בפני בית הדין הגדול ערעור על החלטה של בית הדין האזורי בחיפה מיום ל' בניסן התשע"ג (10/04/2013)‏ בתיק 899861/2. בהחלטה נאמר:

תביעת פיצויי נזיקין כנגד הבעל

לקראת תום הדיון, מעיר ב"כ הבעל: האשה הגישה תביעה לפסיקת פיצויי נזיקין לבית ‏המשפט לאחר הדיון האחרון בבית הדין, תביעה בסך 30,000 ש''ח.‏

ב"כ האשה מאשר כי לאחר הסכמת הבעל להתגרש בדיון הקודם, האשה הגישה תביעת ‏פיצויי נזיקין לבית המשפט בגין עיגון שלה, לאור העובדה שהוא הסכים לגרש אך לא מגרש ‏בפועל.‏

ובכן, בשלב זה בית הדין לא יוציא החלטה לגופה של תביעה. בטרם קידום הליך ‏הגירושין כולל דיון בשאלת הכתובה, על האשה להמציא אסמכתא לבית הדין כי תביעתה ‏לפסיק פיצויי נזיקין נמחקה וכן התחייבות האשה כי לא תגיש תביעה כעין זו כנגד הבעל אף ‏בעתיד.‏

ונפרט מעט בעניין זה בשילוב ציטוטים מהחלטה אחרת שהוציא בית דין זה בתיק אחר:‏

כדי שהצדדים ייפרדו לדרכם וכל אחד מבני הזוג יוכל להינשא לאחר יש לסדר ביניהם גט כשר כדמו"י. לא די בכך שיייערך טקס של מתן גט אלא בית הדין צריך לאשר ב"מעשה בית דין" כי הצדדים נפרדו בגט כשר כדמו"י והריהם מותרים להינשא לעלמא.

בנידון דנן, בית הדין לא יוכל לקדם הליך גירושין בין הצדדים, לאור תביעה המונחת לפתחו של הבעל לתשלום פיצויי נזיקין בגין עיגונה של האשה, כטענת האשה – דבר שגורם כי הגט אינו ניתן מתוך רצון טוב לפי גדרי דין תורה.

ידועה הפסיקה הרווחת בבתי הדין הרבנים כי תביעת נזיקין היא בגדר כפיית גט על הבעל שלא כדין כל עוד שלא נפסקו הפיצויים או הקנס ע"פ החלטת בית הדין, והדבר בגדר "גט מעושה", אשר הוא גט בטל לשיטת רוב הפוסקים. וראה בעניין זה מש"כ הגר"א לביא שליט"א (אב"ד צפת־טבריה) במאמרו "סידור גט לאחר חיוב הבעל בפיצוי כספי לאשתו", תחומין כו, עמוד 160 (התשס"ו), אשר תיאר הבעיה שבכפייה כספית שלא ע"י בית הדין, בכתבו [...].

ובמסקנת ההחלטה נכתב:

לאור האמור בית הדין קובע: בשלב זה, בטרם קידום הליך הגירושין כולל דיון בשאלת ‏הכתובה, על האשה להמציא אסמכתא לבית הדין כי תביעתה לפסיקת פיצויי נזיקין נמחקה וכן ‏התחייבות האשה כי לא תגיש תביעה כעין זו כנגד הבעל אף בעתיד, כדי שלא יהיה הדבר ‏בגדר "חרב המתהפכת" מעל ראשו של הבעל, איום אשר לכשעצמו פוגם בכשרות הגט, כמובא ‏בפסיקה ההלכתית, וכפי שצוין לעיל.‏

על החלטה זו הוגש ערעור בו כותב ב"כ המערערת:

"בית הדין הרבני האזורי החליט כי עד שלא תסיר האשה את תביעת הנזיקין לא ימשיך לדון בתביעה. כנגד זה קובלת האשה ואלו הם נימוקיה מדוע יש להפוך את החלטת בית הדין מיום 9.4.13:

א. קביעת בית הדין הרבני האזורי המחייבת את האשה למחוק את תביעת הנזיקין היא גורפת הנובעת ממדיניות בתי הדין הרבניים שהגיעה הזמן לשנות את המדיניות. מדובר במדיניות הנגועה בחוסר סבירות קיצוני.

ב. קביעת בית הדין נשוא בקשת רשות הערעור מפרה את עיקרון כיבוד ערכאות השיפוט.

ג. בית הדין הרבני האזורי בהחלטתו מונע מהאשה לפתוח בחיים חדשים בעוד הבעל עשה כן בעצמו.

ד. קביעת בית הדין נשוא בקשת רשות הערעור פוגעת בזכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית לכל דבר, הנובעת מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ראה ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 629 (1997):

דעתי־שלי היא כי זכות הגישה לבית־המשפט אין היא זכות־יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות־יסוד, שייכת היא למיסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר – וכך אומר אני – כי נעלה היא על זכות־יסוד, לא עוד, אלא שקיומה היא תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות־היסוד, זכות הגישה לבית המשפט היא צינור החיים של בית המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק. בזאת נשתנתה הרשות השופטת משתי אחיותיה – הרשות המחוקקת והרשום המבצעת – ששתי אלו האחרונות יוזמות ועושות, אם בתחום החקיקה ואם בתחום המעשה, בעוד אשר הרשות השופטת יושבת על מושבה ומצפה כי יבואו אליה לקבל את חוות־דעתה ואת הכרעותיה. וכנאמר על משה: "ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב" (שמות יחי ג). שניים אלה הם הנדרשים לשיפוט: שופט היושב על מושבו ומדיינים העומדים לפניו. באין מתדיינים יישב בית המשפט בטל וחסר־מעש, ובית־משפט שאין מתדפקים על שעריו כמוהו כמו־לא־היה.

ה. אין בתביעת הנזיקין משום התערבות בסמכות בית הדין או פגיעה בסמכותו.

ו. תביעת הנזיקין אינה יכולה לגרום לגט מעושה בענייננו מקום בו המשיב הוא זה שבחר לעזוב את הבית כדי לגור עם הפילגש ולהגיש תביעות לבית המשפט לענייני משפחה והביע את רצונו להתגרש.

ז. תביעת הנזיקין אינה יכולה לגרום לגט מעושה בענייננו מקום שהסכום המשיב הוא נמוך.

ח. בית הדין הרבני האזורי אינו מוסמך להפסיק לדון בתביעת גירושים תוך התניה של מחיקת תביעה לרשות שיפוטית אחרת.

עברנו על החלטת בית הדין האזורי על נימוקיו ועל הערעור ועל טיעוניו.

בית הדין דוחה את הערעור מחמת האמור בנימוקים הארוכים של בית הדין האזורי.

בית הדין האזורי ציין גם שבית הדין הגדול כבר דן בשאלה זו בתיק מספר 7041־21־1 (פורסם באתרים משפטיים) ופסק שבית דין אינו יכול לסדר גט כאשר האשה הגישה תביעת נזיקין נגד בעל, ומחמת תביעה זו הבעל נאלץ לתת גט. בית הדין הגדול צירף נימוקים ארוכים לקביעתו, ומסקנת בית הדין הגדול הייתה לדחות את הערעור.

הרינו להבהיר שאין אנו קובעים שלאשה אין זכות להגיש תביעת פיצויים עקב מעשה של הבעל, או מחמת סירובו של הבעל לתת גט. אין אנו מתערבים בתביעות הנידונות בפני בית המשפט. במקרה הנידון שבפנינו אנו אין אנו יכולים לחייב את בית הדין האזורי שיסדר גט בין הצדדים, כיוון שגט שיינתן במקרה כזה לא יהיה גט כשר, ובית הדין לא יוכל לכתוב בתעודת הגירושין שהאשה מותרת להינשא לעלמא.

ניתן ביום ו' בניסן התשע"ד (06/04/2014).