בפנינו תביעה מיום כ"ט טבת תשס"ו 29.01.06 לביטול הסכם גירושין מיום י"ז אלול תש"ס 17.09.00 התביעה היא של הבעל לשעבר מר פלוני באמצעות עו"ד רפי רויטגרונד כנגד אשתו לשעבר גב' פלונית באמצעות עו"ד רפאל ינאי.

הצדדים התגרשו בתאריך כ"ד חשון תשס"א 22.11.00

ביה"ד קיים שני דיונים ממצים בתביעה ועיין בכתב התביעה מהן עולה כי הנושאים השינויים במחלוקת הן כדלקמן:

1. התחייבות הבעל לשעבר לשלם סך אלף שלוש מאות ש"ח לחודש בעבור מזונות אשתו לשעבר.
גירסת התובע כי הוא שילם לה סכום זה עד אשר קיבלה פנסיה משבדיה כאמור בסעיף 5.2.
גירסת הנתבעת על התובע להמשיך ולשלם למכירת הדירה כאמור בסעיף 5.1

לדעת ביה"ד סעיפי ההסכם מדברים בעד עצמם ויש לפסוק בהתאם לכוונת עושי השטר, קרי, הצדדים החתומים על ההסכם וביה"ד שנתן להסכם תוקף של פס"ד.

לשם הבהרת הדברים נצטט את הסעיפים הרלוונטיים לנדוננו תחת הכותרת -מזונות האשה, סעיף 5 להסכם. נאמר בסעיפי המשנה 5.1 "הבעל מתחייב לשלם סך של 1300 ש"ח לחודש עד שהדירה ברחוב דא’ 00 תמכר.

5.2 לאחר שהדירה תמכר הבעל מתחייב לשלם סך 500$ לחודש עד אשר תקבל האשה פנסיה משבדיה.

5.3 באם הפנסיה משבדיה תהיה בגובה של פחות מ - 500$ הבעל מתחייב לשלם לאשה את סכום הפנסיה עד סך של 500$ עד יום מותה אחרי מאה ועשרים שנה".
האשה היתה זכאית לקבל פנסיה בגיל 65 כשמונה חודשים לאחר חתימת הסכם הגירושין.

מקריאת סעיפים אלו עולה בבירור כי לצדדים היה ברור שמכירת הדירה תבוצע באופן מיידי ולכל המאוחר עם קבלת הפנסיה של האשה.
ועל כן סוייג סעיף 5.1 בסעיף 5.2 ובסעיף 5.3 יש השלמה לנאמר בסעיף 5.2.

ועל דעת כן התחייב התובע לשלם את הסכום הנ"ל לנתבעת.
הדבר מתבאר מכללא בטושו"ע חו"מ סימן מ"ב סעיף ה' בדיני שטרות וז"ל "היה כתוב בו למעלה דבר אחד ולמטה דבר אחר ואפשר לקיימם מקיימים אותם, אבל אם הם סותרים זה את זה כגון שכתוב למעלה מנה ולמטה מאתים או איפכא הולכין אחר התחתון"

וראה בנו"כ אשר ביארו הלכה זו היטב.
וראה עוד סימן ס"א סעיפים ט"ו ט"ז "מדקדקין לשון השטר ודנין על פי אותו דקדוק... ויש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה חבירו אין הולכין אחר הלשון הכתוב אלא אחר הכוונה"
ומכאן לנדוננו בו גם לשון השטר וכוונתו מוכיחים ומשלימים זה את זה שלצדדים היה ברור שהדירה תמכר לאלתר ועל דעת כן התחייב התובע והסכימה הנתבעת לאמור בסעיפי המשנה.

אשר על כן ביה"ד מקבל את גירסת התובע ולפיה אין לחייבו בתשלום המזונות עד מכירת הדירה.

2. תשלום הארנונה
בהסכם הגירושין נאמר בסעיף 33: "עד מכירת הדירה תמשיך האשה להתגורר בדירה ברחוב דא’ 00 חיפה והבעל מתחייב לשלם את הארנונה עבור דירה זו.

הבעל הוכיח בביה"ד שהוא שילם את הארנונה בשנים 2000-2001 ואילו האשה שילמה את הארנונה משנת 2002 ואילך.

לדעת ביה"ד האסמכתאות ההלכתיות שהוזכרו בסעיף המזונות שייכים גם בתביעה זו. מה גם שתשלום ארנונה בדרך כלל חל על המתגורר בדירה כמקובל בשכירות דירה. גם אם יש ספק האם נכון להשליך מסעיף המזונות את אותה פרשנות לסעיף הארנונה הרי כלל ידוע בחז"ל שאין להוציא מן המוחזק מספק ללא הוכחות ברורות.

לסיכום: לא ניתן לחייב את הבעל לשעבר בתשלום הארנונה ששולמה ע"י האשה.

3. שכר דירה
תביעת האשה בגין שכר דירה שגבה הבעל מהשכרת התוספת לדירה. לדברי בא כח האשה בהודעתו לבית הדין מתאריך 8.3.06 הבעל השכיר את התוספת הזאת במשך ארבע שנים בסך של כ - 350 דולר לחודש ובסך הכל שילשל לכיסו 76,800 ש"ח.

בדיון הראשון טען בא כח הבעל: "מרשי בנה את התוספת ושילם מכספו לאחר הגירושין" (דף 2 שורה 56)
המשפט הזה משאיר אותנו באי ידיעה הדורשת הבהרה, האם התוספת הזאת היתה קיימת בשעת החתימה על הסכם הגירושין או שנבנתה לאחר מכן.

כמו כן יש חילוקי דעות האם הבעל השכיר את הדירה במשך שנתיים או ארבע שנים.
על פניו נראה שהצדק עם האשה, שהרי הבעל עצמו טען בדיון שבשנתיים האחרונות היא מחזיקה בדירה (הכוונה לתוספת) ומכאן שהוא החזיק והשכיר את הדירה במשך כארבע שנים.

בית הדין ממליץ לצדדים להגיע להבנה והסכמה באשר לתביעה זו ועל כל פנים גם תשלום בגין כך ינתן לאשה רק עם מכירת הדירה, ומהתשלום הראשון שיקבל הבעל.

תשלום המשכנתא
בדיון הובהר מעל כל ספק שלמרות שהדירה ברחוב דא’ 00 ממושכנת להלוואה שנלקחה, הרי שהיא נלקחה עבור הבית בישוב יק’, וכפי הרשום בהסכם הגירושין היא כולה על אחריות הבעל.

באשר לטענתו שבגלל שהדירה לא נמכרה הוא הפסיד סכום ניכר.
כבר אמרנו את דברינו שכלל לא ברור בשל מי הדירה לא נמכרה, ויש יסוד להניח שנוח היה לבעל במצב הקיים ולכן אין מקום לתביעה זו. גם אם היה מוכח מעל כל ספק שהמכירה התעכבה בגלל האשה, הרי שזה נזק עקיף ביותר. ואין לחייב את האשה בגין כך.

סוף דבר, על הצדדים לזרז את הצעדים למכירת הדירה כדי שהבעל יקבל את החלק המגיע לו, ומחלקו יקוזז בגין שכר הדירה שגבה הבעל במשך כארבע שנים וכפי שיסוכם בין הצדדים.

אם לא תהיה הסכמה בית הדין יצטרך לקבל כמה הבהרות בנידון לפני שיכריע בדבר.

בית הדין פונה לצדדים לסיים את מכירת הדירה וגמר ההתחשבנות ביניהם בהגינות וברוח טובה.

והאמת והשלום אהבו.

ניתן בהרכב חסר לאור הסכמת הצדדים.

ניתן ביום ד' אייר תשס"ו (02/05/2006)
(-) הרב ישראל שחור, דיין     (-) הרב מימון נהרי, דיין