לפני בית הדין התקיים דיון במכלול נושאים הקשורים בתביעה הרכושית. הצדדים התגרשו, מונה אקטואר והתקבלה שמאות של הנכס המשותף וגם הערכה של דמי שימוש.

בית הדין קיבל את בשעתו את חוות הדעת של רואה החשבון. אולם האישה העלתה השגות על חוות הדעת, ולצורך כך התבקשה חקירתו של רואה החשבון נתן שטרנפלד.

בנוסף לכך ביקשה האישה מבית הדין להתייחס לתביעת הכתובה המונחת לפני הדין ולפסוק לה כתובה. תוספת הכתובה המצורפת לתביעת האישה עומדת על סך 360,000 ש"ח (מלבד עיקר כתובה ונדוניא). בית הדין יתייחס לתביעת הכתובה בהחלטה נפרדת.

הדיון נקבע לבקשתה של האישה כדי לחקור את רואה החשבון מר נתן שטרנפלד. בעבר הוגשו שאלות הבהרה ובית הדין אימץ את חוות הדעת בהחלטות קודמות.

האישה העלתה טענות בדבר טעויות בחוות הדעת וכן העלתה תמיהה הכיצד היא, שמשכורתה פחותה משל בעלה, היא זו הצריכה להעביר מזכויותיה לידי בעלה לשעבר.

עובר לדיון החליפה האישה את הייצוג והופיע עוה"ד מאיר ברקסמאיר, שחקר את רואה החשבון.

באת כוח הבעל עו"ד רינה פוליטי תמהה מדוע מאפשר בית הדין את המשך הדיון בנושא חוות הדעת לאחר שזו אומצה בעבר ע"י בית הדין.

ב"כ הבעל תמהה כיצד זיכה רואה החשבון את האישה בזכויות עתידיות של הבעל על אף קביעתו שאין מקום לחישוב מוניטין אישי.

רואה החשבון ביקש הוצאות על הופעתו בבית הדין בסכום של 800 ₪. לדברי האישה מאחר שהתברר שהיה צורך בתיקון חוות הדעת אין לחייבה בהוצאות, לדברי ב"כ הבעל, מאחר שהאישה היא זו שזימנה את רואה החשבון היא זו שצריכה לשאת בהוצאות ולא הבעל.

מלבד איזון המשאבים עומדים לפני בית הדין נושאים רכושיים שהועלו בדיון, ושומה על בית הדין לתת הוראות סופיות בעניין חיוב דמי שימוש ראויים, פירוק השיתוף בדירה וחלוקת המיטלטלין.

איזון המשאבים
בתשובה לתמיהת ב"כ הבעל על מתן אפשרות לחקירת רואה החשבון לאחר אימוץ חוות הדעת בעבר – עמדת בית הדין היא כי על אף שבית הדין אימץ בהחלטות עבר את חוות הדעת, מאחר שהאישה מראשית ההליכים טענה כנגד חוות הדעת וגם כנגד תשובות רואה החשבון וזאת בהיותה בלתי מיוצגת, לאחר התפטרות באת כוחה הקודמת עוה"ד נאוה טמיר, הרי שהכלל שטעות לעולם חוזרת מאפשר לבית הדין לקיים הליך של חקירת המומחה כאשר הליך זה לא התקיים לפני בית הדין בעבר. וזאת כדי לאפשר לאישה למצות את כל ההליכים עד תום ובכך יהיה הצדק גלוי ונראה לעין. דברים דומים נאמרו על יד בית הדין בהחלטתו לעיכוב ביצוע מיום ו' בטבת תשע"ד (9.12.2013).

בדיעבד התברר כי קיום ההליך לא היה לריק, מאחר שמקצת טענות האישה התקבלו גם על רואה החשבון מר נתן שטרנפלד.

האישה לא נקטה ולא ניהלה הליכי סרק ופעלה מתוך כנות בשכרה את שירותיו של עו"ד שהוא רואה חשבון במקצועו.

מוניטין עסקי ואישי במשרד עריכת דין
בחוות הדעת התייחס רואה החשבון להכללת מוניטין עסקי ואישי באיזון המשאבים.

רואה החשבון כלל בחוות דעתו מוניטין עסקי על בסיס הערכת כושר ההשתכרות של הבעל. בפני בית הדין הסביר רואה החשבון כי קיים שילוב של מוניטין עסקי ואישי גם יחד.

עמדת בית הדין היא כי במהותו מוניטין עסקי שייך בעסק בר מימוש באמצעות מכירה, המוניטין העסקי הוא ערך מוסף המוטמע בעסק מעבר ליכולתו האישית של בעל העסק, ויכולת אישית אינה בת העברה.

ככלל, במשרד עריכת דין שמועסק בו עורך דין יחיד – הבעלים של המשרד – אפשר להניח כהנחה ראשונית כי לא קיים מוניטין עסקי.

יוצא מן הכלל הוא מקרה בו עורך הדין בעל המשרד הוא בעל מוניטין אישי ופרסום רב, והסכמתו או רצונו לבחור בעורך דין מסוים כשותף או בעלים כאשר הכנסתו של עורך דין נוסף אל מתחת למטרייה של משרדו האישי מהווה גושפנקא וסמל איכות. במקרה שכזה אפשר לבחון אם המוניטין האישי הוטמע בעסק וקהל הלקוחות הקיים או קהל הלקוחות הפוטנציאלי הנוכחי ישכור את שרותי המשרד אפילו ייפקד מקומו של בעל המוניטין האישי.

לעומת זאת במשרד שמועסקים בו עורכי דין שכירים אפשר להניח שקיים מוניטין עסקי, וזאת מעצם העובדה כי קיימת כדאיות לבעל מקצוע חופשי לעבוד כשכיר במשרד אחר.

לעומת זאת, במקרה שקיימים שותפים שווים במשרד קשה יותר לקבוע אם קיים מוניטין עסקי מאחר שהדבר תלוי במוניטין האישי של כל אחד מהשותפים ובאופן גיוס הלקוחות.

מן הכלל אל הפרט: בנידון שלפנינו מדובר במשרד על שם הבעל. קיומו של המשרד נובע מהכרח פונקציונאלי ולא כאמצעי להשגת מוניטין. שם המשרד כשם הבעל ואם יומר מקומו של הבעל בעסק יש להניח כי הלקוחות הקודמים לא יחזרו לשכור את שרותי המשרד, ומה עוד שרואה החשבון בחן את מצבת לקוחותיו של הבעל, ולא נמצאו לקוחות חוזרים – קהל הלקוחות מתבסס על לקוחות מזדמנים.

לאור האמור אפשר לקבוע כי לא קיים מוניטין עסקי במשרדו של הבעל.

העדרו של מוניטין עסקי אינו מורה על אי קיומו של מוניטין אישי ונכסי קריירה. לנושא המוניטין האישי נזקקנו בעבר בהרחבה בפסק דין קודם (פד"ר 830099/5).

רואה החשבון נתן שטרנפלד החליט לכלול מוניטין אישי כשיערוך מקצועו של הבעל, וכדבריו בעת הדיון – קיים שילוב בין מוניטין עסקי ומוניטין אישי ועל סמך זה קבע מקדם מסך מחזור העסקים הממוצע של הבעל.

יש להבהיר כי המוניטין האישי בר האיזון הוא ההשבחה האישית של אחד מבני הזוג המתבטאת בתוספת יכולת השתכרות בימי הנישואין, וזו נובעת מרכישת מיומנות אישית בניכוי ההשפעה של הכישורים הטבעיים של בעל המוניטין האישי.

בנידון שלפנינו הבעל רכש את הכשרתו בטרם הנישואין ועבד כמה שנים כעורך דין שכיר בטרם החל לעבוד כעורך דין עצמאי. גובה ההשתכרות של הבעל לא השתנה בהכרח לטובה בתקופת הנישואין.

כמו כן לא הוכחה קיומה של מיומנות מוגדרת שנרכשה באופן פעיל עם זיקה מובהקת לקיומו של התא משפחתי כגורם מסייע להשבחה זו. הזיקה בין רכישת ההכשרה וקיומו של התא המשפחתי נחוצה כדי להעמיד זכות בקניין הגוף של בעל המוניטין האישי.

לא מקובלת על בית הדין קביעתו של רו"ח נתן שטרנפלד כי אפשר ליצור יצור כלאיים בין מוניטין עסקי ומוניטין אישי, העסק בנידון דנן כולל אך ורק את הציוד המשרדי וזאת לנוכח העדר מוניטין עסקי.

יש להדגיש כי מוניטין בר איזון הוא תוספת יכולת השתכרות של בעל המוניטין ביחס אל עצמו ולא כלפי זולתו, ובהעדר תוספת השתכרות אין לכלול הכנסה עתידית באיזון המשאבים.

כמו כן העלתה האישה טענה כי ביכולתו של עורך דין לווסת את עסקיו משיקולי מס ולגבות ההכנסות במועד עתידי. בית הדין לא מוצא לנכון להתייחס לטיעון ספקולטיבי. הסכם שכר טרחה מטבעו נחתם בטרם ההתקשרות בין עורך הדין והלקוח ובכלל זה צורת וזמן התשלום. כאשר החשבוניות המחייבות במס נמסרות ללקוח לאלתר ונגבות בטרם מתן השירות.

אמת כי אם היו קיימים הסכמי שכר טרחה המבוססים על אחוזי זכייה והצלחה המשולמים בגמר ההתקשרות היה מקום לשערך זכות יחסית של האישה בתקבול על אף קבלת התקבול בפועל לאחר המועד הקובע, וזאת באופן נקודתי בלבד. עסקאות מסוג זה הן יוצאות מן הכלל, ולא הוצגו ראיות לקיומן של עסקאות מסוג זה לפני בית הדין.

אולם, בנדון דידן יש להתחשב שחלק מהלקוחות הם לקוחות קבועים, כמו כן קיים נפח פרסומי מסוים שנוצר בשל ותק. שני מרכיבים אלו הם חלק מהמוניטין העסקי בעל השלכות עתידיות שבגינו מגיע לאישה זיכוי כלשהו כחלק בתיווך העסקי של עסקאות עתידיות. ודאי שמדובר בזכות מוגבלת מאחר שלאחר תקופה יחסית מצבת הלקוחות תתחדש מכוח פעולות שלאחר מועד הקרע.

אך כמשקל נגד כנגד הזכויות הפנסיוניות להן זכאי הבעל מעבודתה של האישה נראה הוגן ונכון לזכות את האישה בשליש מהסכום שנקבע על ידי האקטואר וזאת בהיות הוותק אחד משלושת המרכיבים של המוניטין העסקי.

ולאור האמור על הבעל לשעבר להעביר סך /3 * 50% 94875 ש"ח = 15,812 ש"ח – חלקה בהכנסות עתידיות של המשרד.

על רואה החשבון לתקן את חוות הדעת בהתאם לאמור זאת בנוסף לתיקונים לטובת האישה שהובהרו והוסכמו בדיון.

הוצאות עדות רואה החשבון
עמדת בית הדין כי אף שהזמנת רואה החשבון נעשתה על פי בקשתה של האישה, יש לחייב את הבעל במחצית ההוצאות וזאת בשל העובדה שאף הבעל ניצל את הדיון לצורך חקירת רואה החשבון, כאשר החקירה מטעמו אף נשאה פרי. וזאת על אף קביעת בית הדין והחלטתו מיום י"ח במרחשון תשע"ג (22.10.2013).

דירת הצדדים
לפני בית הדין מונחת חוות דעתו של השמאי אהרן וייסבלום שמונה על ידי בית הדין כדי לבחון את ערך הנכס ודמי שימוש ראויים.

השמאי העריך את הנכס נכון ליום ה' בניסן תשע"ב 28.3.2012 בסכום של 1,520,000 ש"ח.

האישה בקשה לחלק את הבית באופן בלתי שוויוני מאחר שהבית משמש גם למגורי הילדים ואין ביכולתה מבחינה כלכלית להמשיך לגור באותו אזור אם לא תקבל חלק יותר גדול בדירת הצדדים.

יש לציין כי המשמורת היא משמורת משותפת, ובפועל מתקיימים סדרי ראייה נרחבים ביותר אצל האב, כך שאי אפשר להיזקק ולו רק מהפן העובדתי לטיעוני האם ויש להורות על פירוק השיתוף באופן שוויוני כפי שהוחלט בהחלטות בית הדין הקודמות.

לאור האמור מורה בית הדין למכור את הנכס המשותף באמצעות כונס הנכסים עוה"ד ישראל שלומאי שמונה ע"י בית הדין בשל חוסר שיתוף הפעולה של האישה למכירת הנכס.

דמי שימוש ראויים
השמאי העריך את השכירות בסכום 4,000 ש"ח לחודש וסך של 2,000 ש"ח בעבור השימוש בחלקו של הבעל.

בית הדין קבע בהחלטתו מיום י"ב באדר תשע"ב (6.3.2012) כדלהלן:

ו. לאחר עזיבת הבעל את הבית תישא האישה בדמי שימוש יחסיים בעבור חלקו של הבעל בדירת הצדדים, דמי השימוש יועברו לבעל במסגרת איזון הנכסים.

לאור האמור יש לחייב את האישה בדמי שימוש בסכום של 2,000 ש"ח לחודש החל מתאריך 1.5.2012.

חיוב האב במדור הילדים לא מתנהל לפני בית הדין לכן אין בית הדין נזקק לניכוי חיוב המדור היחסי מדמי השימוש הראויים.

מאחר שזכויות האישה יתרים על זכויות הבעל אין מקום לכלול את דמי השימוש במסגרת איזון המשאבים.

אולם יש לאפשר לאישה לשלם את דמי השימוש מתוך התמורה שתתקבל ממכירת הדירה המשותפת אם זו תימכר בתוך 90 יום.

הרכב המשותף
לדברי הבעל מחיר הרכב המשותף בעת המועד הקובע היה 19,600 ש"ח (פברואר 2012), מאחר שהאישה לא הציגה אסמכתא ששווי הרכב פחות מהמחירון. על אף האמור מאחר שקיימת סטייה ממחיר המחירון קובע בית הדין בתורת פשרה להפחית 15% ממחיר המחירון ועל האישה להעביר מחצית מסכום של 16,660 ש"ח לידי הבעל.

טיעוני הבעל בדבר חיוב האישה במחצית עלות השקעה ברכב לא מתקבלת מאחר שטיפולים אלו נעשו בתקופת החיים המשותפים וטיפולים אלו כלולים בערך הרכב.

אשר לקנסות אין ביד בית הדין לקבוע מי נהג ברכב או מי צבר את הקנסות ודו"חות החניה מאחר שהרכב היה בשימוש שני בני הזוג בתקופה המדוברת.

נראה כי הקנסות במהותם חלים על בעל הרכב הרשום ואחריותו של בעל הרכב כוללת גם את צורת הנהיגה של הנהג בפועל אף שאינו הבעלים הרשומים של הרכב.

ועוד מאחר שהרכב משמש את משק הבית יש להניח כי קיימת אחריות משותפת ולכן יש לחייב את הבעל להשתתף במחצית החובות בגין קנסות תנועה וחניה.

באשר לתשלומים לכבישי אגרה אם האישה נשאה בתשלומים בגין חיובים מתקופת החיים המשותפים על הבעל להשתתף במחצית החיובים.

אף שיש מקום לחייב את הבעל בתשלום קנסות מדין מזונות כדברי תרומת הדשן, במסגרת איזון המשאבים מאזנים את גם חובות שהיו באחריותו של הבעל מכוח חיובו במזונות וזאת בהעדרו של פסק דין המחייב את הבעל בתשלום מזונות אישה.

מיטלטלין
בית הדין הורה בהחלטתו מיום כ"ח בתמוז תשע"ב 18.7.2012 כדלהלן:

ד. על הצדדים בסיוע ב"כ לבצע חלוקה בעין של המיטלטלין המשותפים.

על הצדדים לממש החלטה זו ועל האישה להגיש לבעל לשעבר שתי רשימות והבעל יבחר באחת הרשימות.

על האישה להעביר את הרשימות בתוך 14 יום ממתן החלטה זו.

כתובה
בהחלטת בית הדין מיום י"א באדר תשע"ג 21.2.2013 הותווה מתווה להסכם פשרה גם באשר לתביעת הכתובה, נקבע כי אם מתווה זה לא יתקבל יקבע מועד בתביעת האישה לכתובה. המתווה לא התקבל על הצדדים ועל כן יש לקבוע דיון לגופה של תביעת הכתובה.

בשולי פסק הדין, בהתייחסות להערת האישה כי לא מתקבל על הדעת שהיא כמי שעובדת כמנהלת חשבונות בתפקיד זוטר תעביר זכויות במסגרת איזון המשאבים לבעל שהוא עורך דין במקצועו – מוצא בית הדין לנכון להבהיר כי חוסר הפרשה לחסכון פנסיוני של עובד עצמאי הוא חזיון נפוץ. וכאשר בני הזוג מחליטים לאכול מפירות הרגע ולא לאגור לעת מצוא הרי שזו החלטה משותפת ושני בני הזוג נהנים מהכנסות אלו במהלך הנישואין.

גם אם על פני הדברים נראה כי מצבה של האישה באיזון המשאבים גרוע ממצבו של הבעל, אין בית הדין מוצא כי קיימת עילה כלשהי לחלוקה בלתי שוויונית בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בני זוג, תשל"ג–1973.

חלוקת הרכוש במסגרת חוק איזון משאבים מבוססת על חלוקה שווה (equal distribution) ולא על חלוקה הוגנת וצודקת (equitable distribution) לבד מנסיבות מיוחדות שאפשר בהן ליישם את סעיף 8(2) לחוק.

פיצוי בגין קושי הגירושין ואי־השוויון המגדרי המובנה חברתית ניתן במסגרת תביעת הכתובה ולא במסגרת איזון המשאבים ואל לנו לשכוח כי האב הוא הנושא לבדו במזונות הקטינים.

הרב יצחק רפפורט

מצטרף למסקנות.

הרב מימון נהרי – אב"ד

גם אני מצטרף לנ"ל.

הרב יוסף יגודה

לאור האמור מחליט בית הדין כדלקמן:

א. בית הדין מורה לרו"ח נתן שטרנפלד לעדכן את חוות הדעת בהתאם לפסק הדין.

ב. על שני הצדדים לשלם בשווה את שכ"ט רואה החשבון.

ג. בית הדין מחייב את האישה לשלם דמי שימוש ראויים החל מיום עזיבת הבעל את דירת הצדדים. החיוב בעבור דמי שימוש ייעשה מתוך חלק האישה בתמורה ממכירת הדירה משותפת וזאת אם ייחתם הסכם מכר בתוך 90 יום. לאחר מועד זה יוכל הבעל לגבות את חוב דמי השימוש לאלתר.

ד. על עו"ד ישראל שלומאי להשלים את הליך הכינוס.

ה. על האישה להמציא לבעל שתי רשימות של מיטלטלין לחלוקה והבעל יבחר באחת מהן.

ו. על המזכירות לקבוע מועד לדיון בתביעת הכתובה.

ז. יש להעביר עותק מההחלטה לידי רוה"ח.

אפשר לפרסם את פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ל' באב התשע"ד (26/08/2014).