האחרים.

נוסף על חובת הסב ללמד את נכדיו תורה, יש במקורות ביטוי לכלל: "בני בנים – הרי הם כבנים". המקור להלכה זו יסודו בברכת יעקב אבינו לנכדיו, אפרים ומנשה, כפי שמופיע בפרקי דרבי אליעזר פרקי דרבי אליעזר (היגר), מהדורת חורב, פרק לה:

"בני בניו של אדם כבניו. מנין שהם כבניו? מיעקב. שנאמר: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (בראשית מח, ה). וכי בניו היו? והלוא בני בניו היו? אלא ללמדך שבני בניו של אדם כבניו."

בני בנים הרי הם כבנים בנוגע למצוות פרייה ורבייה, שאם מתו הבנים ונשארו בני בנים, קיים אדם מצוות פרייה ורבייה עיין רמב"ם, הלכות אישות, פרק טו, הלכה ה. הפוסקים נחלקו בשאלה אם גם בני בנות נחשבים כבנים לעניין פרייה ורבייה. לעניין זה, ראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ג, ערך בן, עמ' שמז. יחד עם זאת, במצוות שהאב חייב לעשות לבנו, כגון לפדותו ולהשיאו אשה וללמדו אומנות, אין בני בנים בכלל בנים ראה אנציקלופדיה תלמודית שם.

גם אבימלך מלך גרר, דאג לעתיד נכדיו, ולאחר שגמל חסד עם אברהם, כשהתיר לו לשבת בארצו הוא מבקש מאברהם: "השבעה לי באלקים הֵנה אם תִּשקר לי ולניני ולנכדי, כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה" (בראשית כא, כג). ונעיר כי יש בפסוק בעיה לשונית, משום שלפי סדר הדורות, אבימלך היה צריך לדבר תחילה על הנכד ולאחר מכן על הנין. לכן תרגם אונקלוס את מילת "ניני" – "ברי", כלומר בני, כך שאבימלך ביקש עליו, על בנו ועל נכדו, ולא על נינו. וראה פירוש בעל הטורים לפסוק, המעיר שהמילה "לנכדי" שווה בגימטריא ל"בן בני."

ואשר לשאלה, האם חייב הסב, מכוח תקנת אושא, במזונות נכדיו בני השש ומעלה, בדומה לחובת האב במזונות ילדיו, לעניין המקור לחובת האב במזונות ילדיו, ראה: ר"ש דיכובסקי, "מזונות הבנים – תקנת חכמים מיוחדת בדיני צדקה", תחומין טז (תשנ"ו) עמ' 87. ועיין בפתחי תשובה שו"ע אה"ע סימן עא ס"ק א בשם תשובת חוט השני.

הדבר נתון במחלוקת אמוראים בתלמוד הירושלמי ירושלמי, כתובות, פרק ד, הלכה ח (כט ע"א).

ירושלמי כתובות דף כט ע"א:

"בני בנים מה הן רבי מנא אמר בני בנים שכאן הוא בנים של הלן אמר ליה רבי יוסי בי רבי בון ורבי מתניה הוון יתבין סברין מימר הוא בני בנים שכאן הוא בנים של הלן אמר ליה רבי יוסי בי ר בון בני בנים קפסה עליהן ירושת תורה."

וכך פירש קרבן העדה:

בני בנים מה הן אהא דאמר לעיל באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו הקטנים מיבעיא ליה אם מחייבין אותו לזון גם בני בניו הקטנים או לא, ה"ג ר' מנא אמר בני בנים הרי הן כבנים ר' יוסי אמר בני בנים אינן כבנים, ר' שמואל בריה דר יוסי בר בון ור' מתניה הוון יתבין סברין מימר הוא בני בנים שכאן הוא בני בנים של הלן א"ל ר"י בר בון בני בנים קפצה עליהן ירושה של תורה וכ"ה בגיטין פ"ה והכי פרושו ר' שמואל ור' מתניה היו סוברין שכשם שבני בנים אינן חייבין במזונות הבנות כך אין הזקן חייב לזון אותן אי נמי הואיל ובני בנים יורשים את הזקן ה"נ חייב הזקן במזונותם וא"ל ר' יוסי דהתם הטעם כיוון דבני בנים יורשים מן התורה אבל מזון בניו הקטנים אינו אלא מדרבנן ואפשר לומר שהזקן פטור.

וכך פירש פני משה:

בני בנים שכאן הוא בנים של הלן כלומר כמו להלן בירושה דבני בנים הרי הן כבנים וכן כאן לעניין מזונות. בני בנים קפסה עליהן ירושת תורה קפסה כמו קפצה כלומר שאני בירושה שקפצה עליהן ירושה מן התורה שהן באין תחת אביהן אבל גבי מזונות דלאו מן הדין הוא אלא מתקנת חכמים ולא תיקנו אלא בבניו.

וראה גם באנציקלופדיה תלמודית כרך ג, ערך בן, עמ' שמז, ושם בהערה 38.

ועיין עוד במה שכתב הדיין הרב שניאור פרדס שליט"א דיין בית הדין בנתניה (הובא בטענות האשה וב"כ), שדן באריכות בסוגיה זו וכתב בסכום:

א. אב אמיד, חייב במזונות נכדו מדין צדקה וכפי שכתב בחוט השני, ובכלל זאת מדורם רפואתם, כסותם וכל צורכיהם וכ"ש שחייב בשכר המלמדים מדין צדקה.

ב. החובה מדין צדקה מוטלת על קרובים מצד האב קודם לקרובים מצד האם, לפיכך חובת אחי האב קודמת לאחי האם וכ"ש חובת אבי האב קודמת לאבי האם.

מכל מקום ניתן לחייב סב במזונות נכדו מכוח חובתו לתת צדקה בכלל, כפי שהובא בחוט השני, ולקרוביו בפרט, וכן נוהגים בתי המשפט ובתי הדין במדינת ישראל כאמור גם בסעיף 4 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט־1959. ראה ע"א 35־36/83 לאה חסין ואח' נ' רחל פלדמן ואח', פ"ד לז (4) 721.

להלן סעיף 4 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט־1959, וכן שאר הסעיפים הרלוונטיים לעניין:

4. אדם חייב במזונות שאר בני־משפחתו, והם —

(1) הוריו והורי בן־זוגו;
(2) ילדיו הבגירים ובני־זוגם;

(3) נכדיו;

(4) הורי הוריו שלו ושל בן־זוגו;

(5) אחיו ואחיותיו שלו ושל בן־זוגו.

5. אין אדם חייב לספק מזונות לבן־משפחה לפי סעיף 4 אלא במידה שנתקיימו שלוש אלה:

(1) יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצורכים של עצמו, של בן־זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן־זוגו;

(2) אותו בן־משפחה, על אף מאמציו אינו יכול לספק צורכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר;

(3) אותו בן־משפחה אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2 או לפי סעיף 3 או מעיזבון, ואינו יכול לקבלם מבן־משפחה הקודם לאותו אדם לפי הסדר שנקבע בסעיף 4.

6. היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 — לפי מחסורו של הזכאי ויכלתו של החייב.

7. היו שנים או יותר בני אותה קרבה חייבים במזונות לזכאי, רשאי בית המשפט לקבוע את מידת החיוב של כל אחד מהם, ורשאי הוא לחייבם ביחד ולחוד.

8. בית המשפט רשאי להורות על מתן ערובה למזונות או על השלשתם לתקופה שיקבע, ורשאי הוא לצוות על אדם שממנו מגיע חוב לחייב, לפרוע את סכום החוב, כולו או מקצתו, במישרין לזכאי במזונות.

ועיין עוד בפסק דין ערעור אזרחי מס' 113/77 מבית־המשפט העליון לפני השופטים שמגר, אשר, בכור. ועיין עוד בפסק דין ערעור אזרחי מס' 431/80 מבית־המשפט העליון לפני השופטים מ' שמגר, מ' בייסקי, י' טירקל, ואצטט קטע מפסק הדין:

לעניין קביעת חובתם של המערערים נפנה בית המשפט המחוזי, בצדק, אל האמור בסעיף 4 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), ואך מובן הוא כי לצורך יישום הוראותיו של סעיף 4 צריך לפנות אל סולם המזונות אשר בסעיף 5 לחוק האמור. אשר לכך, הרי לא היה למעשה חולק כי המערערים יש בידם לספק מזונותיה של הקטינה לאחר סיפוק הצורכים של עצמם. בית המשפט המחוזי גם רשאי היה להגיע לכלל מסקנה כי הקטינה אינה יכולה לספק צורכיה מעבודה, מנכסים או ממקור אחר.

אשר לאמור בסעיף 5 (3) לחוק הנ"ל, ממנו נובע כאחד מן התנאים כי הקטין יוכל לפנות לסב ולסבתא, רק אם אינו יכול לקבל מזונותיו לפי סעיף 3, היינו, מהוריו: הוכח כדבעי כי האב אינו משלם מזונות כלשהם, וכי האם אינה עובדת עתה.

מכאן שבית המשפט המחוזי רשאי היה לפנות לסעיף 6 לחוק מתשי"ט כדי לקבוע את שיעור המזונות, לפי מחסורה של הקטינה ולפי יכולתם של המערערים. הטענה כי האם יכולה למכור את הדירה שלה כדי לזון את הקטינה, מוטב שלא הייתה נטענת כלל.

לאור האמור בסעיף 5 (3) לחוק מתשי"ט, אין מקום לטענה כי חוק המזונות (הבטחת תשלום), שולל זכותה של הקטינה לפנות ולבקש מזונותיה, על־פי האמור בסעיף 4לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), מן הסב והסבתא.

בית הדין בשלב זה לא מחייב את הסב על אף שניתן לחייבו, אם הבעל ימשיך בסירובו ליתן גט בית הדין ישקול לחייב את הסב במזונות ראויים וכפי מעמדו.

בית הדין מוצא לנכון להתייחס שוב להתבטאויות מקוממות של הבעל וב"כ שאין זו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים בבית הדין, ולפיה, האשה היא אשר "מעגנת את עצמה". מסתבר שאין גבול לעזות הפנים של הבעל סרבן הגט המאשים את אשתו בעגינותה בשל סירובה להסכים לדרישותיו ההזויות, טוב יעשה ב"כ הבעל ויפסיק לטעון טענה זאת, האשה רוצה להתגרש ואף עשתה וויתורים גדולים, כמו כן ב"כ הבעל טוען ומנפנף בטענה שיש להכריז על האשה כמורדת, כשישנה תביעת גירושין מה עניינה של תביעת המורדת, עניין המורדת כאשר ישנה תביעת שלום-בית בכדי שאם תסרב תתחיל להפסיד כתובתה, אך במקרה דידן הצהירה האשה שאם הבעל ייתן את הגט תוותר על הכתובה, טוב יעשה ב"כ הבעל ויתחיל להירתם ולסיים פרשה עגומה זאת, מאשר להגיש חדשים לבקרים בקשות שאין בהם ממש ובקשות סרק.

הרב דניאל אדרי – אב"ד

מסקנות
א. בית הדין מטיל צווי הגבלה על הבעל בהתאם לאמור לעיל.

ב. הבעל יוזמן בכל יום לבית הדין לדיון בעניינו.

ג. לאחר העיון בית הדין בית הדין מחייב את הבעל במזונות הילדים בסך של 3,600 ש''ח עבור ארבעת הילדים, (900 ש''ח עבור כל ילד), ובנוסף הוצאות חינוך ו־40% מעלות המדור, החל מתאריך 1.2.2014.

ד. בית הדין מחייב את הבעל במזונות האשה מדין מעוכבת בסך של 2,000 ש"ח לחודש החל מתאריך 1.5.2012, כאשר המזונות יגבו מהכסף שעוקל.

ה. בית הדין מורה להעביר מהכסף המעוקל הנמצא בחשבון ע"ש [ש' כ'] בנק לאומי סניף [...] מספר חשבון [...], לחשבון המשותף של האשה ושל בעלה [פלוני] בבנק לאומי סניף [...] מס' חשבון [...], סכום השווה ליתרת החובה בחשבון הנ"ל בכדי לאפס את החשבון.

ו. בית הדין נעתר ומורה להעביר לאשה בהתאם להחלטת בית הדין תל אביב מתאריך כד' באדר התשע"ב 18.3.2012 בסעיף 7 את הסכום 6,000 ש''ח מהחשבון המעוקל.

ז. בית הדין לא נעתר בשלב זה לבקשת האשה וב"כ לתשלום ה־100,000 ש''ח. אם הבעל ימשיך לעגן את אשתו בית הדין ישקול וידון לחייב אותו אף בסכום זה.

ח. בית הדין מורה להוצאה לפועל לממש לאלתר את פסק דין זה ולגבות לטובת האשה את הכספים הנ"ל מהכספים שעוקלו בחשבון ע"ש [ש' כ'] בנק לאומי סניף [...] מספר חשבון [...].

ט. באשר לבקשה לחייב את הסב אבי האב במזונות בית הדין בשלב זה לא נעתר למבוקש.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"א באדר ב התשע"ד (23/03/2014).