לפנינו ערעור על פסק דין של בית הדין הרבני האזורי באריאל בתיק ‏465776/2‏, שקבע כי דירת המגורים הרשומה ע"ש שני בני הזוג תועבר בשלמותה ע"ש הבעל.

הצדדים נישאו זל"ז בשנת 87 ולהם חמישה ילדים קטינים.

הבעל הגיש תביעת גירושין ביום י' בטבת תשנ"ט (29.12.98), ובה כרך חלוקת רכוש מזונות והחזקת ילדים. בדיון הראשון שהתקיים בה' באדר תשנ"ט הופיעו הצדדים והבעל בלוויית עו"ד. הבעל טען לגירושין והאשה הביעה את הסכמתה לגירושין. באשר לדירה ישנה הסכמה משני הצדדים כי הדירה תעבור ע"ש הבעל מאחר שארבעים אחוז משווי הדירה בא ממימון הורי הבעל וששים אחוז משכנתא, אך בעניין הילדים אין הסכמה, הבעל דורש שחלק מהילדים יהיו אצלו, [...] דורש ששלושה ילדים יהיו בהחזקתו ושני הקטינים יהיו עם האשה.

האשה מכחישה [...] וטוענת כי בעלה הכה אותה ומתאכזר אליה ומבקשת שכל הילדים יהיו בחזקתה. ומבקשת להמתין בקבלת הגט עד להחלטת עובדת סעד. בעקבות התסקיר שבו הומלץ כי ארבעת הילדים יהיו במשמורת האם, ורק הבת הגדולה תהיה בהחזקת האב. וביום כ"ד באלול תשנ"ט נתן בית הדין האזורי פסק דין שלפיו יש לקבל את תביעת הבעל לגירושין. באשר להחזקת הבנות לקבל חוו"ד של העובדת הסוציאלית, ולגבי הרכוש יחליט בית הדין לאחר דיון נוסף.

בהתאם לכך פנה ב"כ האשה לבית הדין להסדיר את הגט ומאחר שהבעל אינו מתגורר בדירה אין לדחות סידור הגט.

וביום ב' באייר תש"ס הוציא בית הדין פסק דין סופי בעניין הרכוש, שלפיו תועבר הדירה בשלמותה ע"ש הבעל, מאחר שהדירה רובה בחוב משכנתא וחלק גדול ממומן ע"י הבעל, ונוסף לכך ערב קניית הדירה נערך הסכם בין האשה לבעל כי לא תדרוש כל זכות בדירה. ב"כ האשה מערערת על החלטה זו כי ההסכם לא אושר בכל ערכאה שהוא, ועוד טענות משפטיות.

הנה תפיסת בית הדין וב"כ המערערת שהסכם זה הוא הסכם ממון או הסדר איזון משאבים. קביעה זו אינה מדויקת, לו האשה לא הייתה רשומה כבעלת נכס שפיר יש להסכם זה מושג של הסכם ממון, דהיינו אף שהחוק מקנה לה זכויות היא מוותרת עליהם. אבל מאחר שהנכס רשום על שמה גם אם נאמר שבמתנה ניתן לה אין שייך לומר על ויתורה הסכם ממון שכל אחד יקח מה שרשום על שמו, שהרי היא מחזירה גם מה שרשום על שמה. זאת ועוד, ההסכם הוא על דבר מסוים ולא על כל זכויות בני הזוג. וע"כ אין לתקוף הסכם זה מכוח חוק יחסי ממון.

אך אכתי יש לבחון את תקינות ההסכם מבחינת ההלכה. תחילת דברינו ייאמר כי מבחינה מוסרית ההסכם גרוע ואין בו כל הצדקה ואף אינו תקף מבחינת ההלכה בכל הקשור לחלק השני של ההסכם שבעניין מזונות הילדים שבו התחייבה האשה-האם לא לתבוע מזונות לבת [...] ולילדים העתידים לבוא לנו.

וראה מש' במסכת כתובות מט ב כי גם במקום שלא ניתן לכפות את האב למזונות בניו מכלימים אותו כלשון הגמרא "יארוד ילדה ואבני מתא שדיא" ופרש"י התנין ילד תולדותיו והטיל פרנסתן על בני העיר, ועוד נאמר שם מכריזים עליו עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני, ומכ"ש כלפי ההלכה אין האב יכול להתנער מחיוב מזונות בניו, וכבר הובא בארוכה בפסקי הדין הרבניים, וביותר על ויתור מזונות לבנים שייוולדו להם.

אך לחלקו הראשון של ההסכם: הנה הרישום מחצית הדירה ע"ש האשה בעוד שאביו של הבעל שילם את חלקו הראשון של התשלום בוודאי שהוא מתנה ואף שהצדדים חויבו לרשום את הדירה ע"ש שניהם כדי לקבל משכנתא ונמצא שהרישום הוא בגין טובת ההנאה של קבלת המשכנתא, אך מאחר ששווי טובת הנאה זו מתגמדת לעומת מחיר הדירה, ברור שהרישום הוא כעין מתנה, ומאחר שטרם קניית הדירה חתמה האשה על סילוק מהזכייה. ולטענת ב"כ האשה כי הופעל על האשה לחץ כבד לחתום על ההסכם כי אחרת הדירה לא תירכש. והנתבע עשה שימוש שלא בתום לב כאשר ביקש לחתום על ההסכם – דברים אלו אינם עומדים במבחן תום הלב של האשה-המערערת כי הבעל הביא כעשרים אחוז מכספי אביו ובפירוש הודע לאשה שלא תהיה דירה אם תעמוד ע"כ שהרישום שהם מחויבים לעשותו בכדי לקבל משכנתא יהווה הוכחה לרישום הבעלות.

והאשה "בתום לב" בדיון הראשון שהתקיים הבינה שלא ניתן לעשות שקר בעצמה וע"כ הסכימה שהדירה תועבר ע"ש הבעל, וע"כ לא שייך לטעון כלפי הבעל שפעל ללא תום לב, אך עם זאת נשאלת השאלה, אם האשה זכתה בדירה. הנה כבוד בית הדין האזורי כתבו אמנם במקרה שלפנינו אין הרישום מהוה כל הוכחה, משתי סיבות סמוך ונראה מסרה האשה "מודעה" וכו' על טעם זה נדבר עוד בהמשך.

כדי לקבל משכנתא יש צורך ברישום שני בני הזוג ואין ללמוד מעצם הרישום. ובפסקי בתי הדין הרבניים האריכו בזה ועיין כרך י"ד עמוד 23 והלאה, ועוד. עם זאת מאחר שבנידוננו טרם קניית הדירה נעשה הסכם ביניהם, י"ל שמשמעותו שאין לראות ברישום הדירה הוכחה על קניין ובעלות הנכס. זאת ועוד אף את"ל שנתן לה מתנה יש לראות בהסכם דין סילוק מהנכסים ולשון מסירת מודעה שכתבו בית הדין האזורי הוא להסתלקות מנכסים.

והנה בדין סילוק מדבר שלא בא לעולם האריכו בו ראשונים ואחרונים, וכתב הרמ"א חו"מ סי' ר"ט ס"ח בהגה וכן באהע"ז סי' צ' י"ז דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מ"מ יכול להתנות וכן לסלק עצמו וכוחו מדבר שלא בא לעולם. והוא מדברי המרדכי ריש פרק הכותב כתובות פ"ט סי' רי"ב שכתב בשם מהר"ם מרוטנבורג וז"ל:

וששאלת ראובן חפץ לקנות בית ודואג פן יצטרך למוכרו ואשתו תעכב עליו, היוכל להתנות עם אשתו בשעת הקניה ע"מ כן אקנה לנו בית שבכל עת שאני צריך למוכרו שלא תוכל לעכבו ע"י והיא מקבלת עליה כן, ונכתב השטר התוכל לחזור בה ולעכב כיוון שבשעת התנאי הוי ליה דבר שלא בא לעולם שעדין לא לקחו,

תשובה. נ"ל דלא מציה אהדורי נהי דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אדם מסתלק בטוב בדבר שלא בא לעולם כדתנן בפרק הכותב ובפרק חזקת הבתים נחלה הבאה לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא ירשנה וכו' ושלום מאיר בן ברוך, עכ"ל.

ובשו"ת חוות יאיר סי' נ' כתב: ואחר מהר"מ נגררו כי כן דרך האשכנזים שנגררים אחר דעת מהר"מ, ובספר אשר לשלמה ח"א סי' ו' הקשה הרי הרמ"א באהע"ז סי' צ"ב כתב שהכותב לפני האירוסין אינו מועיל הסילוק כי הוא דבר שלא בא לעולם. ובחו"מ סי' כ"ט סע' ח' כתב שיכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם כדברי מהר"מ מרוטנבורג, ותירץ שגם דעת מהר"מ צריך שיהיה לו קצת שייכות וכפי שכתב הסמ"ע חו"מ סי'ר"ט ס"ק כ"ג, עיי"ש, והסכים עמו הקצות החושן שם.

לעומתם בספר בני אהובה על הרמב"ם הלכות אישות פכ"ג ה"א כתב שבעיקר הדין של מהר"מ, הר"ן והרשב"א חולקין ונמצא שהדבר במחלוקת אם אדם יכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם, ועל סתירת הרמ"א שתירץ כהט"ז, עיי"ש.

אך בספר עזר משפט להגר"א גולדשמידט ז"ל סי' י"ד דף קפ"א אחר שהביא דברי מעשה חיא סי' ד' שכתב אך פשפשתי ומצאתי שעל כורחך י"ל דאיכא פלוגתא בין רבוותא (דהיינו בין מהר"מ מרוטנבורג להר"ן והרשב"א) ומעתה מי יכניס ראשו בין שני הרים גדולים להכריע, ע"כ, ואח"כ כתב שמדברי הרמ"א משמע שאינם חולקים שהרי בחו"מ הביא דעת מהר"מ ובאהע"ז כתב כדעת הר"ן, ש"מ שאין חולקין, וסיים בדברי הכנה"ג אבהע"ז ס"ק צ"ב הגבי' אוחז אחר שהביא דברי ר' חייא הרופא וכתב ונראה לי דלא אמרו הרשב"א והר"ן אלא דווקא בנדון דידהו וכו' אבל בנדון דמהר"מ אין לה שייכות בנכסים מפני שעדיין לא קנאם הבעל, שאם היה קונה אותם היה לה שעבוד עליהם וכל שיש לה שעבוד על הבעל יכולה להסתלק מאותו שעבוד אע"פ שסלקה שעבודה מנכסים שלא קנה עדיין שמ"מ היא מסלקת שעבודה מהבעל שיש לה שעבוד עליו ע"כ.

ולפי זה יוצא שכאשר יש שעבוד או שום שייכות לכולי עלמא יכול להסתלק ובנדון דינן לגבי האשה שיש שייכות של שעבוד נמצא שיכולה להסתלק. אך עכ"ז לכשנדקדק בלשון הסילוק שעשתה האשה באמרה שאם נפרד או נתגרש או נתפרק יועברו כל הזכויות ע"ש הבעל ולא יהיה לי שום זכויות על הדירה. וחתמו ע"ז הן הבעל והן האשה נמצא שלדבריהם עד שעה זו הרישום יהווה הוכחה על בעלות הנכס, ולו יצויר שחלילה הבעל ייפטר, אין בלשון זה ויתור על הנכס ומ"ש שאם נפרד אין משמעותו לאחר אריכות ימים שהרי אם חלילה הבעל ייפטר מה המשמעות שהדירה תעבור על שמו. ע"כ פשוט שכל הסילוק הוא רק כשהם בחיים ומגיעים לידי פרוד או גירושין אזי מסתלקת היא מהדירה, ואין בו לשון הקנאה כי אינו לשון טוב, וע"כ מועיל הוא מלשון סילוק. וכעין זה כתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ז סי' נ"ג עייש. אלא היה מקום להסתפק מאחר שהיא חוזרת בה עתה קודם הגירושין אם תועיל חזרתה, אך אחר העיון נראה דכל זה אינו, שהרי כתב מרן בחו"מ סי' ס"א סע' ט"ז יש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכין אחר הלשון הכתוב בו אלא אחר הכוונה וכפי שכתבו בית הדין האזורי שיש לו תוקף לגילוי כוונות.

נוסף לכל הנ"ל בבג"ץ 609/92 בעהם נגד בית הדין הגדול פ"ד מז (3) 288 והוא בספרו של פרופסור מנשה שאוה הדין האישי בישראל מהדורה רביעית דף 781, שם פסק בית הדין הרבני הגדול כי התמורה של הדירה המשותפת של בני הזוג הרשומה במִנהל מקרקעי ישראל ע"ש שני בני הזוג בחלקים שווים מגיעה כולה לבעל. הטעם לכך הוא באומד הדעת של בני הזוג שעל פיו ניתנה מחצית הדירה מתנה לאשה על תנאי שלא תבגוד בבעלה ולא תעזבנו, ומשלא נתקיים התנאי בטלה המתנה. על פסק דין זה עתרה האשה לבג"ץ בדחותו את העתירה פסק השופט עליון שם בעמוד 294: בית הדין הרבני החליט לפי המשפט העברי שבנסיבות העניין יש לראות במתנה זו משום מתנה על תנאי שאדעתא למיפק לא אקני לה ומאחר שבני הזוג חייבים להתגרש בטלה מתנה ועל האשה להחזיר לבעלה את מחצית הדירה בפוסקו כך נהג בית הדין הרבני לפי דיני משפט העברי. בחוק המתנה לא מצויה הוראה שדיניו מחייבים גם את בית הדין הדתי.

ובית הדין הדתי פעל איפה במסגרת הסמכות הנתונה לו ולפי הדין שעליו לפסוק היינו לפי המשפט העברי, ע"כ וכאשר נשווה פסק הדין הנ"ל לנ"ד נמצא שבפסק דיננו יש תוספת נקודות משמעותיות שלא לסטות מהחלטתו של בית הדין האזורי.

עם זאת בית הדין לא יכול להתעלם מניצול זכויות האשה בקבלת משכנתא נוחה ע"ש שני בני הזוג, ואף מן המפורסמות דאינשי דלא מעלי עושים בזה סחר מכר, ע"כ יש לאמוד שווי זכות זו, ולתנה לאשה.

וע"כ פוסק בית הדין:

א. הצדדים יתגרשו ללא דיחוי.

ב. לאחר הגט ימציאו בפנינו חוו"ד מקצועית שווי זכות זו ובית הדין ייתן החלטתו.

ג. הדירה תועבר בשלמותה ע"ש הבעל לאחר מתן פסק דין סופי כפי האמור בסעיף ב'.

ד. במידה והצדדים יגיעו להסכם ויוגש לבית הדין, יינתן לו תוקף פסק דין.

הרב עזרא בר שלום

אני מצטרף להחלטה שיש לרשום הדירה על שם הבעל, לפי שנראים הדברים שהוא רכש הדירה, ומה שרשם על שם האשה הוא לצורך הזכויות, ועל כן נעשה ההסכם, אולם נכון שיש לאשה הזכות לדרוש חלקה על מתן זכויות שלה, על כן מצטרף אני להחלטה הנ"ל.

הרב אליהו בקשי דורון

מצטרף.

הרב שלמה בן שמעון

לאור האמור לעיל פוסקים כנ"ל.

ניתן ביום ח' באב התשס"ב (17.7.2002).