ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
בפני כבוד הדיינים:
הרב דניאל אדרי
הרב אייל יוסף
הרב דוד בר שלטון
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 966598/3‏
תאריך: כ"ד בתמוז התשע"ד
22/07/2014
תובע פלוני
משיב פלונית
הנדון: חלוקת רכוש – כריכה
נושא הדיון: סמכות בית הדין למרות הגשת בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט

פסק דין
בפנינו בקשת הצדדים לקביעת הסמכות בתיק הרכושי.

הצדדים נישאו ביום 22.11.88 ולהם שתי בנות בגירות.

האשה הגישה ביום כ' בסיון תשע"ג (29.5.2013) בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט לענייני משפחה, ואילו הבעל הגיש ביום ה' בטבת תשע"ד (8.12.2013) תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אליה כרך את ענייני הרכוש ומזונות האשה.

לטענת האשה כי היות והוגשה בקשה ליישוב סכסוך בטרם הוגשה תביעתו של הבעל, אין לבית הדין הדתי הסמכות לדיון בענייני חלוקת רכוש הנוגעים למחלוקת בין הצדדים.

לטענת הבעל היות והבקשה ליישוב סכסוך אשר הוגשה על ידי אשתו הוגשה בחוסר כנות ובהעדר תום לב, משכך הסמכות נתונה לבית הדין.

אין חולק כי הבקשה ליישוב סכסוך מצד האשה הוגשה לבית המשפט קודם להגשת התביעה לבית דין זה.

קודם שנדון בעניין נעתיק את תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד־1984 הקובעות את ההוראות בקשר להגשת הבקשה ליישוב סכסוך
"בקשה ליישוב סכסוך

258כ. (א) בן זוג רשאי להגיש לבית המשפט בקשה ליישוב סכסוך עם בן זוגו ולהפניה ליחידת הסיוע (להלן – בקשה ליישוב סכסוך).

(ב) בקשה ליישוב סכסוך תוגש לפי טופס 26ב, ויצורף לה טופס 26א מאומת בתצהיר.

(ב1) הוגשה בקשה ליישוב סכסוך, רשאי בית המשפט להפנות את בני הזוג ליחידת הסיוע כאמור בתקנה 258יט או להפנותם, בהסכמתם, לייעוץ או לפישור.

(ג) הגשת בקשה ליישוב סכסוך תיחשב כהגשת תובענה נגד בן הזוג האחר בכל הענינים המפורטים בתקנה 258ז (1) עד (3), ובלבד שהענין נובע מהקשר שביניהם כבני זוג.

(ד) בן זוג שהגיש בקשה ליישוב סכסוך לא יגיש נגד בן זוגו בקשה נוספת ליישוב סכסוך בתוך שנה מיום הגשת הבקשה הקודמת."

התנגדות להפניה

258כא. (א) סירב בן הזוג האחר להופיע בפני יחידת הסיוע ונמסרה על כך הודעה בכתב לפי סעיף 5 (ג) לחוק או פגה תקופת עיכוב ההליכים, לפי תקנה 258יט (ג), יורה בית המשפט על חידוש ההליכים בפניו; היתה ההפניה ליחידת הסיוע על פי בקשה ליישוב סכסוך, יורה בית המשפט לבן הזוג שהגיש את הבקשה להגיש כתב תביעה כאמור בתקנה 258ז, בתוך שלושים ימים.

(ב) הוגש לבית המשפט כתב תביעה כאמור יראו אותו כאילו הוגש במועד הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך; לא הוגש כתב תביעה – תימחק הבקשה."

העולה מהתקנה, אם כתב התביעה לא הוגש בתוך 30 יום, תימחק הבקשה. המשמעות המעשית של תקנות אלו היא כי בקשה ליישוב סכסוך דינה כהגשת תביעה בסוגיות כגון משמורת ילדים, מזונות ורכוש. משכך, תביעת גירושין כרוכה אשר מוגשת לבית הדין לאחר מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, איננה מקנה לבית הדין את הסמכות לדון בנושאים הכרוכים. להוציא אותם מקרים בהם בן הזוג אשר הגיש את הבקשה ליישוב סכסוך לא הגיש תביעה לבית המשפט בתוך 30 יום, שאז הבקשה ליישוב סכסוך נמחקת או כפי העולה מפסקי הדין אם הבקשה הוגשה ליישוב סכסוך בחוסר כנות ובהעדר תום לב.

בבג"ץ משותף 5918/07 ו־6919/07 פלונית נ' בית הדין הרבני, ניתן פס"ד ארוך ומקיף בהרכב של שבעה שופטים שבו עמדה כב' השופטת ד' בייניש על תכלית ההליך ליישוב סכסוך.
"תכליתו של ההליך ליישוב סכסוך היא לאפשר לבני־זוג מסוכסכים ליישב את המחלוקות ביניהם בדרכי הסכמה, בטרם יידרשו להגיש כתבי־טענות המפרטים את נקודות המחלוקת ביניהם ואת מכלול העילות המשפטיות והסעדים המבוקשים. בהתחשב בכך, על בן־זוג המגיש בקשה ליישוב סכסוך להיות מעוניין ביישוב הסכסוך עם בן־זוגו בדרכי שלום, ללא צורך בהכרעה שיפוטית. עליו להגיש את הבקשה מתוך רצון כן לחיפוש אחר פתרונות מוסכמים, ועליו להיות נכון לשתף פעולה לשם כך עם הגורמים הטיפוליים והמקצועיים ביחידת הסיוע (או בהליך הייעוץ או הפישור החיצוני אליו הופנו בני־הזוג בהסכמתם)."

נמצא כי ההליך של יישוב סכסוך אין תכליתו ואין הוא ראוי שישמש ככלי שרת בידי מי מהצדדים לצורך תפיסת סמכות גרידא, על הצד מגיש הבקשה להראות רצון כן לפעול ולנהוג בתום לב ובדרכי שלום ועל רצון אמתי ביישוב סכסוך בהליך זה.

יפים לעניינו דבריו של דיין בית הדין הגדול הרה"ג שלמה דיכובסקי שליט"א בתיק 4280־21־1 פלונית נ' פלונית:
"מציאות החיים בעשר השנים האחרונות מלמדת, שבקשות רבות ליישוב סכסוך מוגשות לבית המשפט שלא בתום לב. ברבים מן המקרים אין כוונה כנה להיעזר במנגנון שנקבע בתקנות לצורך יישוב הסכסוך בדרכי שלום. במקרים אלו כוונת מגיש הבקשה היא להשיג יתרון דיוני במירוץ הסמכויות תוך ייתור הצורך בהגשת כתב תביעה ערוך כדין. לא לשם כך נועדה בקשה ליישוב סכסוך. בקשה ליישוב סכסוך צריכה להיות כנה. מגיש הבקשה צריך להיות מעונין באמת ובתמים ביישוב הסכסוך בדרך טיפולית, ללא צורך בהתערבות שיפוטית. כדי לעמוד על כנות הבקשה אין להסתפק באמור בכותרתה. על כנות הבקשה ניתן להתרשם מהתנהגות המבקש עובר להגשת הבקשה. ניתן גם להתרשם מהתנהגותו בסמוך לאחר הגשת הבקשה. האם המבקש הודיע לצד שכנגד על הבקשה בסמוך להגשתה? האם עשה המבקש מצדו את כל הנדרש להשתתף בהליך הטיפולי שנועד ליישוב הסכסוך? האם התנהגותו עובר לבקשה ובסמוך לכך מתאימה לאדם המבקש ליישב סכסוך בדרכי שלום? וכך הלאה."

ואכן בבג"ץ משותף 5918/07 ו־6919/07 הנ"ל נפסק בהרחבה כי לא די בהגשת הבקשה ליישוב סכסוך במועד הקודם להגשת התביעה הכרוכה לבית הדין כדי שבית המשפט ירכוש סמכות אלא יש להחיל את עקרון החובה לנהוג בתום לב על ההליך ליישוב סכסוך וזאת בשל ייחודו של הליך זה הננקט בטרם יגישו הצדדים כתבי בי־ דין מפורטים. יפים לענייננו דבריה של כב' השופט ד' בייניש:
"אין חולק לפנינו כי בהתאם לעקרון תום־הלב והאיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט, על בקשה ליישוב סכסוך להיות מוגשת בתום־לב וללא ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. עמדה זו תואמת את החזקה הפרשנית הנגזרת ממרכזיותו של עקרון תום־הלב בשיטתנו המשפטית, ולפיה הנחה היא כי תכליתו של דבר חקיקה הינה להגשים את עקרון תום־הלב ואת הטעמים המונחים בבסיסו (ראו בעניין זה: ברק – פרשנות החקיקה, עמ' 551 והאסמכתאות המובאות שם). אין חולק כי חזקה פרשנית זו לא נסתרה בעניינן של התקנות ליישוב סכסוך. בהתחשב בכך, השאלה המרכזית המתעוררת בהקשר זה נוגעת לאופייה ולמהותה של חובת תום־הלב בהגשת בקשה ליישוב סכסוך.

על־פי תפיסתי, מהותה של חובת תום־הלב הדיוני בהקשר הנדון לפנינו מושפעת מייחודו של ההליך ליישוב סכסוך. כפי שפורט בדברינו לעיל, תכליתו של ההליך הנדון היא לאפשר לבני־זוג מסוכסכים ליישב את המחלוקות ביניהם בדרכי הסכמה, בטרם יידרשו להגיש כתבי־טענות המפרטים את נקודות המחלוקת ביניהם ואת מכלול העילות המשפטיות והסעדים המבוקשים. בהתחשב בכך, על בן־זוג המגיש בקשה ליישוב סכסוך להיות מעוניין ביישוב הסכסוך עם בן־זוגו בדרכי שלום, ללא צורך בהכרעה שיפוטית. עליו להגיש את הבקשה מתוך רצון כן לחיפוש אחר פתרונות מוסכמים, ועליו להיות נכון לשתף פעולה לשם כך עם הגורמים הטיפוליים והמקצועיים ביחידת הסיוע (או בהליך הייעוץ או הפישור החיצוני אליו הופנו בני־הזוג בהסכמתם).

אין להסכין עם מצב בו הבקשה ליישוב סכסוך מוגשת ככסות עיניים בלבד, כשמטרתה העיקרית אינה ניסיון כן ליישב את הסכסוך הזוגי בדרכי שלום, אלא תכליתה הדומיננטית היא לרכוש סמכות שיפוט בפני בית־המשפט לענייני משפחה בדרך קלה ומהירה, תוך ייתור הצורך בהגשת כתבי טענות ערוכים כדבעי. לשון אחר; אין לאפשר ניצול לרעה של הליך הבקשה ליישוב סכסוך רק כדי להשיג יתרון טקטי במסגרת "מרוץ הסמכויות."

עוד נפסק על ידי כב' השופטת ד' בייניש בהמשך לפס"ד הנ"ל כי הסעד העומד לרשות בית הדין או בית המשפט שבידיהם נתונה ההכרעה בעניין הסמכות בנסיבות בהן הצד מגיש הבקשה יישוב סכסוך נהג בחוסר תום לב ונקט בניצול לרעה של הליך הבקשה ליישוב סכסוך לקבוע שאין בכוחה של הבקשה ליישוב סכסוך כדי למנוע את סמכות השיפוט שבידי בית הדין באותם עניינים שכרכו בפניו בכנות וכדין, כעולה מדבריה של כב' השופטת ד' בייניש:
"ראשית, ההליך של יישוב סכסוך הוא בעל מאפיינים ייחודיים. תוכנה ומהותה של חובת תום הלב הדיוני, כמו גם הסעדים בגין הפרתה, מושפעים מייחודו של הליך זה ומותאמים למאפייניו ולתכליתו. נוכח הקלות הרבה היחסית בה ניתן להגיש בקשה ליישוב סכסוך בפני בית המשפט לענייני משפחה, ועל רקע המציאות הקיימת בשיטתנו המשפטית של "מרוץ סמכויות", מתבקש סעד מתאים בגין הפרת חובת תום־הלב בהגשת בקשה ליישוב סכסוך על־מנת שהליך ייחודי זה לא ינוצל לרעה לתכליות שלא לשמן נועד. שנית, אם נדייק בדבר, הסעד בגין חוסר תום־לב דיוני בהגשת בקשה ליישוב סכסוך אינו סגירת שערי בית־המשפט בפני המתדיין, אלא קביעה כי אין בכוחה של הבקשה ליישוב סכסוך כדי למנוע את סמכות־השיפוט שבידי בית־הדין הרבני באותם עניינים שנכרכו בפניו בכנות וכדין, וזאת בפרק הזמן שלאחר הגשת הבקשה ליישוב סכסוך וטרם הגשת כתבי־תביעה ערוכים כדבעי בפני בית־המשפט לענייני משפחה."

בדיון שהתקיים ביום ט' בתמוז תשע"ד (7.7.2014) התבקש בית הדין ליתן דעתו בעניין הסמכות, בית הדין הורה לצדדים וב"כ להעביר את סיכומיהם בעניין הסמכות עד תאריך 13.7.2014, מאחר שבית המשפט ממתין להחלטת בית הדין עד תאריך 30.7.2014. הבעל הגיש את הסיכומים, האשה לא הגישה. בית הדין לפנים משורת הדין המתין עד תאריך 15.7.2014 ומשנוכח שהסיכומים לא הגיעו נתן בית הדין החלטה ביום 15.7.2014:
"ביום 7.7.2014 ניתנה החלטה שעל הצדדים להגיש סיכומים בעניין הסמכות עד יום ראשון טו תמוז תשע"ד 13.7.2014, עד היום לא התקבלו הסיכומים מב"כ האשה.

לאור האמור שהאשה לא העבירו את תגובתם, בית הדין קובע שהסמכות בתיק הרכוש נתונה לבית הדין."

וראה הפלא ופלא עם התקבל ההחלטה במשרדו של ב"כ האשה נשלחה בקשה דחופה מב"כ האשה
"בהתאם להחלטת בית הדין מיום 15.7.2014 נדהם החתום מטה למקרא החלטת בית הדין הנכבד שמקורה ככל הנראה בטעות כי האשה לא הגישה סיכומיה לעניין הסמכות. האשה הגישה גם הגישה את סיכומיה ביום 13.7.2014... מבוקש ליתן החלטה לגופו של עניין". ע"כ.

בית הדין בדק ולא מצא שהסיכומים אכן נשלחו, אך מצד הספק בית הדין מקבל את טענת האשה שאכן שלחו את הסיכומים, ולפנים משורת הדין בית הדין מבטל את ההחלטה מתאריך 15.7.2014.

מהתנהלות והתנהגות האשה עולה שהבקשה שהוגשה ליישוב סכסוך הוגשה בחוסר תום לב קיצוני כשמטרתה העיקרית לא הייתה ניסיון כן ליישב את הסכסוך הזוגי בדרכי שלום, אלא תכליתה הדומיננטית הייתה לתפוס סמכות שיפוט בפני בית המשפט לענייני משפחה בדרך קלה ומהירה, יש לציין כי בית הדין רואה בחומרה את התנהלות האשה כפי שעמד עליה אף בית המשפט בהחלטותיו, הכול כפי שיפורט להלן.

ביום 25.12.2013 הגישה ב"כ הבעל בקשה למחיקת הבקשה ליישוב סכסוך, היות ובהסכמת הצדדים ביקשו להפסיק התערבות יחידת הסיוע וינסו לפתור העניין בעצמם, וכב' השופטת ה. ג. שיינפלד נתנה החלטה ביום 26.12.2013 המורה על מחיקת הבקשה ליישוב סכסוך:
"נוכח המצוין בהודעה לפיו הליך המו"מ הופסק בין הצדדים, אני מורה על מחיקת הבקשה ליישוב סכסוך. המזכירות תמציא לצדדים ותדאג לסגירת התיק ברישומיה"

ב"כ האשה עתר לכב' בית המשפט בבקשה לביטול ההחלטה המורה על ביטול ההליך ליישוב סכסוך ומאידך גיסא בו זמנית הגיש ב"כ האשה תביעה עצמאית לפרוק שתוף ואיזון משאבים.

התנהגותה של האשה מעידה על חוסר תום לב בניהול ההליכים ולא מותירה ספק בקשר למטרתה העיקרית לרכוש סמכות באמצעות הבקשה ליישוב סכסוך. זה ולא אחר, שכן אין ההליך של יישוב סכסוך ותכליתו משתלב עם הגשת תביעות עצמאיות במקביל, בית הדין רואה בחומרה את התנהגות האשה בניסיונה זה להתל בבית המשפט ובבית הדין.

אף כב' השופטת ה. ג. שינפלד הייתה ערה בעצמה להתנהלות חסרת תום הלב של האשה והשימוש לרעה בהליכי המשפט, ודחתה את בקשת האשה, כב' השופטת ה. ג. שינפלד ציינה בהחלטה מתאריך 5.1.2014 כי –
"בהתאם לדו"ח יח"ס מיום 1.12.13 הצדדים ביקשו להפסיק התערבות היחידה לסיוע כמו כן בד בבד עם בקשה זו, הגישה התובעת תובענה בתמ"ש 2868־01־14 התנהלות זו מעלה חשש לשימוש לרעה בהליכי המשפט. לאור האמור, וכן משהוגשה התובענה והוראות תקנה 258כא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד־1984 – לא מצאתי לשנות מהחלטתי."

מההחלטה הנ"ל של בית המשפט ומדוחות יח"ס עולה כי האשה הייתה צד לבקשה להפסיק את התערבות היחידה לסיוע ובנוסף לא נוהל כל מו"מ רציני בין הצדדים ומשכך הבקשה ליישוב סכסוך נמחקה ביום 25.12.2013.

התנהלות זאת אינה עולה בקנה אחד עם תכליתה של הבקשה ליישוב סכסוך כפי שהובאה לעיל. בנוסף ב"כ האשה עשה ניסיון ל"החיות" את הבקשה ליישוב סכסוך ובד בבד הגיש תביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים, התנהגות שגם היא אינה עולה בקנה אחד עם תכליתה של הבקשה ליישוב סכסוך ולא כדי כב' בית המשפט דחה ניסיון זה וכב' הש' ה. ג. שיינפלד אף ציינה בהחלטה כי "התנהלות זו מעלה חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט."

לדעת בית הדין התנהגות זאת של האשה היא חסרת תום לב ויש בה משום ניצול לרעה של הליכי המשפט כפי שעולה גם מהחלטת בית המשפט, וצדקה בדבריה מה שכתבה כב' השופטת ה. ג. שינפלד.

אם לא די בכך הרי שעדות נוספת לחוסר תום הלב של האשה עולה מאופן התנהלותם בבקשה שהגישו לבית המשפט לקביעת הסמכות מיום 11.6.2014, כאשר העלימו מבית המשפט את ההסכמות שהושגו בבית הדין ביום הדיון 23.2.2014 שהצדדים יגישו פסיקתא, שבית הדין ובית המשפט לא יתערבו עד שהצדדים ינסו להגיע להסכמות. אם הצדדים לא יגיעו להסכמה, מוסכם כי בית הדין ידון בעניין הסמכות.
.

ב"כ הצדדים הגישו לבית הדין פסיקתא ערוכה בכתב יד, בהסכמת הצדדים, עליה חתומים ב"כ הצדדים ולפיה אם המו"מ בין הצדדים לא יצלח, הרי שבית הדין יכריע בנושא הסמכות, הסכמה שקיבלה תוקף של פס"ד ביום 23.2.2014.

להלן לשון הפסיקתא:
"ב"כ הצדדים מסכימים בזאת כי לעת עתה בית הדין הנכבד לא יקבע כי הסמכות בידיו וכי בית המשפט אף הוא לא יקבע כי הסמכות בידיו, זאת כדי שהצדדים ינהלו מו"מ למשך 30 ימים מהיום, אם המו"מ לא יצלח מוסכם כי בית הדין יקבע מועד לדיון בנושא הסמכות ובית הדין ייתן החלטתו בראשונה בעניין הסמכות " (ולמטה הוספו חתימות ב"כ הצדדים).

בית הדין הדין נתן תוקף של פס"ד לפסיקתא כאמור בהחלטתו כג' באדר התשע"ד 23.2.2014:
א. על הצדדים לנהל משא ומתן ביניהם בתוך 30 יום ולגבש הסכם גירושין המקובל על הצדדים, על הצדדים לדווח לבית הדין אודות המשא ומתן.

ב. בעניין הסמכות בית הדין נותן תוקף של פסק דין לפסיקתא שנחתמה היום 23.2.2014 בים ב"כ הצדדים.

ביום 11.6.2014 הגיש ב"כ האשה בקשה מפורטת ומנומקת לבית המשפט שיפסוק בעניין הסמכות אליו צרף תצהיר לאימות העובדות, ב"כ האשה לא ציין ולא צירף את החלטת בית הדין הנ"ל, ב"כ האשה העלים במכוון מעיני כב' בית המשפט ולא ציין דבר וחצי דבר כי קיימת החלטה של בית הדין על סמך הסכמות הצדדים.

בית הדין רואה בהתנהלות זאת של האשה ניסיון להטעיה והולכת שולל של בית המשפט, ניצול לרעה של ההליכים וזלזול במערכת המשפט. התנהגות האשה בנסיבות שלפנינו מלמדות על ניסיון לקבוע "עובדות בשטח" באמצעות קבלת הכרעה של בית המשפט כי הוא מוסמך להידרש לתביעה ברכוש, למרות שקיים פס"ד על סמך הסכמות הצדדים.

גם כאן יצוין כי בית המשפט היה ער להתנהלות זאת מצד האשה וזאת יש לציין רק לאחר שהוגשה תגובת הצד השני שחשפה בפני בית המשפט את החלטת בית הדין על סמך הסכמות הצדדים.

כב' השופטת ה. ג. שינפלד דחתה ביום 16.6.2014 את בקשת האשה ואף חייבה בהוצאות:
"מנימוקי התגובה, לאור הסכמת הצדדים, החלטת בית הדין הרבני שאישרה ההסכמה, והחלטתי מיום 26.2.14 – אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם למשיב הוצאות התגובה בסך של 800 ₪.

בית הדין רואה בחומרה רבה את התנהלות והתנהגות האשה בעשיית מעשה שלא יעשה, וזו בלשון המעטה בית הדין הוציא החלטה ביום 18.6.2014 בזו הלשון:
"בית הדין רואה בחומרה רבה את התנהלות האשה על אף החלטת בית הדין מתאריך 23.2.2014, ונתינת תוקף של פסק דין לפסיקתא.

במועד הדיון בית הדין ייתן דעתו."

בית הדין יציין כי חרף החלטת בית המשפט מיום 16.6.2014 והחלטת בית הדין מיום 18.6.2014 לא מצא ב"כ האשה לנכון להגיש כל בקשה להתנצלות בגין התנהגותו זו.

לאור האמור לעיל בית הדין רואה את התנהלות והתנהגות האשה בקשר לבקשה ליישוב סכסוך כחסרת תום לב, שכל מטרתה העיקרית לא הייתה ניסיון כן ליישב את הסכסוך הזוגי בדרכי שלום, אלא תכליתה הדומיננטית הייתה לתפוס סמכות שיפוט בפני בית המשפט לענייני משפחה בדרך קלה ומהירה ויש בה משום ניצול לרעה של הליכי המשפט. הגשת הבקשה ליישוב סכסוך הייתה צעד טקטי לצורך רכישת סמכות גרידא ודי בכך לקבוע שאין בכוחה של הבקשה ליישוב סכסוך כדי למנוע את סמכות השיפוט שבידי בית הדין באותם עניינים שנכרכו בפניו בכנות וכדין.

כמו כן בית הדין קובע כי תביעת הגירושין של הבעל כנה ומפורטת ומושתתת על העובדה כי יש בידיו ראיות לכך שהאשה זנתה תחתיו. בנוסף יש לציין כפי שצוין לעיל וכעולה מדוחות יח"ס והחלטות בית המשפט כי שני הצדדים ביקשו להפסיק את התערבות יח"ס ואף התביעה לישוב סכסוך נמחקה ופני הצדדים היו לגירושין בעת הגשת התביעה.

בנוסף האשה פתחה בסמוך תביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים.

כחודשיים לאחר הגשת תביעת הגירושין, ביום 23.2.2014, הצדדים כבר הודיעו לבית הדין כי ברצונם להתגרש ובית הדין הוציא פס"ד בהתאם:
א. בית הדין רושם את הסכמת הצדדים להתגרש בהתאם לאמור בפרוטוקול.

ב. יש לרשום במעשה בית הדין האשה אסורה על בעלה ואם תרצה להינשא למר ח. י. יש לערוך בירור.

ג. על הצדדים לפתוח תיק לסידור הגט."

ואכן הצדדים התגרשו ביום כ"ג בניסן תשע"ד (23.4.2014).

כמו כן לא מצאנו טענות של ממש כדי לקבוע כי כריכת הרכוש לא נעשתה "כדין" הבעל פתח תיקים מתאימים, פרט בראשי פרקים את נושאי הרכוש הטעונים הכרעה כעניין הכרוך בגירושין, ודי בפירוט שניתן כדי להעניק סמכות לבית הדין לדון בעניינים אלו. בנוסף בית הדין ימנה אקטואר ו/או שמאי במידת הצורך. בנוסף הבעל ביקש סעדים אופרטיביים בתחום הרכוש ומזונות אישה.

באשר לכנות הכריכה ניתן ללמוד כי הבעל הגיש את תביעותיו רק בסמוך למחיקת התביעה לאחר שהמו"מ הופסק וכי הבעל מנסה באמת בתמים לדון במכלול העניינים יחד בבית הדין.

בית הדין האריך להוכיח שבקשת האשה ליישוב סכסוך אינה כנה והייתה חסרת תום לב, לדעת בית הדין, די היה כדי לקבוע שהסמכות נתונה לבית הדין, על פי החלטת השופטת ה.ג. שינפלד אשר הורתה למחוק את בקשת היישוב לסכסוך, ואף דחתה את הבקשה החוזרת של ב"כ האשה וכתבה "התנהלות זו מעלה חשש לשימוש לרעה בהליכי המשפט. לאור האמור, וכן משהוגשה התובענה והוראות תקנה 258 כא' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד־1984 – לא מצאתי לשנות מהחלטתי."

בסיכומם של דברים בית הדין קובע:

א. תביעת הבעל היא כנה וענייני הרכוש נכרכו כדין ובכנות.

ב. התנהלות והתנהגות האשה בקשר לבקשה ליישוב סכסוך חסרת תום לב. כל מטרתה העיקרית לא הייתה ניסיון כן ליישב את הסכסוך הזוגי בדרכי שלום, אלא תכליתה הדומיננטית הייתה לתפוס סמכות שיפוט בפני בית־המשפט לענייני משפחה בדרך קלה ומהירה ויש בה משום ניצול לרעה של הליכי המשפט. הגשת הבקשה ליישוב סכסוך הייתה צעד טקטי לצורך רכישת סמכות גרידא. בית הדין קובע שאין בכוחה של הבקשה ליישוב סכסוך כדי למנוע את סמכות השיפוט שבידי בית הדין באותם עניינים שנכרכו בפניו בכנות וכדין.

ג. הסמכות העניינית לדון בענייני הרכוש מסור לבית הדין.

ד. בהמשך להחלטת בית הדין מתאריך 18.6.2014 ולאור התנהלות ב"כ האשה כפי שפורט בהרחבה בפס"ד זה בית הדין מחייב את ב"כ האשה בהוצאות אישיות בסך 750 ש''ח, לאוצר המדינה.

ה. המזכירות תעביר העתק מההחלטה למרכז לגביית קנסות.

ו. המזכירות תקבע את התיקים לדיון.

ניתן לפרסם לאחר השמטת הפרטים המזהים.

ניתן ביום כ"ד בתמוז התשע"ד (22/07/2014).


הרב דניאל אדרי – אב"דהרב אייל יוסף הרב דוד בר שלטון