בפנינו בקשת האשה לדחייה על הסף של תביעת הבעל בתיק הסדרי הראייה.

האשה הגישה בקשה בתאריך י' בסיון תשע"ד (8.6.2014) בזו הלשון "אני מבקשת למחוק את התביעה ולנסות להסתדר עם בעלי", אין ספק שהאשה ניסתה להטעות את בית הדין ואף לא אמרה אמת בלשון המעטה. בבקשת האשה בית הדין הבין שדרכה לשלום ובהחלטת בית הדין מתאריך י"ז בסיון תשע"ד (15.6.2014) נכתב כדלקמן:

"בקשת האשה לסגירת תיק הגירושין הוקראה.

נעתר למבוקש.

על הצדדים לבצע הליך טיפולי ביחידת הסיוע של ביה"ד או לחילופין בשירותי הרווחה במקום מגוריהם.

יש לדווח לביה"ד תוך 14 יום היכן רצונם לבצע את הטיפול הזוגי."

בהחלטת בית הדין נכתב במפורש שהצדדים מופנים להליך טיפולי ועליהם לדווח לבית הדין בתוך 14 יום, מן הראוי היה להעביר את הבקשה לתגובת הבעל, אך לאור תוכן הבקשה בית הדין נעתר אך עם הסתייגות, ואף לא סגר את שאר התיקים, וזאת מתוך חשש שמא אין אמת בבקשת האשה וכן שלא לחבל בסיכוי לשלום בית, אך בדיעבד התברר שהאשה שיקרה לבית הדין וזאת בכדי לגשת לבית המשפט להגשת התביעות – אולי בגלל ייעוץ שקיבלה או מאחר שלא מצאה חן בעיניה החלטות בית הדין.

בית הדין רואה בחומרה רבה את מעשי האשה בהעלימה את האמת מבית הדין.

לטענת האשה הסמכות מסורה לבית משפט, משהבעל מעולם לא הגיש תביעה לגירושין, אלא האשה היא שהגישה, ומשכך – והואיל וניתן לכרוך בתביעת גירושין את נושא הסדרי הראייה והמשמורת, והאשה הגישה בקשה למחיקת התביעה ואכן בית הדין נעתר, מסורה הסמכות לבית משפט. הבעל וב"כ טוענים כי הסמכות מסורה לכב' בית הדין, ובית הדין אף נתן סעדים ראשונים, קיים דיון ונתן החלטה להסדרי ראייה זמניים.

לשאלה זו ממש כבר נזקק ביה"ד הגדול בפסק הדין שנכתב ע"י כב' הדיין הרב שלמה דיכובסקי מיום ט שבט תשס"ז 28.1.07 בתיק מס' 6350-22-1. מחמת חשיבותו של פס"ד זה ושייכותו לנידוננו נצטט את החלק השייך לענייננו:

עתה אדון בשאלה המשפטית, האם מבחינה חוקית רשאי נתבע בתביעת גירושין לכרוך ענינים שלא נכרכו על ידי התובע, ובפרט כאשר הנתבע אינו מעונין כלל בגירושין.

לשונו של סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, כך היא:

"הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג."

תכלית החקיקה של סעיף זה היא, שבית הדין יוכל להכריע באופן יעיל ומהיר בכל הענינים הכרוכים בגירושין. תכלית זו מושגת בין אם הכריכה נעשית על ידי תובע הגירושין או תובעת הגירושין, ובין אם הכריכה נעשית על ידי הנתבע או הנתבעת. כאשר הבעל כורך את ענין מזונות האשה או ענין הרכוש או ענין החזקת הילדים בתביעת האשה לגירושין, יש בכך כדי להגשים את מטרת החקיקה.

כלומר, הסמכות לדון בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, אינה קשורה לשאלה מי הגיש את התביעה לגירושין. כל עוד הענין כרוך בגירושין, בין אם נכרך ע"י תובע הגירושין ובין אם נכרך על ידי הצד שכנגד, יהא לבית הדין סמכות שיפוט יחודית בעניינים אלו.

כך גם נפסק ב-בג"ץ 155/65, גורוביץ נגד ביה"ד הרבני ואח', פ"ד יט (4) 16. שם דובר בכריכת זכות מדור ע"י האשה לתביעת גירושין שהגיש הבעל:

"על פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, משהוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, בית-הדין מוסמך לדון גם 'בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין'. כאמור, מטרת העיקול היתה להבטיח את זכות המדור של האשה ומשהגישה האשה בקשתה לבית-הדין הרבני להבטחת זכויותיה, הרי כרכה את הענין בתביעת הגירושין התלויה ועומדת לפני בית-הדין. ואין צריך לומר שענין המדור, היינו זכות המגורים של האשה, הוא ענין ששעת בירורו בשעת בירור התביעת הגירושין, ומקומו בבית דין הדן בתביעת הגירושין."

וראו גם את דברי הנשיא ברק ב- בג"ץ 5679/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"10. סעיף 3 לחוק השיפוט מרחיב, איפוא, את סמכות בית הדין הרבני לכל עניין הכרוך בתביעת גירושין, אפילו אם עניין זה כלל אינו מענייני המעמד האישי, ובלבד שהעניין נכרך בפועל על ידי אחד המתדיינים ושההכרעה בו דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה...

"13. לטעמי, אין חשיבות של ממש לשאלה כיצד ובאיזו דרך באו לעולם הליכי הכריכה, אם על-ידי ציון הדבר בכתב התביעה ואם במהלך ההתדיינות בפני בית הדין הרבני. כריכה אינה חייבת להיעשות בדרך פורמלית מוגדרת (השוו בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם) )."

אמנם בפרשה הנ"ל, הכריכה נעשתה על ידי האשה שתבעה גירושין, אך מאוחר יותר להגשת התביעה לגירושין. עם כל זאת, מכוח תכליתה של הוראת הכריכה – חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים – אין להבחין בין מקרה שהכריכה נעשתה על ידי התובע לבין מקרה שהכריכה נעשתה על ידי הנתבע. כפי שאמר הנשיא ברק, די בכך "שהעניין נכרך בפועל על ידי אחד המתדיינים."

וראו גם בספרם של אלישע שינבוים ובני דון יחיא, דיני מזונות, כרך ב' עמ' 450.

אין בעובדה שהבעל עצמו מעונין בשלום-בית, כדי לפגוע בכריכה של ענין הרכוש או המזונות בתביעת הגירושין של האשה. העיקר הוא שתביעת הגירושין כנה מבחינתה של מגישת התביעה, וכן שהבעל כרך את תביעתו שלו בכנות וכדין, מתוך מטרה שביה"ד יכריע במהירות וביעילות בתביעות. לענין זה מקובלים עלינו הדברים שהובאו על ידי ב"כ המשיב בסיכומיו לבית הדין האזורי, ואומצו על ידי בית הדין האזורי, מפסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 545/04, השופט יוסף שפירא) מיום 24.2.05 הקובע כי "יתכן מצב שבית הדין יקנה סמכות כתוצאה מכריכה של הצד שכנגד. במקרה כזה אין נפקות לכנות הכריכה, שהרי גם סעיף 3 הנ"ל לחוק שיפוט בתי דין רבניים, דן בענין הכרוך בגירושין, ולא קובע מי כורך אותו."

בסיכומו של פרק זה ניתן לומר כי התשובה לשאלה אם נתבע בתביעה לגירושין יכול לכרוך תביעות שלו בתביעת הגירושין של הצד שכנגד, היא בחיוב. על מנת שיוכל הנתבע לכרוך, אין הוא עצמו צריך להסכים לגירושין, די בכך שהוא מעונין שבית הדין יוכל להביא לחיסול יעיל של עניני הצדדים, אם אכן בית הדין יקבל את תביעת הגירושין. יחד עם זאת, הכריכה צריכה להיעשות בכנות וכדין.

וביה"ד בדעה שזה גם ההיגיון המשפטי בפסק דינו של השופט שפירא מביהמ"ש המחוזי בירושלים שכתב בתיק בר"ע 545/04 בפסק דין מיום 24.02.05:

"יתכן אף יתכן מצב, שבית הדין יקנה סמכות כתוצאה מכריכה של הצד שכנגד. במקרה כזה אין נפקות לכנות הכריכה, שהרי גם סעיף 3 הנ"ל לחוק שיפוט בתי דין רבניים, דן בענין הכרוך בגירושין, ולא קובע מי כרך אותו."

העולה מכל מה שכתבנו לעיל, שהן מבחינה הלכתית מובהקת והן מבחינה משפטית הבעל יכול לכרוך את עניני הרכוש והחזקת הילדה בתביעת הגירושין של האשה."

לאור הקדמת כריכת נושא הסדרי הראייה והמשמורת ע"י הבעל, גם אם בתביעת האשה, בית הדין מחליט שהסמכות בתיק הילדים נתונה לבית הדין, וכי בית המשפט נעדר סמכות לדון בתביעה.

מן הראוי היה להטיל הוצאות על האשה אך בית הדין נמנע בשלב זה.

ניתן לפרסם החלטה זו לאחר מחיקת הפרטים המזהים.

ניתן ביום י' בתמוז התשע"ד (08/07/2014).

:הרב דניאל אדרי – אב"ד